הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"סתם משנה" - בעקיפין; "זה הכלל"
מגילה כא ע"א
זה הכלל: דבר שמצותו ביום כשר כל היום,
זה הכלל לאתויי מאי? -
לאתויי סידור בזיכין וסלוק בזיכין, וכרבי יוסי. דתניא, רבי יוסי אומר: סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית - אין בכך כלום. ומה אני מקיים (לפני ה' תמיד) +מסורת הש"ס: [לפני תמיד (שמות כ"ה)]+ - שלא יהא שולחן בלא לחם.
דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה, לאתויי מאי? - לאתויי אכילת פסחים, ודלא כרבי אלעזר בן עזריה. דתניא, ואכלו את הבשר בלילה הזה, אמר רבי אלעזר בן עזריה: נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן +שמות י"ב+ ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות - אף כאן עד חצות. הדרן עלך הקורא למפרע.
1.
הביטוי "לאתויי מאי" משמעו שיש "מקרה נוסף" שמתאים לדין המשנה. השאלה היא מדוע אותו מקרה לא נמנה במפורש במשנה?
2.
משנתנו היא "סתם משנה", ואילו הדין הנוסף של "סידור בזיכין..." שנוי במחלוקת, ומשנתנו - בביטוי "זה הכלל..." - היא כדעת יחיד - רבי יוסי. הציטוט בסוגייתנו היא של ברייתא במסכת מנחות שמרחיבה את דעת רבי יוסי במחלוקתו שם במשנה - ראה להלן.
לפי זה מובן מדוע הדין של רבי יוסי לא מוזכר במפורש במשנתנו כי דינו שנוי במחלוקת והמשנה רומזת לדברי רבי יוסי בביטוי "זה הכלל...".
ולאור הנ"ל נראה שיש לפסוק כדעת רבי יוסי כי "סתם משנה" - סוגייתנו - היא כדבריו.
2.1
אמנם יש דיון רחב בפרשנים אם אמנם ההלכה היא כרבי יוסי. לדעת אלה שאין הלכה כמותו ניתן להסביר ש"סתם משנה" - משנתנו [שבדרך כלל הכלל הוא שהלכה כסתם משנה] איננה הכרעה ברורה מכיוון שדעת רבי יוסי איננה מוזכרת במפורש אלא רק בעקיפין על ידי הביטוי "זה הכלל".
3.
ובמקרה השני, המשנה היא שלא כרבי אלעזר בן עזריה.
ניתן להסביר כמו לעיל.
4.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה ג:
מצוה לקרות את ד כולה, ומצוה לקרותה בלילה וביום, וכל הלילה כשר לקריאת הלילה, וכל היום כשר לקריאת היום, ה ומברך קודם קריאתה בלילה שלש ברכות ואלו הן: בא"י אמ"ה אשר קב"ו על מקרא מגילה, בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם (ובזמן) [בזמן] הזה, בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, וביום אינו ו חוזר ומברך שהחיינו, ומקום שנהגו לברך אחריה מברך: בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו והדן את דינינו והנוקם את נקמתינו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"י [האל] הנפרע (לישראל) [לעמו ישראל] מכל צריהם האל המושיע ז.
4.1
לחם משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה ג:
[ג] וכל הלילה כשר לקריאת הלילה וכו'. כתב ה"ה ז"ל דנלמד זה מדאמר במשנה (דף כ' ב) כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה.
וקשה דשם סוף פרק הקורא את המגילה למפרע (מגילה דף כ"א) אמרו זה הכלל לאתויי מאי ואמר דדבר שמצותו ביום אתי לאתויי סידור בזיכים
ודבר שמצותו בלילה אתי לאתויי אכילת פסחים ודלא כר' אליעזר
וא"כ זה הכלל הוא אינו שהוא דלא כהלכתא
הוא מקשה שאין ההלכה כמשתמע בסוגייתנו - בדין הראשון כרבי יוסי, ובדין השני שלא כרבי אליעזר -
שהרי רבינו ז"ל בהלכות קרבן פסח פסק כר"א
וכן בסידור בזיכין פסק בהל' תמידין דלא כר' יוסי וא"כ איך נלמוד מכלל זה.
