הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"בעלמא איתמר"
מגילה יח ע"א
קראה תרגום לא יצא וכו'. היכי דמי? אילימא דכתיבה מקרא וקרי לה תרגום - היינו על פה! - לא צריכא, דכתיבה תרגום וקרי לה תרגום. אבל קורין אותה ללועזות בלעז וכו'. והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא! -
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: בלעז יווני.
היכי דמי? אילימא דכתיבה אשורית וקרי לה יוונית - היינו על פה! -
אמר רבי אחא אמר רבי אלעזר: שכתובה בלעז יונית...
מיתיבי: קראה גיפטית, עברית, עילמית, מדית, יוונית - לא יצא. - הא לא דמיא אלא להא: גפטית לגיפטים. עברית לעברים, עילמית לעילמים, יוונית ליוונים - יצא. -
אי הכי, רב ושמואל אמאי מוקמי לה למתניתין בלעז יוונית? לוקמה בכל לעז!
[אלא מתניתין כברייתא],
וכי איתמר דרב ושמואל - בעלמא איתמר.
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: לעז יווני לכל כשר. - והא קתני יוונית ליוונים - אין, לכולי עלמא - לא! - אינהו דאמור כרבן שמעון בן גמליאל - דתנן, רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית. -
ולימרו הלכה כרבן שמעון בן גמליאל! - אי אמרי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל הוה אמינא: הני מילי - שאר ספרים, אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא - קמשמע לן.
מבנה הסוגיה [רק כמה נקודות]:
1.
קראה תרגום לא יצא וכו'. היכי דמי? אילימא דכתיבה מקרא וקרי לה תרגום - היינו על פה! - לא צריכא, דכתיבה תרגום וקרי לה תרגום. אבל קורין אותה ללועזות בלעז וכו'. והא אמרת קראה בכל לשון לא יצא! -
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: בלעז יווני.
רב ושמואל הסבירו את המשנה!
2.
היכי דמי? אילימא דכתיבה אשורית וקרי לה יוונית - היינו על פה! -
אמר רבי אחא אמר רבי אלעזר: שכתובה בלעז יונית...
3.
הגמרא מקשה מברייתא:
מיתיבי: קראה גיפטית, עברית, עילמית, מדית, יוונית - לא יצא. -
4.
הגמרא מתרצת:
הא לא דמיא אלא להא: גפטית לגיפטים. עברית לעברים, עילמית לעילמים, יוונית ליוונים - יצא. -
5.
אי הכי, רב ושמואל אמאי מוקמי לה למתניתין בלעז יוונית? לוקמה בכל לעז!
הגמרא מקשה על סמך תירוצם של רב ושמואל.
6.
הגמרא מיישבת:
[אלא מתניתין כברייתא],
וכי איתמר דרב ושמואל - בעלמא איתמר.
דברי רב ושמואל לא נאמרו כתירוץ לסוגייתנו, ולכן לא שייך לשאול על ניסוח התרוץ! ביטוי זה של "בעלמא איתמר" - כ-5 מופעים בש"ס. העיקרון שניתן ללמוד מביטוי זה, שלפעמים, כאשר הגמרא מצטטת חכם מסויים אין הכוונה בהכרח שבאמת החכם השתתף בדיון באותה סוגיה ספציפית, אלא, ש"עורך הגמרא" הוא זה ששיבץ את דברי האמורא בסוגיה, למרות שדברי האמורא נאמרו במקום אחר...
אלא בכל זאת קשה, שהרי שאלת הגמרא תחזור על "עורך הגמרא".
ולכן, נראה להסביר, ש"עורך הסוגיה" [ולא העורך הסופי - "עורך הגמרא"] שיבץ תחילה את דברי רב ושמואל כי חשב שבזה הוא מיישב קושיה, ואחרי שהוקשה על ניסוח התירוץ של רב ושמואל הוא - "עורך הסוגיה" - אומר, שאמנם הוא ציטט את רב ושמואל במדוייק אבל בהקשר אחר...
7.
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: לעז יווני לכל כשר. - והא קתני יוונית ליוונים - אין, לכולי עלמא - לא! - אינהו דאמור כרבן שמעון בן גמליאל - דתנן, רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית. -
לפי הניסוח החדש - בסוגייתנו - של רב ושמואל יוצא שרב ושמואל פוסקים כשיטת רשב"ג.
8.
ולימרו הלכה כרבן שמעון בן גמליאל! -
אי אמרי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל הוה אמינא: הני מילי - שאר ספרים, אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא - קמשמע לן.
משמע מהגמרא שבאופן כללי כאשר אמורא פוסק במחלוקת תנאים האמורא צריך לנסח את פסיקתו בניסוח של "הלכה כרבי..." ולא בניסוח שמפרט את תוכן פסיקתו - כבסוגייתנו.
הניסוח של "ולימר..." או "ואימא... הלכה כרב..." - כ-25 מופעים בש"ס. ולכן לא ברור שאמנם הניסוח הזה הוא הניסוח המועדף!
