סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 888
 

"מצורע מהו בקריעה"

מועד קטן טו ע"א

כיון שמתבאר שאבל חייב בקריעה כמו שנאמר בפרשת "שמיני" שהקב"ה מצווה את בני אהרן "בגדיכם לא תפרומו", מכאן מדייקת הגמ': דכולי עלמא מחייבי, מה דינו של מצורע, האם חייב גם לקרוע את בגדיו. אומרת הגמ': "ת"ש בגדיו יהיו פרומים, שיהיו מקורעים ש"מ ", הרי לנו מקרא מפורש שיש על המצורע לקרוע את בגדיו. דברי הגמ' לפום ריהטא תמוהים עד מאד, מה מקום יש להסתפק בדבר המפורש להדיא בכתוב, אם נאמר בתורה מפורשות שבגדיו של המצורע יהיו פרומים, מה מסתפקת הגמ' מצורע מהו בקריעה, ועל כך אומרת הגמ': ת"ש בגדיו יהיו פרומים. עמד על כך ה"שפ"א", ובעקבות התמיהה הגדולה חידש חידוש מופלא: שאלת הגמ' לא היתה אם צריך שיהיו בגדיו של המצורע קרועים, ה"ז מקרא מפורש בפסוק, השאלה היתה, אם המצורע חייב במעשה הקריעה כמו אבל, או שדי לו ללכת בבגד קרוע, וזו כוונת הגמ' בתשובתה "ת"ש בגדיו יהיו פרומים", והגמ' מוסיפה: שיהיו קרועים, ז"א שמדברי התורה משמע שעיקר הקפידה הוא שבגדיו לא יהיו שלמים, אבל אין כאן צורך של מעשה קריעה, וזו כוונת הגמ': שיהיו קרועים, די לנו במה שבגדיו של המצורע מקורעים ש"מ. כך שלמסקנת הגמ' לפי הסברו של השפ"א אין חיוב על המצורע לקרוע, הוא רק חייב ללכת עם בגדים קרועים. חידוש דין זה שהתחדש בביהמ"ד של השפ"א, התחדש גם בביהמ"ד של ה"מנ"ח". במצוה ק"נ מחדש אף הוא דבר זה, ובעקבות זה הוא מגיע לחידוש נוסף, וכך כותב שם המנ"ח: "בוודאי לגבי מצורע אין הוא מצווה לקרוע אלא שילבש בגדיו קרועים, שהרי לא כתיב בפסוק והצרוע יפרום בגדיו, רק כתיב בגדיו יהיו פרומים, היינו שצריך שיהיה לבוש בגד קרוע". מוסיף המנ"ח ע"פ הרמב"ם בפ"י מהל' טומאת צרעת הל' ו': שכה"ג שהצטרע חייב אפי' לפרום את בגדיו, והרמב"ם מנמק: שעשה דוחה לא תעשה. כוונת הרמב"ם, למה שנא' בפר' אמור על הכה"ג, ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום, ובהרמב"ם בהל' כלי המקדש התבאר: שלכה"ג יש לאו מקריעת בגדיו גם שלא בזמן עבודה. מה קורא לכה"ג שנצטרע, עשה של קריעת בגדי מצורע דוחה את הל"ת של בגדיו לא יפרום. הרי שהמנ"ח חידש: שמה שהמצורע מצווה בקריעה אין הכוונה למעשה הקריעה, אלא ללכת בבגד קרוע, הוא נאלץ להוסיף חידוש על חידושו משום דברי רמב"ם אלו, וכך כותב המנ"ח: "נ"ל שמה שנא' בכה"ג "בגדיו לא יפרום" אין הלאו על גוף הקריעה שעושה בידיים, דעיקר הלאו הוא שלא יהיה הכה"ג לבוש בבגד קרוע, וראיה לדבר: ממה שכתב הרמב"ם בפ"י מטומאת צרעת הל' ו': דכה"ג מצורע קורע ופורם, שהעשה דוחה ל"ת. מבואר להדיא: שהל"ת הוא לא ללכת בבגד קרוע, שאם נאמר שהל"ת הוא לא לקרוע, נמצא שאפשר לקיים שניהם, מדוע צריך הכהן גדול המצורע להגיע למצב של עשה דוחה לא תעשה, הוא הרי יכול לקיים את העשה מבלי לעבור על ה"לא תעשה" עי"כ שהכה"ג המצורע ילך עם בגד קרוע, ואז הוא לא עובר על ל"ת, והוא מקיים את העשה, אם בכ"ז נאמר שבכה"ג מצורע יש מצב של עשה דוחה ל"ת, אין זאת אלא משום שגם הל"ת מתייחס לבגד ולא למעשה הקריעה, אסור לכה"ג ללכת עם בגד קרוע, ולכן אנו נאלצים להגיע לעשה דוחה ל"ת, נמצא שחידושו של השפ"א והמנ"ח בעניין העשה של קריעת בגדי מצורע הוליד חידוש נוסף, האיסור בכה"ג של בגדיו לא יפרום לא מתייחס למעשה הקריעה אלא ללבישת בגד קרוע.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)