סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

מטילין שכר במועד לצורך המועד – תמר מצוי

 

"מטילין שכר במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור, ואם הטיל והותיר הרי זה מותר. ובלבד שלא יערים. ורמינהו: מטילין שכר במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור. אחד שכר תמרים, ואחד שכר שעורים. ואף על פי שיש לו ישן מערים ושותה מן החדש? תנאי היא; דתניא: אין מערימין בכך, רבי יוסי בר יהודה אומר: מערימין" (מועד קטן, יב ע"ב).

פירוש: מטילין שכר (מכניסים את הפירות למים כדי שיתססו וייעשה מהם שיכר) במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור, ואם הטיל והותיר הרי זה מותר. ובלבד שלא יערים, שלא יעשה מתחילה ביודעין יותר מכדי הצורך, לנצל את היתר העבודה במועד. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: מטילין שכר במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור, אחד שכר תמרים, ואחד שכר שעורים. ואף על פי שיש לו שיכר ישן, מערים ושותה מן החדש. כלומר, רשאי הוא להערים ולומר שרצונו לשתות שיכר חדש, ולעשות שיכר במועד. משמע שמותר להערים בכגון זה! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין זה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אין מערימין בכך, ר' יוסי בר יהודה אומר: מערימין (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: ערכו הכלכלי של שיכר התמרים

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.



תקציר: בגמרא בפסחים (קיג ע"א) מובאים דבריו של רב חסדא, או רב פפא, המספר על התעשרותו מייצור שיכר תמרים. עובדה זו אינה עולה, לכאורה, בקנה אחד עם קיומם של שלושה גורמים שבגללם ניתן לצפות ששיכר תמרים יהיה מוצר בעל רמת ביקוש וערך נמוכים. א. מההלכה שהובאה בברייתא המתירה להטיל שיכר במועד (גם שיכר תמרים), ניתן להסיק ששיכר יוצר בעיקר באופן פרטי בתנאים ביתיים. ב. מספורו של עולא בגמרא בפסחים (פח ע"א) אנו לומדים שהתמרים בבבל היו זולים מאד. ג. תהליך ייצור שיכר תמרים פשוט וקצר בהשוואה לייצור שיכר שעורים.

ייתכן והתשובה לסתירה נמצאת במשמעות השם "סודנא" שהוא שמו של השיכר. מפרש רב חסדא: "מאי סודנא? אמר רב חסדא: סוד נאה, וגמילות חסדים וכו'". מפרש רש"י: "מאי סודנא - למה נקרא שם השכר סודנא. סוד נאה - עצה טובה, שהרי מתעשרין הימנה". מוסיף המהרש"א בחידושי אגדות: "סוד נאה וגמילות חסדים – רצה לומר שאין הכל יודעין לעשות מהן שכר לשתייה, דלאכילה הן התמרים עומדין, כדאמרינן פרק האשה, והוי כמו סוד להתעשר ע"י מעשה שכר מהן וע"י זה יוכל המתעשר מהן לעשות גמילות חסדים". ייתכן והמהרש"א התמודד עם השאלה שהעליתי ולכן פירש שהסיבה ליוקר שיכר התמרים איננה בעלות גבוהה של חומר הגלם ותהליך הייצור אלא בסוד מקצועי הכרוך בתעשייה זו שהביא להתפתחות סוג מסויים של מונופול. אמנם ניתן להכין שיכר בבית אך ייתכן וטעמו או אורך "חיי המדף" שלו לא היו ברמת השיכר התעשייתי.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
 
