הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"שמעתי"; "תרי תנאי ואליבא ד..."; "הא - רבי... אמרה"
מגילה י ע"א-ע"ב
משנה. אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה. וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים. קדושת שילה יש אחריה היתר. וקדושת ירושלים אין אחריה היתר.
גמרא. אמר רבי יצחק: שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה. קסבר: בית חוניו לאו בית עבודה זרה היא, וקא סבר: קדושה ראשונה - קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. דכתיב +דברים י"ב+ כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה - זו שילה, נחלה - זו ירושלים. מקיש נחלה למנוחה; מה מנוחה יש אחריה היתר - אף נחלה יש אחריה היתר. אמרו ליה: אמרת? אמר להו: לא. אמר רבא: האלהים! אמרה, וגמירנא לה מיניה. - ומאי טעמא קא הדר ביה? - משום קשיא דרב מרי. דמותיב רב מרי: קדושת שילה יש אחריה היתר, קדושת ירושלים אין אחריה היתר. ועוד תנן: משבאו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר, והיא היתה לנחלה. תנאי היא: (דתניא) +מסורת הש"ס: [דתנן]+ אמר רבי אליעזר: שמעתי כשהיו בונין בהיכל עושין קלעים להיכל, וקלעים לעזרה. אלא שבהיכל בונין מבחוץ, ובעזרה בונין מבפנים. ואמר רבי יהושע: שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית, אוכלין קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה. מפני שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא. מכלל דרבי אליעזר סבר: לא קידשה לעתיד לבוא. אמר ליה רבינא לרב אשי: ממאי? דלמא דכולי עלמא קדושה ראשונה - קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא. ומר מאי דשמיע ליה קאמר, ומר מאי דשמיע ליה קאמר. וכי תימא קלעים לרבי אליעזר למה לי - לצניעותא בעלמא. אלא, כי הני תנאי. דתניא, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו וקידשום, אבל הראשונות - בטלו משבטלה הארץ. אלמא קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. ורמינהו, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אלו בלבד היו? והלא כבר נאמר +דברים ג'+ ששים עיר כל חבל ארגב, וכתיב +דברים ג'+ כל אלה ערים בצרת חומה גבהה, אלא למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום. - קידשום?
מבנה הסוגיה:
1.
משנה. אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה. וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים. קדושת שילה
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד א
יש אחריה היתר. וקדושת ירושלים אין אחריה היתר.
2.
גמרא. אמר רבי יצחק: שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה. קסבר: בית חוניו לאו בית עבודה זרה היא, וקא סבר: קדושה ראשונה - קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. דכתיב +דברים י"ב+ כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה - זו שילה, נחלה - זו ירושלים. מקיש נחלה למנוחה; מה מנוחה יש אחריה היתר - אף נחלה יש אחריה היתר.
רבי יצחק סובר "קדושה ראשונה - קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא", ולכן משחרב בית המקדש פקעה מהמקום קדושת מקדש ופקע גם איסור הבמות.
ראה "שוטנשטיין", הערה 6, שמדובר גם על "קדושה שניה"!
2.1
הביטוי "שמעתי" מלמד שהוא קיבל את הדברים מרבותיו ["שוטנשטיין", הערה 2]. אבל קצת קשה, מדוע הוא לא מציין ממי הוא שמע את הדברים ואז הניסוח המתאים והמקובל הוא "משום...".
2.2
אולי אפשר לומר:
א.
רבי יצחק מתכוון להעיד עדות שהדבר היה ידוע לרבים ולא נאמר בשמו של חכם מוגדר ומסויים [כי אולי מדובר "רק" בעדות היסטורית ולא בדעה הלכתית].
ב.
אולי משמעות הביטוי "שמעתי" דווקא לומר [להיפך], שהוא לא מצטט את המקור באופן מדוייק אלא רק "בערך"!
2.3
אמרו ליה: אמרת? אמר להו: לא.
חכמים [לא ברור מי] שאלו את רבי יצחק אם כך הוא אמר והוא ענה: לא! כלומר, הוא טוען שלא ציטטו את דבריו במדוייק [למעשה, ציטטו הפוך ממה שאמר?].
2.4
אמר רבא: האלהים! אמרה, וגמירנא לה מיניה. -
רבא אומר [נשבע?]
ומאי טעמא קא הדר ביה? - משום קשיא דרב מרי.
רבא אומר שרבי יצחק חזר בו וסובר קדושה ראשונה - קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא.
