דיוק וחידוש ברש"י
מסכת מגילה דף ז
עמוד ב
רש"י ד"ה מחלפי סעודתייהו. זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חברו עמו:
עיין בטור שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצה בבית יוסף שהבין מרש"י זה שהיו יוצאים בכך ידי חובת משלוח מנות דאל"כ מה הגמרא באה להשמיענו שהיו מחלפי סעודתיהו וכל שנה היו אוכלים פעם זה אצל זה ופעם זה אצל זה והקשה דלפי זה רק אחד יצא ידי חובת משלוח מנות בכל שנה ועיין בטורי זהב ובעוד שנו"נ בזה וכן במשנה ברורה ויש שתירצו שהיו מחליפים שכל אחד נתן מנתו לחבירו והמשנ"ב כתב שכל אחד שלח הסעודה לחבירו ואף שאח"כ בא לסעוד אצל חבירו יצא ידי חובה, ויש שתירצו שרש"י והגמרא לא דיברו כאן ממשלוח מנות אלא חידוש דין ששמחת סעודת פורים היא על ידי שסועדים בחברותא,
ונראה דאפשר לדייק בלשון רש"י שפתח בתחילה בלשון זה "אוכל" עם זה וסיים בלשון "סועד" חבירו עמו, עוד מדוע שינה באופן נוסף בלשנו בתחילה כתב "זה עם זה" ובסוף "חבירו עמו" שכאן יש שינוי נוסף שיכל לכתוב וזה סועד עמו ומדוע כתב חבירו, ולסיכום מדוע לא עירב הכול בלשון אחד זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה מתחלפים,
על כן נראה לומר דהכל רמוז כאן שהיו מחליפים ה"אוכל" ביניהם ע"כ נקט בתחילה בלשון אוכל ובסוף לשון סועד ובחילופי הלשון רמז לחילופי האוכל שכל אחד היה לו משל עצמו וע"י כך שהחליפו יצאו ידי חובת משלוח מנות, וגם מקום הסעודה היו מחליפים ואגב זה למדנו את ענין האכילה בחברותא וע"כ הזכיר חבירו, ובדרך צחות קיימו על ידי כך את ה"ונהפוך הוא".
