הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רב" ו"רב אסי"
מגילה ה ע"א
אמר רב: מגילה, בזמנה - קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה - בעשרה.
רב אסי אמר: בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה.
הוה עובדא וחש ליה רב להא דרב אסי.
ומי אמר רב הכי? והאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: פורים שחל להיות בשבת - ערב שבת זמנם. - ערב שבת זמנם? והא שבת זמנם הוא! אלא לאו הכי קאמר: שלא בזמנם - כזמנם, מה זמנם אפילו ביחיד, אף שלא בזמנם - אפילו ביחיד! -
לא, לענין מקרא מגילה בעשרה. אלא, מאי ערב שבת זמנם - לאפוקי מדרבי, דאמר הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה - הא קא משמע לן דערב שבת זמנם הוא.
1.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה ז:
כיצד חל ארבעה עשר להיות באחד בשבת מקדימין וקוראין בחמישי שהוא יום אחד עשר, חל להיות בשלישי קוראין בשני שהוא יום שלשה עשר, חל להיות ברביעי קוראין בשני שהוא יום שני עשר, וכל אלו שמקדימין וקוראין קודם ארבעה עשר אין קוראין אותה י בפחות מעשרה.
מהרמב"ם משמע שהוא פוסק כ"רב" כי הוא מדגיש שאם קוראים לפני י"ד באדר אזי חייב שתהיה בעשרה, ואילו כשקוראים בזמנה [בי"ד או בט"ו] לא חייבים לקרוא את המגילה דווקא בעשרה ואפשר גם ביחיד - ואפילו לכתחילה.
2.
+/השגת הראב"ד/ וכל אלו שמקדימין וקורין קודם ארבעה עשר אין קורין בפחות מעשרה. א"א ואף בארבעה עשר עצמו מצוה בעשרה כרב אסי /מגילה/ (ה)
דהא רב גופיה דפליג עליה חש לה להא דרב אסי, ומאי דכתב הרב ז"ל בהלכות ודחה לדרב אסי לאו מילתא היא דהיכא דאפשר למיהוי בעשרה מצוה למהדר עלייהו והיכא דלא אפשר ודאי קרי ביחיד.+
הראב"ד חולק על הרמב"ם ופוסק כרב אסי שגם בזמנה יש לקרוא את המגילה בעשרה. הוא מסביר זאת בכך הגמרא אומרת שגם "רב" עצמו נהג למעשה כרב אסי ["לחומרא" ולא ש"רב" חזר בו].
3.
הגהות מיימוניות הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה ז:
[י] אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד ושלא בזמנה בעשרה וכן פסק ר"ח וכן רב אלפס
ודלא כרב אשי דאמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה
בתוך דבריו הוא מזכיר את רב אשי במקום "רב אסי", וברור שאם מדובר ב"רב אשי" הרי הוא רב אשי הקדמון.
3.1
ואף על גב דחש לה רב להא דרב אסי מדאמר רבי יוחנן בפרק ב' הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ה"מ בצבור אבל ביחיד יצא הרי הוא אומר שיחיד יכול לקרות
אמנם "רב" החמיר כדעת רב אסי, אבל בכל זאת בסוגיה אחרת משמע שרבי יוחנן פוסק כשיטת "רב" בסוגייתנו. אמנם שם מדובר בדין "דיעבד" ולכאורה המחלוקת בסוגייתנו היא בדין של "לכתחילה".
3.2
והלכה כר' יוחנן לגבי רב ורב אסי אפילו היכא דפליגי עליה להדיא
וכן פסק ר"ת וכן ס"ה וכן רבינו שמריה
הוא מסביר שבין החכמים "רב" "רב אסי" ו"רבי יוחנן" הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן, ובוודאי כאן בסוגייתנו כשרבי יוחנן סובר כ"רב" באופן עקרוני, ובזה שרב נהג למעשה כרב אסי, בכל זאת ההלכה היא כרבי יוחנן!
ודלא כה"ג וספר יראים ורב עמרם ורבינו גרשם דפסקי כרב אסי, ע"כ:
4.
לחם משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה ז:
ואפשר לומר דהוא הבין בדברי הראב"ד ז"ל שהקשה להרי"ף ז"ל דאמאי דחה לדרב אסי לגמרי
נהי דלית הלכתא כוותיה מכח ההיא דר' יוחנן
ועוד דאין הלכה כתלמיד במקום הרב וכדכתבו התוספות
הוא מוסיף נימוק שלא לפסוק כרב אסי: רב אסי היה תלמידו של "רב", והכלל הוא שאין הלכה כתלמיד במקום הרב [למרות שתמיד תלמיד הוא "בתראי" לעומת רבו]. וכך אומר תוס' - מסכת קידושין דף מה עמוד ב - שעד ימי אביי ורבא אין הלכה כתלמיד במקום הרב [נלמד מכך, שתקופת אביי ורבא מהווה תקופת מעבר חשובה בין הדורות הראשונים של האמוראים לבין הדורות האחרונים של האמוראים] ולא ברור מה הכלל כשאביי ורבא עצמם אמרו את אחת הדעות, כלומר, מה יהיה במחלוקת, למשל, בין אביי לתלמידו - רב פפא, או בין אביי לרבו - רב יוסף.
5.
בהמשך הוא דן האם המחלוקת בין רב ורב אסי היא בדין לכתחילה או בדין ביעבד.
מ"מ מיחש מיהו חיישינן כי היכי דחייש רב גופיה
והיכא דאפשר למיהדר בתר עשרה מצוה למיהדר ולכך השיג עליו ה"ה ז"ל דהיכי קאמר הכי דאם כן פירש היינו דעת רב אסי ממש וכיון דהוא מודה דלית הלכתא כרב אסי משום דאין הלכה כתלמיד במקום הרב א"כ ודאי דלא חיישינן לדרב אסי כלל.
וכתב עוד ומ"מ וכו', הרגיש לפי פירושו שפירשו דפלוגתא דרב ורב אסי הוא אי מצוה למיהדר או לא א"כ רב דס"ל דאינו אפילו מצוה אם כן תקשי ליה מההיא דסמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת שלהם לקרותה וכדהקשה הר"ן ז"ל ותירצו הוא בעצמו דמ"מ אף על פי שאין צריך לחזר אחריהם ברוב עם הדרת מלך. ומ"ש דודאי אפילו רב אסי וכו' משמע דדקדק מלשון רב אסי מדלא קאמר אין קורין אלא בעשרה דהוה משמע עיכובא ומדקאמר קורין אותה בי' משמע דלכתחלה קאמר. ויש לדקדק דהרי אמר קורין שלא בזמנה בעשרה והאי קורין משמע עיכובא וכדמשמע מדברי רבינו ז"ל שכתב וכל אלו שמקדימין וכו' אין קורין אותה בפחות מעשרה דמשמע דהוא עיכובא. ויש לומר דמאי דקאמר קורין הוא משום בזמנה ביחיד והתם לא שייך לומר אין קורין אלא ביחיד אבל רב אסי היל"ל בין בזמנה בין שלא בזמנה אין קורין אותה אלא בעשרה:
ראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד לא, ובהערה יב.
