טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

למה תוקעין בשופר של איל – שופר
 

"אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני" (ראש השנה, טז ע"א).

שם עברי: כבש הבית           שם באנגלית: Sheep          שם מדעי: Ovis aries musimon

שם נרדף במקורות: כבשה, כשב, איל, רחל, יובל, כר, אימר, דיכרין


נושא מרכזי: מהו אַיִל ומהו אַיָּל? מהם ההבדלים במבנה קרניהם?

 

לנושאים נוספים העוסקים בשופר - הקש/י כאן.

בשורות הבאות אנסה להסיר אי בהירות או אפילו בלבול הקיימים ביחס לזיהויים של שני מיני מעלי גרה ששמם נכתב במקורות באופן זהה אך נהגה באופן שונה. האחד הוא האיל שעליו נאמר "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וכו' (בראשית, כב י"ג) ואילו השני הוא מין חיה המופיעה ברשימת בעלי החיים הטהורים בפרשת ראה: "אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר". אילו של אברהם הוא זכר הכבשים, בהמה שהיתה אחד מהמינים שהובאו לקרבן (תמונה 1). בקרבנות הנשיאים, למשל, מצאנו: "פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה" (במדבר, ז פ"א). על פי המשנה (פרה, פ"א מ"ג) עליו להיות בן שנתיים: "כבשים בני שנה ואילים בני שתים וכולם מיום ליום. בן שלשה עשר חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש. רבי טרפון קורהו פלגס וכו'". שאלת רבי אבהו: "למה תוקעין בשופר של איל" התייחסה לזכר הכבשים. בהמה זו נקראה גם בשם "זכרים" כפי שאנו מוצאים במשנה (ראש השנה, פ"ג מ"ה): "... רבי יהודה אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובלות בשל יעלים". קרניהם של האילים מפותלות כדברי המשנה (שם, מ"ד): "בתעניות בשל זכרים כפופין ופיהן מצופה כסף וכו'".

האיל השני (נהגה אַיָּל ולא אַיִל) מופיע במקרא בעיקר כמשל או סמל ובדרך כלל תחת שם הנקבה "אילה" או "אילת" (תמונה 2). כך מצאנו "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר" (בראשית, מט כ"א), בירמיהו (יד ה'): "כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה יָלְדָה וְעָזוֹב כִּי לא הָיָה דֶּשֶׁא" או בתהילים (כב א'): "לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד". מכאן ואילך נכנה את מין החיה בשם "אייל" ומין הבהמה בשם "איל".

אמנם האיל והאייל נכללים בתת-סדרה משותפת של מעלי הגרה אך הם שייכים למשפחות שונות. האיל (זכר הכבשים) נכלל במשפחת הפריים ואילו האיילים הם משפחה נפרדת הנושאת את שם זה. משפחת האיילים דומה ברוב תכונותיה למשפחת הפריים ועיקר ההבדלים בין המשפחות הם במבנה הקרניים. הבדלים אלו באים לידי ביטוי בשפה האנגלית שבה קרני האיילים נקראים Antler ואילו קרני הפריים נקראים Horn. למשפחת האיילים יש קרניים מסועפות בניגוד לקרניים העשויות חטיבה אחת אצל הפריים.
 

תמונה 1. כבש הבית - זכר בוגר        צילם: Volker.G		תמונה 2. אייל אציל (אייל אדמוני)       צילם: Stuart Bassil

 
מבנה קרני האיילים והפריים

קרני האיילים עשויות עצם וגדלות בכל שנה מחדש בדרך כלל בקיץ, ולרוב רק הזכרים בעלי קרניים. הקרן מתחילה להתפתח אצל האיילים הצעירים, כאשר בתחילה יש לאייל שתי בליטות על הראש שמהן מתפתחות הקרניים. בזמן התפתחותן של הקרניים, עוטפת אותן רקמת עור מיוחדת העשירה בכלי דם, והיא מספקת לקרניים חמצן וחומרי מזון הנחוצים לגדילתם. רקמה זו נשארת על הקרניים למשך מספר חודשים, עד להתקשחות העצם שבקרן. לאחר מכן רקמת העור מתייבשת וניתקת מהקרן קרעים קרעים. לבסוף, בעקבות התפתחות של רקמת ניתוק בין הקרן לעצם הגולגולת, נושרת הקרן מאליה. במזרח הרחוק נחשבות קרני האיילים בתקופת הצמיחה, כאשר הן מכוסות בעור, כסגולה להגברת כוח גברא. ייתכן ואכן יש השפעה מסוימת לאור כך שבתקופה זו העור המצפה את הקרן מכיל את הורמון המין הזכרי – טסטוסטרון. היום מגדלים כמה מינים למטרה זו. ברוב המינים הקרן גדולה ומסועפת יותר ככל שהזכר מבוגר וחזק. את תופעה זו נוכל לראות למשל באחד ממיני האיילים שחיו בארץ - היחמור (תמונות 3-4). בתמונה 3 נראה יחמור צעיר יחסית שקרנו עדיין מכוסה בעור המעניק לה מרקם קטיפתי. בתמונה 4 נראים פרטים בוגרים לאחר התייבשות ונשירת העור כאשר עצם הקרן חשופה. בתמונה 8 ניתן לראות את הקרניים החשופות של אייל נקוד שמת בשעה שקרניו עדיין היו מחוברות לראשו.
 

