דיוק וחידוש ברש"י

מסכת מגילה דף יח

עמוד ב

רש"י ד"ה סירוסין. למפרע כמו סרס את המקרא ודרשהו וכן יצא מחותך או מסורס (נדה דף כח.):
רש"י כותב "כמו" סרס המקרא וכו' ומוסיף "וכן" יצא וכו' והפירוש בדבריו כי יש שני אופנים של סירוסין או שקורא כל פסוק כשמהפך המילים עצמם או כשמהפך סדר הפסוקים בשלמות וכמו שהובאה הברייתא בהמשך הגמרא ת''ר השמיט בה הקורא פסוק אחד לא יאמר אקרא את כולה ואח''כ אקרא אותו פסוק אלא קורא מאותו פסוק ואילך נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה עם הצבור ואח''כ אקרא חציה אלא קורא אותה מתחילתה ועד סופה: וע"כ רש"י מדייק "כמו" שזה לשון שרש"י כותב כשהדברים דומים ממש וזה כמו סרס המקרא ודורשהו שזה היפוך מילים, ומאחר שהדין שלא יצא הוא גם בסירוס פסוקים הוא אפילו פרקים ע"כ רש"י אוסיף וכן (שזה אינו ממש כמו סירוסין שמשמעותו יותר ריבוי סירוסין שבפסוק עצמו מהפך המילים) יצא מחותך או מסורס מהמשנה במסכת נידה שבגמרא שם דף כ"ט ע"ב יש מחלוקת האם גורסים מחותך או מסורס או מחותך ומסורס וההבדלים הם כעין ההבדל כאן להיפוך של דבר שלם או להיפוך של חלקים עיין שם.

רש"י ד"ה מיגרס גריסין. שגורות בפי הכל:
עיין ברבינו חננאל שכתב מיגרס גרסי להו, ולכאורה לפי רש"י הכוונה ששגורים בפי הכל ולאו דווקא הסופרים ומכאן הביא ראיה הרב הירשפרוג זצ"ל שצריך לומר כל יום ארבע פרשיות של תפילין, ומלשון רבינו חננאל משמע שהסופרים גרסי להו והחילוק יהא שלרש"י כבר בתפילין הראשונות שהסופר כותב יכול לכתוב בעל פה ויתכן שרק בגלל זה לפי דעת רש"י התירו לכתוב ע"פ כי אין הדבר תלוי באומדנה האם הסופר המסוים יודע ע"פ אבל רבינו חננאל סבר שכל סופר יכול לגרוס ולכתוב ע"פ ואולי לפי זה יהא חילוק למשל בכתיבת שיר השירים וכדומה אם הסופר למד וגרס ע"פ שלפי דברי רש"י אסור לו לכתוב וכמו שהגמרא עצמה סברה שרק בשעת הדחק מותר למי שיודע משא"כ תפילין ששגורין בפי הכל, אבל רבינו חננאל אפשר שיסבור שדברים קצרים שדומים לתפילין יכולים לגרוס ולכתוב על פה.