הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

מגילה כג ע"ב

הנושא: כל דבר שבקדושה מצריך עשרה מישראל

המשנה עוסקת ב תשעה נושאים המצריכים לכל הפחות עשרה מישראל והם:
פריסת שמע, העובר לפני התיבה, כוהנים הנושאים את כפיהם, קריאה בתורה, הפטרה בנביא, מעמד ומושב בלוויית המת, ברכת אבלים, ברכת חתנים וזימון.

התלמוד הבבלי מוצא את המשותף לכל הנ"ל. הם כולם ל"דבר שבקדושה" ויש כלל ש"כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה", ואח"כ מובאים פסוקי ההוכחה.

הירושלמי (מגילה ד', ג'. בדפוסים ד', ד') דן ברשימה הנ"ל אך לא מזכיר שחל עליהם הגדרת "כל דבר שבקדושה" (למרות שאין סיבה לאמר שהירושלמי חולק).

וכאן בא חידוש הירושלמי: "תני שמואל: אין קידוש החדש אלא בעשרה". קידוש החודש מבטא עיסוק בעיניין לאומי ,כלל ישראלי, התמקדות בקדושה ששייכת לעצם קיומו של עם ישראל, הלוח העברי שקידוש החדש מהווה מרכיב מרכזי בו (נושא נוסף הוא עיבור השנה, שאינו מעניינינו כאן). לא עיסוק בקדושה בעיניני תפילה, ביכנ"ס וכו', שהם ענינים הנחשבים ל"דתיים" (בין אדם לבורא) אלא בענין כלל ישראל מובהק. קידוש החדש – הלוח העברי, ובענין זה מבררים את המקור בפסוקים שקדושה היא בעשרה.

ומהו הפסוק המהווה מקור לדברי ישמעאל?

"ר' בא, ר' יסא בשם ר' יוחנן: נאמר כאן "עדה" ונאמר להלן "עד מתי לעדה הרעה הזאת" מה "עדה" האמורה להלן עשרה אף כאן עשרה.
פירוש: "נאמר כאן" בענין קידוש החדש, "עדה" – הכוונה לפסוקים שבפרשת בא (י"ב,א') "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן... החדש הזה לכם ראש חדשים (עוסק בהלכות קידוש החדש). דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר בעשור לחדש..."

לכאורה קשה: והרי הפסוק הראשון עוסק בקידוש החדש אך הפסוק השני שבו כתובה "עדה" עוסק במצוות לקיחת קרבן פסח? אלא נראה לאמר ש"דברו אל כל עדת בני ישראל" נדרש לפניו ולאחריו וכאלו כתוב:
"החדש הזה לכם ראש חדשים... דברו אל כל עדת ישראל לאמר".

והפסוק שאחריו: "דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה...". (ב"קרבן העדה": נאמר כאן עדה (הכונה לפסוק) "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו"(ויקרא י"ט ב'). פירושו לא נראה לי כיון שהפסוק הנ"ל שהביא לא קשור לעינין קידוש החודש) .

ואם נשאל את שמואל מנין שקידוש החדש בעשרה, והרי המשנה בסנהדרין (א', ב') אומרת "עיבור החדש בשלושה"( ולא בעשרה), נענה העיבור עצמו מספיק בשלושה דיינים אך שמואל מחדש שאחרי שבי"ד קידש צריך צריך לפרסם זאת שיהיה בעדה, בפרהסיה, זהו המספר הנדרש ל"כל דבר שבקדושה" והמקור, הוא הפסוק (כדלעיל): "החדש הזה לכם ראש חדשים דברו אל כל עדת ישראל לאמר". לאמר מתפרש שמשה יאמר להם כדי שהם, השומעים יאמרו לאחרים ע"מ שקידוש החדש יופץ בקרב העם.

שאלה: מדוע צריך עשרה לקידוש החדש?
עונה "עלי תמר" (עמ' קפ"ז (:שעדות נאמנה לישראל היא בעשרה. כלומר: פסיקת ההלכה שהחדש מעובר מצריך בי"ד של שלושה (זו המשנה בתחילת מסכת סנהדרין) וכאן מחדש שמואל – יש הלכה נוספת שמשמעותה פרסום פסק דין זה, הוא מצריך עדה, עשרה מישראל, כי עיניין זה הוא דבר שבקדושה.

לסיכום: מוקד דיון הבבלי הוא בענינים הנוגעים לבין אדם למקום, ביכנ"ס, חתן, אבלים וכדו'. אך מוקד דיון הירושלמי הוא בענין הנוגע לעצם קיומו של עם ישראל – לוח השנה.

הבדל נוסף בין שני התלמודים: מהו המקור שצריך עשרה ע"מ לקיים את ה"בתוך" שבפסוק: "ונקדשתי בתוך בני ישראל".
הבבלי: מ"הבדלו מתוך העדה ואכלה אותם כרגע" (במדבר ט"ז כ"א).
הירושלמי: אמר ר' סימון נאמר כאן בתוך (קרבן העדה: ונקדשתי בתוך בני ישראל" הנ"ל) ונאמר להלן: "ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים" (בראשית מ"ב, ה') מה "תוך" שנאמר להלן – עשרה (שנים עשר האחים ללא יוסף ובנימין הרי עשרה) אף כאן עשרה.

העולה מכל הנ"ל:
הבבלי לומד מעדת הרשעים, המרגלים.
הירושלמי לומד מעדת הצדיקים, בני יעקב.
הבבלי לומד מעדת רשעים שהוציאו דיבה על א"י ואינם רוצים להיכנס אליה. לעומתו, הירושלמי לומד מבני יעקב הנשארים בא"י ואוהבים אותה למרות הרעב ומתאמצים לשבור אוכל למשפחותיהם.
וכאן המקום להעיר ולהאיר: "בתוך" (של "ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים" ) מתייחס ל"הבאים" והבאים מספרם עולה על עשרה, כלומר פשט הפסוק לא מורה ש"בתוך" זה עשרה ובכל זאת הירושלמי העדיף ללמוד שלא עפ"י פשט הפסוק אך מעדת צדיקים (בני יעקב) ולא מעדת רשעים (המרגלים ועדת קורח) למרות שהלימוד משם הוא אכן פשט.
מצאתי סעד לדברי בדברי מהר"ם חאגיז בספרו "שפת-אמת" (מצוטט בספר "שערי ירושלים" בסוף שער א', וב "עלי תמר" עמ' רי"ב) עיין שם. וזה מתאים לירושלמי שלא רצה ללמוד "עדה" מהמרגלים מוציאי דיבה על א"י הבחינה הזה מורה היותם לא מבני ישראל.
ואולי, נצעד צעד נוסף ונאמר: המדבר בגנות א"י, נחשב שלא מבני עמנו ,וגם כלפי בני דורנו נאמרים הדברים.
ואח"כ ראיתי זאת בפירוש רבינו בחיי (ויקרא כב, לב ) ,עיין שם