תמונה 3. יחמור - פרט צעיר        צילמה: רחל הדסה		תמונה 4. יחמור - פרטים בוגרים

   
בניגוד למצב הקיים באיילים הרי שבמשפחת הפריים יש קרניים גם לנקבות, אם כי קטנות יותר. הבדלי הגודל בולטים מאד למשל בקרני היעלים (תמונות 5-6). קרן הפריים עשויה כעין שפופרת מחומר קרני (בעיקר מקרטין וחלבונים) הממוקמת על בסיס גרמי (בסיס עצם) (תמונות 7-8). קרני הפריים קבועות ואינן מתחלפות במהלך כל החיים.
 

תמונה 5. יעל נובי - נקבה          צילמה: תהילה רענן		תמונה 6. יעל נובי - זכר          צילמה: תהילה רענן

 

תמונה 7. חתך סכמטי בקרן בני משפחת הפריים מקור: Sunshineconnelly		תמונה 8. קרן צבי לאחר הסרתה מבסיס העצם

 

תמונה 9. איל (זכר הכבשים) - הקרניים מוסרות למחצה		תמונה 10. אייל נקוד - גולגולת ועליה קרניים

 

הכרת ההבדלים בין קרני הפריים והאיילים תאפשר לנו להבין את דברי הרשב"א (ראש השנה, כו ע"א): 

"מתני' כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. פי' כל השופרות החלולין, אבל השאר שאינן חלולין כגון של ראם ושל שאר החיות כקרני הצבי ודומיהן לא איצטריך ליה למעוטי, דפשיטא דלאו שופר נינהו אלא אותן שהן חלולים מלשון שפופרת, ותדע דהא קדחו בזכרותו נמי אי לאו דמין במינו אינו חוצץ הוה פסלינן ליה וזכרותו נמי ודאי אי אפקיה לבר וקדחו ותקע בו לא יצא דלאו שופר הוא".

ראשית נעיר שהראם והצבי בלשון הרשב"א אינם המינים הנקראים כך בלשוננו. החיות שקרניהן אינן חלולות (מסועפות = מפוצלות) הן מיני איילים ואילו הראם והצבי נכללים במשפחת הפריים. על החלפה זו עמד למשל רש"י (חולין, נט ע"ב): "והרי צבי דאין מפוצלות - לא ידענא מאי קאמר דהא ודאי מפוצלות הן. ונראה בעיני שמה שאנו קורין צבי לא היו הם קורין צבי אלא אותן הנקראים שטיינבו"ק וקרנים שלהן אינן מפוצלין". כוונת הרשב"א היא שהמשנה לא מיעטה שופרות של בני משפחת האיילים משום שקרניהם אינן חלולות (שופר – שפופרת) אלא עשויות עצם אטומה ובוודאי פסולות. גם בסיס העצם ("זכרות") של קרן בני משפחת הפריים פסול לשופר ולכן גם אם קדח בו לא יצא ידי חובתו.
 

דירוג מעמדם של מיני מעלי הגרה למצוות שופר

האיל המשמש כתזכורת לעקידת יצחק נקרא גם "זכר כפוף" ולהלכה השופר העשוי ממנו הוא מצווה מן המובחר בניגוד למיני פריים אחרים. מפרש תוספות (ראש השנה, טז ע"א): "בשופר של איל - בפרק ראוהו ב"ד (לקמן דף כו.) תנן דרבי יוסי מכשיר אף בשל פרה אבל קיימא לן כרבי יהודה דתוקעין בשל אילים כפופים כדפסקינן התם בגמרא (דף כו:)". את סוגי הקרניים ניתן לחלק באופן כללי לכאלה הפסולות אף בדיעבד ולכאלה הכשרות ברמות שונות. יש הכשרות בדיעבד, יש הכשרות לכתחילה ויש שהן מצווה מן המובחר. פוסק הטור (או"ח, תקפו א'):

"נמצא שיש בו (בשופר) ג' חילוקים: של פרה פסול אפילו בדיעבד וכ' הרמב"ן וה"ה בקרני רוב החיות שהם עצם אחד (הכוונה לאיילים) ואין שמם בלשון הקודש שופר שאין נקרא שופר אלא מקרנים החלולים שיש להם זכרות בפנים ונקלף גלדן מן הזכרות, כגון של כבשים ואילים ועזים אבל רוב החיות הן עצם אחד ופסולים כמו של פרה , וכל שאר מינין כגון יעל ועזים כשרים בדיעבד אפילו הם פשוטים, ולכתחילה בעינן שיהא כפוף ואפילו בשל עזים ומ"מ מצוה מן המובחר לחזור אחר של איל לזכור עקידת יצחק והרמב"ם ז"ל כתב כל השופרות פסולים חוץ מקרן הכבשים והכל תפשו עליו בזה". 

וכן נפסק בשו"ע (או"ח, תקפו סימן א'):

"שופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף, ובדיעבד כל השופרות כשרים בין פשוטים בין כפופים, ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים. ושל פרה פסול בכל גוונא וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות פסולים". 


 

מקורות עיקריים:

מ. רענן, אספקטים זואולוגיים בהלכות שופר. "בראש השנה ייכתבון" קובץ מאמרים על ראש השנה. תשס"ג. הוצאת תבונות – מכללת יעקב הרצוג ליד ישיבת הר עציון.

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)