אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ
מגילה כז ע"ב
"שאלו תלמידיו את רבי פרידא: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא קדמני אדם לבית המדרש".
הקשה תוספות כאן ובמסכת עירובין דף נד ע"ב, שבגמרא שם בעירובין מבואר שנתברך רבי פרידא בארבע מאות שנה משום שהיה שונה לתלמידו שוב ושוב ארבע מאות פעמים, ולא משום שהשכים לבית המדרש.
עוד קשה שאמרו במסכת ברכות דף ח ע"א: "אמרו ליה לרבי יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה ואמר: (דברים יא, כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה - כתיב, אבל בחוצה לארץ לא! כיון דאמרי ליה: מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר: היינו דאהני להו. דאמר רבי יהושע בן לוי לבניה: קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא, כי היכי דתורכו חיי". וכיצד אומרים רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאריכות החיים היא שכר השכמת בית המדרש, הרי דבר זה נלמד מההיקש לפסוק הסמוך: (דברים יא, יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם, והפסוק עוסק בשינון לתלמיד ולא בהשכמת בית המדרש.
אלא מבואר שזו וזו אחת היא – להוסיף ולהגביר חיל לתורה, בהשכמה, בתוספת שינון, ובתוספת לימוד גם בחשיכה.
וסוברים רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבי פרידא כמאן דאמר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו במסכת שבת דף לב ע"ב: "בנים מתים כשהן קטנים... פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי יוסי, חד אמר: בעון מזוזה, וחד אמר: בעון ביטול תורה. למאן דאמר בעון מזוזה - מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו, ולמאן דאמר בעון ביטול תורה - מקרא נדרש לפניו ולפני פניו... למאן דאמר בעון מזוזה - דכתיב (דברים יא) וכתבתם על מזוזות ביתך וכתיב בתריה למען ירבו ימיכם וימי בניכם".
וכן דעת רבי יוסי הגלילי בספרי דברים פרשת עקב פיסקא מא:
"רבי יוסי הגלילי אומר גדול תלמוד... וכשם שענש על התלמוד יותר מן המעשה כך נתן שכר על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם מהו אומר למען ירבו ימיכם וימי בניכם".
וכן דעת הספרי דברים פרשת עקב פיסקא מו: "כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו בלשון הקודש ומלמדו תורה ואם אין מדבר עמו בלשון קודש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאילו קוברו שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, אם למדתם אותם את בניכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ואם לאו למען יקצרו ימיכם שכך דברי תורה נדרשים מכלל הן לאו".
ומפורש במשלי ג, יג: אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה... אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ.
