הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
מועד קטן ח ע"ב
המשנה (מועד קטן ח, ב) מביאה שאין נושאים נשים בחול המועד. הגמרא מביאה כמה טעמים אפשריים לדין זה (לכאורה לפי נוסח המשנה בבלי שאין נושאין נשים בחול המועד משום ששמחה היא לו, הרי הדברים מסתדרים עם אחד הטעמים שאין מערבין שמחה בשמחה, אולם כפי הנראה אין הדברים מפורשים למרי במשנה שכן הגמרא עצמה (מו"ק ח, ב) שואלת וכי שמחה היא לו מאי הוה, כלומר מה בדיוק הקשר בין נושא השמחה לבין איסור נישואין). וממשיכה המשנה ואומרת שאדם יכול להחזיר את גרושתו. מסביר רש"י במקום משום שאינה שמחה כל כך.
בתלמוד הירושלמי (מו"ק א, ז) מסתבר מן הציטוט של הגמרא שהיה נוסח קצת אחר במשנה: אין נושאין נשים בחול המועד... אבל מחזיר הוא את גרושתו מפני ששמחה הוא לו (והירושלמי מסייג זו דווקא בגרושה מן הנישואין, ולא מן האירוסין, שכן החזרת גרושתו מן האירוסין דומה לחתונה חדשה. כמובן שאין לדמות שמחה זו לשמחה של תחילת הנישואין, שמחה שהכול בה נראה ורוד לגמרי, ולכן היא סיבה לאיסור נישואין בחול המועד).
אם נסכם ישנה מחלוקת עקרונית בין שני התלמודים האם מחזיר גרושתו הוא בגדר שמחה – ירושלמי, או שאינו בגדר שמחה – בבלי.
מעניין הדבר שהטעם: שמחה הוא לו מופיע בירושלמי מספר פעמים כסיבה לעשיית דברים בחול המועד (בעניין זה ראה גם הארה שבועית ירושלמית בשבוע הבא).
בטעם הדברים אי אפשר להתעלם מכך שאדם שחש אכזבות מאמין שאולי הוא ימצא עכשיו אופק חדש, אולם התלמוד הירושלמי מלמד אותנו שעיתים דווקא הכישלון של הנישואין מביא להבשלה של הקשר, מביא לקשר משמעותי, וממילא מהוה שמחה.