שיכר הוא כל משקה אלכוהולי המיוצר בתהליך תסיסה אלא שמקובל לקרוא לשיכר הנעשה מענבים בשם יין. הטכנולוגיה לייצור שיכר נמצאת בשימוש על ידי האדם מזה אלפי שנים כאשר התיעוד הראשון במקורותינו לייצור יין הוא הסיפור על נח: "וַיָּחֶל נחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלה" (בראשית, ט כ'-כ"א). ניתן להכין שיכר בעזרת שמרים על ידי התססת דגנים, פירות וירקות המכילים סוכר או עמילן. המצע עליו פועלים השמרים (המיקרואורגניזמים האחראיים לתסיסה) הוא הסוכר ולכן התססת דגניים כמו שעורה וחיטה המכילים בעיקר עמילן יכולה להתבצע לאחר פירוקו לסוכרים. את פירוק העמילן לסוכר מבצעים אנזימים ובעיקר עמילאזות. מסיבה זו קיים הבדל בין ייצור שיכר מפירות וירקות מתוקים לבין ייצורם מדגניים. בתעשיית הבירה שבה חומר הגלם העיקרי הוא שעורה מקובל להשתמש בלתת כלומר גרגירים שעברו הנבטה. במהלך ההנבטה עולה כמות האנזימים המסוגלים לפרק את העמילן ומתחיל פירוקו ליחידות של סוכרים ומכאן והלאה יכולה להתבצע התסיסה באופן יעיל. השמרים מנצלים את הסוכר כמקור אנרגיה והופכים אותו לגז דו-תחמוצת-הפחמן המשתחרר כבועות לאוויר וכוהל המצטבר בתוך המשקה. מקובל לכנות את תהליך ייצור המשקאות האלכוהוליים בשם בישול למרות שהכנת השיכר איננה דורשת בהכרח תהליכי בישול(1) . מכאן נובע הביטוי "מבשלות בירה". במסכת שבת (קלט ע"ב) פירש רש"י: "מטילין - ברשיי"ר בלעז". ד"ר מ. קטן(2) תירגם bracier = לבשל שכר והוסיף: "כלומר לשרות את השעורים במים כדי להכין את הבירה".

כאמור, התמרים מכילים סוכר רב ולכן די בהשרייתם במים בנוכחות שמרים על מנת לגרום לתסיסה וקבלת משקה אלכוהולי. מוצר נוסף המופק מתמרים הוא דבש התמרים (סילאן) (תמונה 1) שאותו סוחטים מתמרים לאחר בישולם אך ללא התססה. במרקמו וטעמו הוא דומה לדבש והוא זה שמנתה התורה כאחד משבעת המינים שבהם השתבחה ארץ ישראל.

חומר הגלם להכנת שיכר התמרים היה זול יחסית כפי שלמדנו מתלונתו של עולא המסופרת במסכת פסחים (פח ע"א): "עולא איקלע לפומבדיתא, קריבו ליה טירינא דתמרי, אמר להו: כמה כי הני בזוזא? אמרו ליה: תלת בזוזא. אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא וכו'"(3). מקור נוסף לערכם הנמוך של התמרים אנו מוצאים בגמרא בבבא קמא (צב ע"א): "רב חסדא חזא תאלי בי גופני, אמר ליה לאריסיה: עקרינהו, גופני קני דקלי, דקלי לא קני גופני"

(4). מפרש רש"י: "גופני קני דיקלי - מדמי היין יכולין אנו לקנות קרקעות ואילו דקלי לא קני גופני אין שבחן עולה אלא לדבר מועט". מעניין לציין שדברים אלו נאמרו על ידי רב חסדא שלפי אחד מ"האיכא דאמרי" (פסחים, קיג ע"א הובא להלן) הכריז על עצמו שהתעשר מייצור שיכר תמרים. פליניוס, חוקר טבע רומי שחי במאה ה – 1 לספירה כתב: "... והתמרים במצרים, קפריסין, סילוקיה ואשור (בבל) אינם נשמרים ומשמשים לפיטום חזירים ובעלי חיים אחרים".

מחיר התמרים הזול איננו רק תוצאה של עצם שכיחותם הרבה בבבל אלא גם פועל יוצא של מאפייני זני התמרים שהיו קיימים בתקופה זו. רוב הזנים והמטעים של אותה עת הניבו תמרים לחים בלבד שאותם ניתן היה לשמר ימים ספורים בלבד. מגדלי התמרים הבבליים והמצריים הרחיבו את מטעיהם בכפוף לכמות היבול שניתן היה לצרוך ולמכור מייד לאחר הגדיד. התוצאה הייתה מחירים נמוכים מאד. פתרון חלקי לעודפי התמרים הלחים היה הפיכתם למאכל בעל חיי מדף ארוכים בעזרת בישול, אפייה או סחיטה. מהתמרים הלחים הפיקו דבש, שיכר, ריבות ועוד כפי שניתן ללמוד מהממצאים ארכיאולוגיים ומקורות כתובים. לדוגמה הנאמר במשנה: "דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוניות" (תרומות פי"א מ"ב), וכן "הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים" (נדרים פ"ו מ"ח), ובתוספתא: "התורם גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים ועתיד לדושן" (מעשרות פ"ב ה"ב), וכן דבריו של יוסף בן מתתיהו "והמינים הדשנים נדרכים ביקבות ומוצאים דבש לרוב, שאנו נופל בטעמו הרבה מדבש הדבורים" ('מלחמת היהודים', ד, פ"ח). נראה שגם השיכר באופן כללי היה מוצר זול לפחות בהשוואה ליין: "ואמר רב פפא: האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא עובר משום בל תשחית. ולאו מילתא היא, בל תשחית דגופא עדיף"(5) (שבת, קמ ע"ב).