ועוד קשה דאמאי אמר בגמ' דדבר שמצותו בלילה וכו' אתי לאתויי דלא כר"א
דזה הכלל אינו משום דהלכתא כר"א דסתם מתני' אתי כוותיה
והוי דוחק דקשיא סתמא אסתמא
נימא דאתי לאתויי מקרא מגילה בלילה דכשר כל הלילה כדכתב רבינו ז"ל.
וי"ל לקושיא האחת ואף על גב דכלל זה אינו מ"מ מתני' כללא כייל בכל הדברים
ואף על גב דבההיא דאכילת פסחים פליג ר"א מ"מ היכא דלא אשכחינן פלוגתא ודאי דאמרינן דהדרינן לכללין דמתני' והיכא דאתכחיש כללין אתכחיש והיכא דלא אתכחיש לא אתכחיש.
ולשניה יש לומר דגמרא לא שני הכי משום דלא אשכחן במשנה דקאמרה דחייב אדם לשנות את המגילה בלילה אלא ריב"ל אמרה
ואם כן טפי מסתבר לאוקמי כללא לאתויי דבר המפורש במשנה יותר מדבר שאינו מפורש במשנה:
הוא מסביר שבדרך כלל באמת הדין הנילמד מהביטוי "זה הכלל" נפסק להלכה.
כמו כן הוא קובע שהדין שנלמד מהביטוי "זה הכלל" צריך להיות דין שמפורש במשנה [מה שאין כן בסוגייתנו]
4.2
לגבי הביטוי "זה הכלל" במשנה:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רסט:
זה הכלל, כשהיא לאתויי מסתבר טפי לאוקמי כללא לאתויי דבר המפורש במשנה יותר מדבר שדינו לא בא מפורש במשנה, לחם משנה פרק א' מהלכות מגילה:
בדרך כלל אחרי "זה הכלל" הגמרא נוהגת לשאול "לאתויי מאי?" מה הכלל מוסיף על הדוגמאות המפורטות במשנה?
לפי הכלל של ה"יד מלאכי" הריבוי הנלמד מ"זה הכלל" צריך להיות "דבר המפורש במשנה". הוא מתכוון לומר ש"זה הכלל" בא לרבות, שהמשנה מדברת גם על מקרה/עניין אחר שמופיע במשנה אחרת ששייך גם במשנה המדוברת.
אולם אין הדבר כאן, בסוגייתנו.
כמו כן, מוסיף ה"יד מלאכי"
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רע:
זה הכלל, הדרך הוא לאומרו כשהכלל הוי מעין הפרט שקדם לו ומצינו מחודש בפ"ק דסוכה דף י"א ב' דקאמר זה הכלל ואין הכלל מעין הפרט דקתני מעיקרא דאיתא התם במתני' הדלה עליה את הגפן וכו' פסולה זה הכלל כל שהוא מקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו וכו' וכתב עלה הרשב"א בחידושיו אין זה דומה לזה הכלל דאמרינן בעלמא דבעלמא הוי הכלל מעין הפרט ואילו הכא אין הכלל מעין פיסול הפרט דקתני מעיקרא אלא דשוה בפיסולא בלחוד ולא בטעמא ע"כ:
כלומר, בדרך כלל הביטוי "זה הכלל" מסכם את דיני הפרטים שהוזכרו לפניו, וכמו במשנה שבסוגייתנו.
5.
קשור לסוגייתנו - ראה מה שכתבתי במסכת מנחות דף צט:
בגמרא:
"... וטפחו של זה כנגד טפחו של זה, שנאמר: +שמות כה+ לפני תמיד; רבי יוסי אומר: אפי' אלו נוטלין ואלו מניחין, אף היא היתה תמיד....
גמ'. תניא, רבי יוסי אומר: אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית - אין בכך כלום, אלא מה אני מקיים לפני תמיד? שלא ילין שלחן בלא לחם."
במשנה יש מחלוקת בין תנא קמא לרבי יוסי, ובברייתא יש הרחבה של דברי רבי יוסי לדבריו במשנה, שאפילו אם יש פער זמן של כל היום כולו בין סילוק הלחם הישן לסידור של הלחם החדש - כשר.
