טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כביצה חסר שומשום אינו מטמא – שומשום מזרחי
"כל מדות חכמים כן הוא, בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן. כביצה מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר שומשום אינו מטמא טומאת אוכלין. שלשה על שלשה מטמא מדרס, שלשה על שלשה חסר נימא אחת אינו מטמא מדרס" (ראש השנה, יג ע"א).
שם עברי: שומשום מזרחי שם באנגלית: Sesame שם מדעי: Sesamum indicum - Sesamum orientale
נושא מרכזי: זרעי השומשום כסמל ליחידת גודל קטנה
לריכוז המאמרים שנכתבו על השומשום הקש/י כאן.
בסוגייתנו מונה רבי זירא דוגמאות ליכולת האבחנה וההערכה של חכמים כמענה לשאלת רבי ירמיה: "וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש". מפרש רש"י את שאלתו: "וקים להו לרבנן - בתמיה: וכי בקיאין הן בטיב גידול התבואה לדעת שאין התבואה ראויה לקצור בחג אלא אם כן הביאה שליש בשנה שעברה". על מנת להדגיש את יכולת המדידה המדוייקת של חכמים בחר רבי זירא דוגמאות להערכת הפרשים קטנים במיוחד. חכמים קבעו שמקווה בן ארבעים סאה חסר קרטוב איננו מטהר משום שאין כל גופו של האדם נכנס לתוכו. בגד שגודלו שלושה על שלושה פחות שערה (נימא) איננו מקבל טומאת מדרס משום שאין הוא ראוי לישיבה. כך גם לגבי כמות אוכל המקבלת טומאה. בלשון רש"י: "כביצה אוכלים - וקים להו לרבנן שאין בית הבליעה מחזיק לא פחות ולא יותר מביצת תרנגולת, וכתיב בטומאת אוכלין מכל האוכל אשר יאכל - אוכל הנאכל בבת אחת". להדגשת דיוק הערכת גודל בית הבליעה, על ידי חכמים, נבחר דווקא השומשום שהיה הזרע הנאכל הקטן ביותר בתקופת חז"ל.
באופן מעט שונה מובאים הדברים במסכת מנחות (קג ע"ב): "אמר לו (רבי שמעון לרבי יהודה בר עילאי): כל מדת חכמים כן הוא, בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה חסר קרטוב אינו יכול לטבול. כביצה מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר שומשום אין מטמא טומאת אוכלין. שלשה על שלשה מטמא מדרס, שלשה על שלשה חסר נימא אחת, אינו מטמא מדרס וכו'" (מנחות, קג ע"ב). בסוגיה זו מונה רבי שמעון דוגמאות לשיעורים שמאבדים את מעמדם גם אם מחסירים מהם מעט מאד. בכך מנמק רבי שמעון את ההבדל בין בלילה של מנחה בכמות 60 עשרון לעומת 61 עישרון. על מנת להדגיש את חשיבות המדידה המדוייקת נבחרו דוגמאות של החסרה מינימלית. מקווה בן ארבעים סאה חסר קרטוב איננו מטהר ובגד שגודלו שלושה על שלושה פחות שערה (נימא) איננו מקבל טומאת מדרס. כך גם בכמות אוכל המקבלת טומאה, שגודלה כביצה, החסרה גודל מינימלי. לשם כך נבחר השומשום שהיה, כאמור, הזרע הנאכל הקטן ביותר בתקופת חז"ל.
סוגיה נוספת שבה מסמל השומשום יחידה קטנה היא הגמרא במנחות (טז ע"ב): "הקטיר שומשום לאכול שומשום עד שכלה קומץ כולו - רב חסדא ורב המנונא ורב ששת, חד אמר: פיגול, וחד אמר: פסול, וחד אמר: כשר וכו'" (מנחות, טז ע"ב). הגמרא מציגה מחלוקת לגבי האפשרות לפגל על ידי צירוף של הקטרת כמויות קטנות מאד תוך מחשבת פיגול על כמויות קטנות של שיירי מנחה. תפקיד השומשום במחלוקת הוא לסמל יחידת גודל קטנה וידועה וכפי שמפרש רש"י: "הקטיר כדי שומשום - כשיעור שומשום וכן עשה עד שהקטיר כל הקומץ וכן בלבונה, מהו? פיגל או לא". השומשום נבחר כיחידת גודל כדי להדגיש שמדובר במנות קטנות ביותר.
נוכל ללמוד על כך שגרגירי השומשום קטנים גם מהמשנה במכשירין (פ"א מ"ו): "הַנּוֹפֵחַ בָּעֲדָשִׁים לְבָדְקָן אִם יָפוֹת הֵן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן ... וְהָאוֹכֵל שֻׁמְשְׁמִין בְּאֶצְבָּעוֹ, מַשְׁקִין שֶׁעַל יָדוֹ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּכִי יֻתַּן" (מכשירין פ"א מ"ו). גדלם הקטן של גרגירי השומשום לא מאפשר את אכילתם אלא על ידי אצבע. השומשום מהווה בגמרא משל לפרי קטן ביותר דבר הגורם לכך שאיסופו קשה במיוחד. מסתפק רבי ירמיה לגבי אדם המוצא קב שומשומין מפוזר: "קב שומשמין בארבע אמות מהו? קב בארבע אמות טעמא מאי משום דלא חשיבי, ושומשמין כיון דחשיבי לא מפקר להו, או דלמא משום דנפיש טרחייהו, וכל שכן שומשמין כיון דנפיש טרחייהו טפי, מפקר להו" (בבא מציעא, כ"א ע"א).