והוא - רבי יצחק - חזר בו בגלל קושיה עליו:
2.4.1
ב"מנחת יהודה" מסביר שרבי יצחק בסוגייתנו הוא רבו של רב נחמן [בר יעקב], ו"רבא" בסוגייתנו הוא רבא בר נתן שהיה תלמידו של רב נחמן. ולכן כנראה שרבא שמע מרבו - רב נחמן - מה אמר רבי יצחק.
2.5
דמותיב רב מרי: קדושת שילה יש אחריה היתר, קדושת ירושלים אין אחריה היתר.
קושיה על רבי יצחק ממשנתנו שמשמע ממנה שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא.
וכן קושיה ממשנה נוספת!
ועוד תנן: משבאו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר, והיא היתה לנחלה.
משתי המשניות משמע שמשנבנה בית המקדש בירושלים נאסרו הבימות עולמית ואין היתר להקריב בבמה בזמן הזה וקשה על רבי יצחק.
ובקטע הקודם משמע שרבא עצמו אמר שבגלל קושיות אלה רבי יצחק חזר בו!
3.
הגמרא מסבירה שרבי יצחק אמר את דעתו [הראשונה - לפני שחזר בו - לפי רבא] לפי שיטת תנא אחר. כלומר שדעתו של רבי יצחק שנויה במחלוקת תנאים.
תנאי היא: (דתניא) +מסורת הש"ס: [דתנן]+
אמר רבי אליעזר: שמעתי כשהיו בונין בהיכל עושין קלעים להיכל, וקלעים לעזרה. אלא שבהיכל בונין מבחוץ, ובעזרה בונין מבפנים.
גם בדברי רבי אליעזר מובא הביטוי "שמעתי". ונראה שגם כאן כמו לעיל [בסעיף 2.2] אולי דבריו לא לגמרי "מדוייקים". לפי זה נראה להסביר ["חידוש"]: בדפוסים כתוב "דתניא" והפרשנים משנים את הגירסא ל"תנן" [משנה במסכת עדויות משנה ו]. כנראה שלא מדובר ב"טעות" גירסא, אלא כוונת הגמרא לומר שדברי רבי אליעזר באותה משנה הם אולי לא לגמרי "מדוייקים", ולכן אותה משנה היא ב"רמה" של ברייתא, ו"פחות" חשובה ממשנה.
וגם אצל רבי יהושע שלכאורה חולק על רבי אליעזר נאמר הביטוי "שמעתי":
ואמר רבי יהושע: שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית, אוכלין קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה. מפני שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא.
3.1
מכלל דרבי אליעזר סבר: לא קידשה לעתיד לבוא.
הגמרא מדייקת שרבי יהושע חולק על רבי אליעזר וממילא רבי אליעזר סובר שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה בלבד ולא קידשה לעתיד לבוא.
לפי כל הנ"ל יוצא שדברי רבי יצחק לעיל מתאימים לדעת רבי אליעזר.
4.
אמר ליה רבינא לרב אשי: ממאי? דלמא דכולי עלמא קדושה ראשונה - קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא. ומר מאי דשמיע ליה קאמר, ומר מאי דשמיע ליה קאמר.
וכי תימא קלעים לרבי אליעזר למה לי - לצניעותא בעלמא.
רבינא אומר לרב אשי שאפשר לומר שגם רבי אליעזר סובר שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא. וממילא יותר קשה על רבי יצחק [ולכן - לפי רבא - רבי יצחק חזר בו.]
5.
הגמרא מציעה מחלוקת תנאים אחרת, כשדעת אחד התנאים היא כדעת רבי יצחק:
אלא, כי הני תנאי. דתניא, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו וקידשום, אבל הראשונות - בטלו משבטלה הארץ.
אלמא קסבר: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא.
דעה ראשונה - רבי ישמעאל ברבי יוסי - "קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא".
5.1
ורמינהו, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אלו בלבד היו? והלא כבר נאמר +דברים ג'+ ששים עיר כל חבל ארגב, וכתיב +דברים ג'+ כל אלה ערים בצרת חומה גבהה, אלא למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום. - קידשום?
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב
השתא [הא] אמרי לא צריכא לקדושי! אלא: מצאו את אלו ומנאום. ולא אלו בלבד, אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון - כל המצות הללו נוהגין בה, מפני שקדושה ראשונה - קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא.
דעה שניה בשם רבי ישמעאל ברבי יוסי - קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא.
הדעה הראשונה היא כדעת רבי יצחק בתחילת הסוגיה!
אבל הגמרא מציגה קושיה/סתירה, כיצד יתכן שרבי ישמעאל ברבי יוסי סותר את עצמו בשתי ברייתות.
