הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"סתם משנה ומחלוקת בברייתא"

מגילה ז ע"ב

משנה. אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד.
גמרא. הא לענין מכשירי אוכל נפש - זה וזה שוין.
מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש, רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש.
מאי טעמא דתנא קמא - אמר קרא +שמות י"ב+ הוא - ולא מכשיריו.
ורבי יהודה (אמר) +[מסורת הש"ס: אמר קרא]+ לכם - לכם לכל צורכיכם.
ואידך נמי, הכתיב לכם! - לכם ולא לנכרים, לכם ולא לכלבים. -
ואידך נמי, הא כתיב הוא! - כתיב הוא וכתיב לכם, כאן - במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב, כאן - במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב.

1.

רמב"ם הלכות יום טוב פרק א הלכה ד:

כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביום טוב שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות וההבערה א שמתוך שהותרה הוצאה ביום טוב לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה, לפיכך מותר ביום טוב להוציא קטן ב או ספר תורה או מפתח וכיוצא באלו מרשות לרשות. וכן מותר להבעיר אף על פי שאינו לצורך אכילה,
ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא בהן, וכל שאין בהן צורך אכילה אסור כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיוצא בהן. +/השגת הראב"ד/ וכן מותר להבעיר אפי' שאינו צורך אכילה. א"א זהו להחם חמין לרגליו, ולהדליק נר של אבטלה כגון המדליק נר לכבוד בירושלמי (ביצה פ"ה סה"ב) אמרו לא תאסור ולא תשרי.+

מהרמב"ם משמע בפשטות שפוסק כמשנתנו וכ"תנא קמא" בברייתא.

2.

רמב"ם הלכות יום טוב פרק א הלכה ח:

אבל לשין ד ואופין ושוחטין ומבשלין ביום טוב, שאם עשה אלו מבערב יש בכך הפסד או חסרון טעם, שאין לחם חם או תבשיל שבשל היום כלחם שנאפה מאמש וכתבשיל שנתבשל מאמש, ולא בשר שנשחט היום כבשר שנשחט מאמש, וכן כל כיוצא באלו, ה
וכן מכשירי אוכל נפש שיש בהן חסרון אם נעשו מבערב עושין אותן ביום טוב, כגון שחיקת תבלין וכיוצא בהן. +/השגת הראב"ד/ ולא בשר ששחט היום כבשר ששחט מאמש וכן כל כיוצא בזה. א"א בכל אלה אין טעם למה אין תולשין ירק ואין מלקטין פירות מן האילן ביום טוב שהרי בני יומן יפין יותר, ובירושלמי (פ"א ה"י) סומך אותו על אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם וסמיך ליה ושמרתם את המצות שהיא מלאכה בתלוש.+

בהלכה זו משמע שהרמב"ם כן פוסק כרבי יהודה בסוגייתנו.

3.

הגהות מיימוניות הלכות יום טוב פרק א הלכה ח:

[ה] כרבי יהודה דאמר לכם לכל צרכיכם ובפרק אין צדין פסק רבא ורב חסדא הלכה כר' יהודה

[במסכת ביצה דף כח].

4.

לכאורה מסוגיייתנו משמע שיש "סתם משנה ומחלוקת בברייתא", ובדרך כלל במקרה כזה ההלכה היא כ"סתם משנה" ו"כתנא קמא" בברייתא כפי שמשמע בתחילת סוגייתנו.

5.
רבא ורב חסדא פסקו במסכת ביצה כרבי יהודה. אמנם יש סמכות לאמורא לפסוק במחלוקת תנאים בניגוד לכללי הפסיקה הרגילים שתקפים לגבי מחלוקת תנאים, אבל בכל זאת במקרה כזה יש לשאול מדוע אותם אמוראים פסקו בניגוד לכלל האמור, שהלכה כסתם משנה נגד מחלוקת בברייתא.

6.
ונראה לי לומר: סוגייתנו דנה במחלוקת בין "תנא קמא" ורבי יהודה בברייתא, ובסוף הדיון היא משתדלת "יותר" לנמק את דברי רבי יהודה באופן שלא ממש סותר את משנתנו.
לכן רב חסדא ורבא פסקו כרבי יהודה, כי ניתן ליישב את דבריו עם משנתנו.

7.
יתכן שהדיון בדברי רבי יהודה נערך אחרי שרב חסדא ורבא פסקו כרבי יהודה [במסכת ביצה], וה"סתמא דגמרא" - בסוגייתנו - שיבצה את הדיון כדי להתאים את משנתנו לשיטת רבי יהודה בברייתא.