על מנת שניתן יהיה לעמוד על משמעות הנתונים שאציג אקדים ואתאר מושג מקובל בחקלאות ובמחקר החקלאי. הכוונה למדד הנקרא "משקל 1,000 גרגירים". על מנת לאפיין את איכות היבול חשוב לדעת מה משקלם הממוצע של גרגירי התבואה. דרך נוחה לקבל ממוצע המייצג את כלל אוכלוסיית הגרגירים הוא להשתמש במספר גרגירים גדול והמספר שנבחר הוא 1,000. משקלם של 1,000 גרגירים גדול די הצורך על מנת שניתן יהיה לשקול אותם במאזניים פשוטים יחסית מבלי שאחוז השגיאה האפשרי יהיה גדול מדי באופן יחסי.
בהלקט (פרי) השומשום יש 80-100 גרגירים ומשקל 1,000 גרגירים הוא 4-5 גרם. לשם השוואה הערך המקביל של גרגירי חיטה הוא 30-32 גרם, שעורה 31-42 גרם ושל אורז 20-30 גרם. אם נשווה בין השומשום והאורז בעל הגרגיר הקטן ביותר ברשימה הרי שהאורז כבד פי 5-6 מהשומשום. להלן אציג טבלה המתארת נתונים של מינים נוספים (הטור השני מצד ימין):
מקור הטבלה
 |
|
 |
|
שומשום מזרחי |
|
שומשום מזרחי - זרעים |
הרחבה
השומשום או השומשומין הוא אחד מגידולי השמן הראשונים שתורבת. עיקר השמוש הוא בזרעים לצורך הפקת שמן אך הם גם נאכלים בצורות שונות. השמן נחשב לשמן משובח לאכילה אך ניתן היה להשתמש בו גם למאור. במשנה נאמר: "אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים וכו'"ֶ(שבת, פ"ב מ"ב). "הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן, מֻתָּר בְּיֵין תַּפּוּחִים. מִן הַשֶּׁמֶן, מֻתָּר בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין. מִן הַדְּבַשׁ, מֻתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים וכו'" (נדרים פ"ו מ"ט). מפרש הרמב"ם במשנה זו: "ושומשמין, נקרא בערבי אלסמ"ס". לדעת המפרשים מותר בשמן שומשומין שהרי הוא נדר משמן שהוא בסתם שמן זית ולא שמן שומשומין.
הרמב"ם מתייחס לשומשום כקיטנית וכך גם מקובל בשפת היום יום. לעיתים מוזכר השומשום בנשימה אחת עם הקטניות לעניין הלכות פסח. אומר הרמב"ם (כלאים, פ"א ה"ח): "הזרעונין נחלקין לשלשה חלקים. האחד מהן הוא הנקרא תבואה. והיא חמשה מינין, החטים והכוסמין והשעורין ושבולת שועל והשיפון. והשני מהן הוא הנקרא קטניות, והם כל זרעון הנאכל לאדם חוץ מן התבואה. כגון, הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן. והשלישי מהן הוא הנקרא זרעוני גינה, והן שאר הזרעונין שאינן ראוין למאכל אדם. והפרי של אותו הזרע מאכל אדם, כגון זרע הבצלים והשומין וכו'". מהמשנה משתמע, לכאורה שהשומשום איננו קיטנית מתוך כך שהם נמנים בנפרד. "אֵלּוּ חַיָּבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת וּפְטוּרִין מִן הַחַלָּה, הָארֶז, וְהַדחַן, וְהַפְּרָגִים, וְהַשֻּׁמְשְׁמִין, וְהַקִּטְנִיוֹת וכו'" (חלה, פ"א מ"ד). לאמיתו של דבר לפחות מנקודת מבט בוטנית אין השומשום קיטנית. בטקסונומיה המקובלת היום קטניות הוא שמה של משפחה הכוללת בתוכה את תת-משפחת הפרפרניים. השומשום הוא צמח ממשפחת השומשומיים הנכלל בסדרת הצינוראים בעל מבנה פרח המזכיר את בני משפחת הלועניים או השפתניים. בניגוד לקטניות בהן הפרי האופייני הוא תרמיל הרי שפרי השומשום הוא הלקט. בתאור השומשום הרחבתי במאמר "הוו הנהו חנותאי אבראי".
לעיון נוסף:
בפורטל הדף היומי:
"הויא הנהו חנואתא אבראי, דהוו שטחו בהו שומשמי"
"דכי הוו דייקי שומשמי הוה ניידא אפדניה"
"בקצח בשומשומין"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