קשיא דרבי ישמעאל אדרבי ישמעאל! -
6.
עונה הגמרא:
תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל ברבי יוסי.
שתי הברייתות מייצגות שתי עמדות שונות של תנאים שכל אחת מהן סוברת שכמותה אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי.
לפני המשך הדיון החשוב נדגיש שיוצא שבאמת יש מחלוקת אם קידשה לעתיד לבא או לא, וממילא דברי רבי יצחק שנויים במחלוקת תנאים.
6.1
וכאן שואלים כל הפרשנים: אם רבי יצחק סבר כאחד התנאים מדוע הוא חזר בו - כדברי רבא!
6.2
יש כמה הסברים, אחד ההסברים הוא, מכיוון שיש יותר מקורות שלא כדעתו! כלומר, יש משמעות לכמה משניות וברייתות כדעה מסויימת וכנגד דעה אחרת!
ראה "מתיבתא", הערה יז. פרטי תוכן ההערה "קשורים" לכמה הערות שהערנו לעיל.
6.3
נעיר בעניין הבא:
לעיל אמרנו: תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל ברבי יוסי.
כבר הערנו על כך כמה פעמים שלמעשה בכל סתירה בדברי חכם מסויים ניתן ליישב באופן זה.
6.4
יד מלאכי כללי התלמוד כלל ריט:
האי תנא דבי ר' ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי ר' ישמעאל, מצינו דקאמר אביי בפרק במה מדליקין [שבת דף כ"ז א'] ופירש"י שם כלומר מוצא הוא מסברות אידך תנא דפליג עליה וכ"כ עוד בפ"ק דקדושין דף ל"ז ב' ומצאתי להריטב"א בחדושי יומא דף ט"ז א' שכתב דלא אמרינן כן אלא היכא דאיתמר בש"ס
והטעם דלא רמי הש"ס ברייתות אהדדי ולישני תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל כתב הר"ב בית הלל בי"ד ריש סי' פ"ד שהוא משום דהני ברייתות לא היו שגורות בבית המדרש בפי כולם אלא בפי תלמידיו דוקא כמ"ש רש"י בפרק אלו טריפות דף ס"ו א' והרא"ש שם סימן ס"ח ונכון הוא:
כלומר, ברייתות כאלה לא היו לגמרי ידועות, וכנראה הם לא כל כך "מוסמכות".
6.5
ולגבי סוגייתנו:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרס:
תרי תנאי ואליבא דרבי פלוני, מצינו בגמרא דמגילה פ"ק מגילה דף י' ב' דמתרץ תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל בר' יוסי אף על גב דבתרוייהו לא הוזכר שום תנא אחר משום ר' ישמעאל בר' יוסי אלא בב' הברייתות דסתרי אהדדי מדכר ליה להדיא...
הוא מוכיח מסוגייתנו, שביטוי זה נאמר גם כשלא מוזכר באף ברייתא מיהו התנא שאמר בכל ברייתא בשמו של רבי ישמעאל ברבי יוסי.
7.
ואיבעית אימא: הא - רבי אלעזר בר יוסי אמרה.
דתניא, רבי אלעזר ברבי יוסי אמר: +ויקרא כ"ה+ אשר לוא חמה - אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן.
הגמרא מיישבת את הסתירה ביו שתי הברייתות, שדעה אחת - הברייתא הראשונה - באמת לא נאמרה על ידי רבי ישמעאל ברבי יוסי אלא בשם רבי אלעזר ברבי יוסי - מדובר בשני אחים? [יש מחלוקת אם מדובר ברבי אלעזר ברבי יוסי או ברבי אליעזר ברבי יוסי]
8.
מה ההבדל בין שני התירוצים?
8.1
לפי התרוץ הראשון מדובר בתנא מסויים [לא ידוע] שאמר בשם רבי ישמעאל ברבי יוסי, ולפי התרוץ השני מדובר ברבי אלעזר ברבי יוסי.
8.1.1
ונראה לומר ["חידוש"]: לפי התרוץ הראשון יוצא, שמלבד התנא בשם רבי ישמאעל ברבי יוסי ישנו בכל מקרה גם התנא רבי אלעזר ברבי יוסי בברייתא האחרונה [בסעיף 7] שסובר כמותו, וממילא יש כבר שני תנאים כרבי יצחק.
8.2
ולפי התרוץ השני דעת רבי אלעזר ברבי יוסי הוא זה שאמר את הדעה הראשונה בברייתא הראשונה, ויוצא אפוא, שיש רק תנא אחד כרבי יצחק, ולכן אולי בגלל זה רבי יצחק חזר בו.