במאמר "חזי מלא צנא דתמרי בזוזא"  מופיע דיון רחב יותר העוסק בערכם הכלכלי של התמרים.

אם נסכם את המידע שבידנו, לגבי שיכר תמרים, נוכל לשער שבתקופת האמוראים (לפחות בימיו של עולא) היו הביקוש לשיכר התמרים ומחיריו ברמה נמוכה: א. מדברי הברייתא "מטילין שכר במועד ... אחד שכר תמרים, ואחד שכר שעורים" משתמע שעיקר הכנת שיכר התבצעה בבית לתצרוכת עצמית. ב. מחיר חומר הגלם, התמרים, היה נמוך מאד. ג. אופן הכנת שיכר התמרים פשוט ומהיר יותר מאשר הכנת שיכר שעורים שהרי חומר התשמורת העיקרי האצור בהם הוא סוכר ולכן התסיסה עשוייה להתחיל באופן מיידי (אין צורך בהלתתה). ייתכן שכך ניתן להבין את דברי המשנה ברורה (תקלג ס"ק ד): "בין של שעורים - דאיכא טרחא מרובה". הוא הבין שכוונת הברייתא האומרת "אחד שכר תמרים, ואחד שכר שעורים" היא לחדש שמותר להטיל אפילו שכר שעורים.

השערה זו איננה מתיישבת לכאורה עם עושרם של רב פפא או רב חסדא ועם אחת העצות שנתן רב לבנו איבו המופיעה בגמרא בפסחים (קיג ע"א): "תמרא בחלוזך לבית סודנא רהיט. ועד כמה? אמר רבא: עד תלתא סאה. אמר רב פפא: אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי. איכא דאמרי, אמר רב חסדא: אי לא דרמאי שכרא לא איעתרי. מאי סודנא? אמר רב חסדא: סוד נאה, וגמילות חסדים וכו'"(6). מפרש רש"י: "תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט - אם יש לך תמרים באותו כלי שנותנים בו תמרים, רוץ מיד לבית עושה שכר לעשות מהן שכר, שאם תמתין - תאכלם, בין כך ובין כך ותפסיד". לענ"ד ניתן להוסיף עוד סיבה לצורך למהר לבית עושה השכר שהרי אם מדובר בזן לח הוא עלול להתקלקל במהירות.

רב פפא או רב חסדא תלו את סוד עושרם בכך שעסקו בהכנת שיכר ומתוך ההקשר ניתן לשער שהכוונה לשיכר תמרים. לפחות בימיו של רב חסדא, שהיה בן תקופתו של עולא (הדור השני והשלישי לאמוראים), התמרים בבבל היו זולים ואם כן כיצד יכול היה להתעשר ממכירת שיכר תמרים שניתן להכנה באמצעים ביתיים? התשובה לשאלתנו עשוייה להמצא בפרשנות המילה "סודנא" שאותה דרש רב חסדא. מפרש רש"י: "מאי סודנא - למה נקרא שם השכר סודנא. סוד נאה - עצה טובה, שהרי מתעשרין הימנה. וגמילות חסדים - יכול לתת מתנה לעניים ולעשות צדקה וחסד". המהרש"א בחידושי אגדות מוסיף על פירוש רש"י: "סוד נאה וגמילות חסדים – רצה לומר שאין הכל יודעין לעשות מהן שכר לשתייה, דלאכילה הן התמרים עומדין, כדאמרינן פרק האשה, והוי כמו סוד להתעשר ע"י מעשה שכר מהן וע"י זה יוכל המתעשר מהן לעשות גמילות חסדים". ייתכן והמהרש"א התמודד עם השאלה שהעליתי ולכן פירש שהסיבה ליוקר שיכר התמרים איננה בעלות גבוהה של חומר הגלם ותהליך הייצור אלא בסוד מקצועי הכרוך בתעשייה זו שהביא להתפתחות סוג מסויים של מונופול. אמנם ניתן להכין שיכר בבית אך ייתכן וטעמו או אורך "חיי המדף" שלו לא היו ברמת השיכר התעשייתי. גם בימינו קיימים "סודות" סביב תעשיית המשקאות החריפים כמו צורת התיבול או הרכב מיוחד של תרביות מיקרואורגניזמים (שמרים וחיידקים). 
 