5.1
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ה, הלכה ד:
וכיצד מסדרין את הלחם ארבעה כהנים נכנסים, שנים בידן שני סדרין, ושנים בידם שני בזיכין, וארבעה מקדימין לפניהם שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכין שהיו שם על השולחן, הנכנסין עומדין בצפון ופניהם לדרום, והיוצאין עומדים בדרום ופניהם לצפון, אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה בתוך טפחו של זה שנאמר לפני תמיד.
הרמב"ם פוסק כתנא קמא במשנה ש"וטפחו של זה בתוך טפחו של זה"
הגמרא בעירובין (מו עמוד ב) קובעת כלל בשמו של ר' יוחנן:
רבי מאיר ורבי יהודה- הלכה כרבי יהודה;
רבי יהודה ורבי יוסי – הלכה כרבי יוסי;
ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי – הלכה כרבי יוסי"
ובמקום אחר: רבי יוסי ורבי שמעון – הלכה כרבי יוסי
ונקבעה ההלכה כרבי יוסי משום דנימוקו עימו.
אבל לגבי רבים - מחלוקת הפוסקים אם הלכה כרבים מול ר' יוסי
5.2
בסוגייתנו "תנא קמא" נחשב כרבים [אפילו אם נאמר שרבי מאיר אמר זאת – "סתם משנה – רבי מאיר] מפני, שבכך שרבי יהודה הנשיא "סתם" את הרישא משמע שנתן ל"תנא קמא" תוקף של "רבים". ולכן, מי שסובר שהלכה כרבי יוסי רק "מחברו" [רק נגד חכם בודד] הרי שברור מדוע הרמב"ם פסק כ"תנא קמא".
בכל אופן בסוגייתנו יש דיון בזה בין האחרונים [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קס].
5.3
הקשר לסוגייתנו במסכת מגילה דף כא:
יש אומרים שיש "סתם משנה" במסכת מגילה שמתאימה לדעת רבי יוסי כאן, ואם כן מדוע הרמב"ם לא פסק כרבי יוסי? אלא, כיוון שמדובר בשתי מסכתות הרי ש"יש סדר למשנה", וממילא מדובר ב"סתם ואחר כך מחלוקת" והכלל הוא, שבמקרה כזה אין הלכה כ"סתם משנה" ולכן הרמב"ם "רשאי" לפסוק כתנא קמא ולא כרבי יוסי [אם נסביר שהכלל הוא ש"אין הלכה כסתם" הכוונה שאין הכרח לפסוק כ"סתם"].
הסבר נוסף [ב"ילקוט ביאורים שם]: שסוגייתנו היא העיקרית ובסוגיה במסכת מגילה הובא העניין רק בדרך אגב [סוגיה אגבית], לכן אין להתחשב באותה "סתם משנה". יש בהסבר זה חשיבות עקרונית, שיש לתת משקל עדיף ל"עיקר הסוגיא", ומתאים לעיקרון הכללי שגם אם יש כלל הכרעתי בין שני חכמים, ומצד שני ישנה סוגיה שמתאימה לדעת אחד מהם ["סוגיא כוותיה"] הרי ההלכה תהיה כאותה דעה אפילו בניגוד לכללי ההכרעה בין שני החכמים.
5.4
הערות:
א.
מי כתב את הביטוי "זה הכלל". בפשטות, כתב זאת רבי יהודה הנשיא - עורך המשנה, אבל אם אין כלל חד משמעי למשמעות המושג מדוע "רבי" השתמש בה.
זוהי שאלה כללית על כל מקרה שעורך המשנה [או עורך הגמרא] שיבץ "ניסוח" מסויים כדי ללמדנו משמעות עקרונית מדוע כלל זה איננו תקף תמיד ובכל מקרה!
ב.
כך גם לגבי ה"סתם משנה". אם "רבי" סתם משנה כדי ללמדנו שהלכה כמותה מדוע הוא "יצר" שתי משניות סותרות שכל אחת מהן היא "סתם משנה"?
מסקנה מכל הנ"ל:
אמנם לכל מושג יש משמעות בסיסית ועקרונית, אבל לעיתים המשמעות היא "חריגה", והיא שונה מהמשמעות הרגילה והיא באה ללמדנו דברים אחרים ["צדדיים"].