        
תמונה 1. דבש תמרים  (סילאן) טהור    תמונה 2.  תמרים - זן לח

 
 

מקורות עיקריים:

ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התמר. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
ע. לונדון, 'מטעי התמר בתקופת בית שני המשנה והתלמוד', עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן. לקריאה לחץ כאן.
ע. לונדון, 'ענף התמרים בארץ ישראל בתקופה הרומית והביזנטית', עלון הנוטע שנה ס"ד, אפריל 2010, עמ' 37
 


 


(1) בימינו ייצור הבירה מתבצע בעזרת בישול בניגוד למקובל בעבר. נושא זה מהווה שיקול בדיונים הלכתיים הנוגעים לאיסור "בישולי עכו"ם" ביחס למשקאות חריפים שונים. ראו סכום במאמר "משקאות חריפים שהוכנו ע"י נכרים", חבל נחלתו, ט כ"ז, ראו כאן.
(2) ב"אוצר לעזי רש"י".
(3) פירוש: עוּלָּא אִיקְלַע לְפוּמְבַּדִיתָּא קְרִיבוּ לֵיהּ טִירִינָא דְּתַמְרֵי [עולא הזדמן לפומבדיתא הביאו לו סל תמרים] אָמַר לְהוּ [להם] למארחיו: כַּמָּה כִּי הָנֵי בְּזוּזָא [כמה כאלה בדינר]? אֲמַרוּ לֵיהּ [לו]: תְּלָת בְּזוּזָא [שלושה כאלה בדינר] אָמַר: מְלֹא צַנָּא דְּדוּבְשָׁא בְּזוּזָא, וּבַבְלָאֵי לֹא עָסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא [מלוא הכד דבש בזוז אחד והבבלים אינם עוסקים בתורה] כראוי להם, והרי אין להם צורך לטרוח הרבה במזונותיהם, והיה עליהם לעסוק יותר בתורה.
(4) פירוש: רַב חִסְדָּא חֲזָא תָּאלֵי בֵּי גּוּפְנֵי [ראה באחוזתו דקלים בין הגפנים]. אָמַר לֵיהּ לַאֲרִיסֵיהּ [לו לאריסו]: עָקְרִינְהוּ [עקור אותם], את הדקלים, שכן גּוּפְנֵי קָנֵי דִּקְלֵי [הגפנים קונים את הדקלים] ומחירם מרובה יותר, ואילו דִּקְלֵי לָא קָנֵי גּוּפְנֵי [דקלים אינם קונים גפנים].
(5) פירוש: וְאָמַר רַב פַּפָּא: הַאי מַאן [מי] שאֶפְשָׁר לו לְמִישְׁתִּי שִׁיכְרָא וְשָׁתֵי חַמְרָא [לשתות שכר ושותה יין] עוֹבֵר מִשּׁוּם "בַּל תַּשְׁחִית". וְאולם מעירים על דברים אלה: לָאו מִילְּתָא הִיא [אין זה דבר נכון] כי "בַּל תַּשְׁחִית" דְּגוּפָא [של הגוף] עֲדִיף, וטוב לאדם שישמור על גופו במזון טוב מאשר ישמור על ממונו.
(6) פירוש: תַּמְרָא בַּחֲלוּזָךְ [אם יש תמרים במחסנך] לְבֵית סוּדָנָא רְהֵיט [אל בית עושה השיכר תרוץ] למכרם לו, ואל תעכבם אצלך, שבתוך כך עלולים הם להפסד. ושואלים: וְעַד כַּמָּה, עד איזו כמות של תמרים יכול אדם לשמור בידו בלא למוכרם? אָמַר רָבָא: עַד תְּלָתָא סְאָה [עד שלוש סאין]. אָמַר רַב פַּפָּא: אִי לֹא דִּרְמַאי שְׁכָרָא לֹא אִיעַתְּרִי [אם לא שהייתי מטיל, יצרן, שיכר, לא הייתי מתעשר]. אִיכָּא דְּאָמְרִי [יש שאומרים] שאָמַר זאת רַב חִסְדָּא: אִי לֹא דִּרְמַאי שְׁכָרָא לֹא אִיעַתְּרִי [אם לא שהייתי מטיל מייצר שיכר לא הייתי מתעשר]. ושואלים: מַאי [מה] פירוש השם "סוּדָנָא" שקוראים לעושה השיכר? אָמַר רַב חִסְדָּא: סוֹד נָאֶה, וּגְמִילוּת חֲסָדִים עצה טובה היא זו להרויח כספים, והיא דרך לגמילות חסדים. 
 
 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר