הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רשב"י - שיטתו
מועד קטן ט ע"א-ע"ב
רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי רבי שמעון בן יוחי, איפטור מיניה באורתא.
לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה,
אמר להו: ולאו איפטריתו מיני באורתא?
אמרו ליה: למדתנו רבינו, תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר - צריך ליפטר ממנו פעם אחרת, שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וכתיב +דברי הימים ב' ז'+ וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם! אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר - צריך ליפטר ממנו פעם אחרת.
אמר ליה לבריה: בני אדם הללו אנשים של צורה הם, זיל גביהון דליברכוך.
אזל, אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי; כתיב +משלי ד'+ פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכנו, וכתיב +משלי ה'+ ארח חיים פן תפלס! - לא קשיא: כאן - במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים,
כאן - במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.
הדר יתבי וקא מבעי להו: כתיב +משלי ג'+ יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, הא חפצי שמים - ישוו בה, וכתיב +משלי ח'+ וכל חפצים לא ישוו בה - דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה! - כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן - במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.
אמרו ליה: מאי בעית הכא?
אמר להו: דאמר לי אבא: זיל גבייהו דליברכוך. -
אמרו ליה: יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעייל ולא תיפוק, תיפוק ולא תעייל, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך, ולא תחזי שתא חדתא.
כי אתא לגבי אבוה, אמר ליה: לא מבעיא דברוכי לא בירכן - אבל צעורי צעורן. -
אמר ליה: מאי אמרו לך? - הכי והכי אמרו לי. - אמר ליה: הנך כולהו ברכתא נינהו; תזרע ולא תחצד - תוליד בנים ולא ימותו. תעייל ולא תיפוק - תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון. תיפוק ולא תעייל - תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך. ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך - דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא, דכתיב +תהלים מ"ט+ קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם. לבלבל פתורך - בבני ובנתא, ולא תיחזי שתא חדתא - דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי.
מבנה הסוגיה על ידי הדגשת כמה נקודות בקטע הנ"ל:
1.
רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי רבי שמעון בן יוחי, איפטור מיניה באורתא.
לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה,
רבי יהודה בן גרים איננו אותו יהודה בן גרים במסכת שבת דף לג, שהתנגד לרשב"י ומת על ידו, ואילו כאן נחשב כ"גדול", [ראה תוס' שם במסכת שבת]. או שנאמר שהאירוע בסוגייתנו קדם לאירוע במסכת שבת.
תלמידי רשב"י נפרדו ממנו לביתם בערב ובאו להיפרד ממנו גם בבוקר.
2.
אמר להו: ולאו איפטריתו מיני באורתא?
אמרו ליה: למדתנו רבינו, תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר - צריך ליפטר ממנו פעם אחרת, שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וכתיב +דברי הימים ב' ז'+ וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם! אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר - צריך ליפטר ממנו פעם אחרת.
מדוע רשב"י שאל אותם על דין שהוא עצמו אמר להם וכפי שהם באמת שאלו אותו!
וקצת קשה מדוע רשב"י לא ענה להם.
2.1
לכן יש מפרשים שהוא רק רצה "לבדוק" אותם אם הם זוכרים את ההלכה שהוא לימד אותם.
2.2
ויש אומרים שהדין של רשב"י תלוי בכוונת התלמידים שנפרדו ממנו.
אם הם התכוונו באמת לעזוב את העיר והתעכבו שלא בכוונה מתוכננת, הרי שאינם חייבים לחזור בבוקר ולהיפרד מרבם.
ולכן הם כנראה ענו לו שהם הבינו מההלכה שלימד אותם שהדין שלו לא תלוי בכוונת הנפרדים.
2.3
ואולי להיפך, הם הבינו שהכל תלוי בכוונת התלמידים בשעה שהם נפרדים מרבם, ואם התכוונו לעזוב לביתם והתעכבו ללינה בעיר גם בדיעבד, בכל זאת הם חייבים להיפרד שנית למחרת בבוקר.
2.4
נוכל ללמוד מכאן שרשב"י מדגיש - בדין שתלמיד צריך להיפטר מרבו פעם נוספת אם ישן בעיר - כשעוזב את העיר - שתלוי בכוונת התלמידים, ואם מלכתחילה התכוונו ללון בעיר אינם חייבים להיפרד ממנו פעם נוספת. כלומר, רשב"י מחשיב את כוונת הלב!
הערה: בספר "בן יוחי" מוכיח שהשם רשב"י [=רבי שמעון בן יוחאי"="רבי שמעון בר יוחאי"="רשב"י"] ניתן לו אחרי צאתו מהמערה. ובתקופה הקדומה יותר - לפני כניסתו למערה - נקרא "סתם" - "רבי שמעון"!
3.
אמר ליה לבריה: בני אדם הללו אנשים של צורה הם, זיל גביהון דליברכוך.
רשב"י אמר לבנו שילך לבקש משני תלמידיו ברכה. הוא החשיבם וקרא להם "אנשים של צורה". אולי כוונתו היא שהם הפנימו את שיטתו של רשב"י, שהכל הולך אחר הכוונה של האדם [כפי שהסברנו לעיל בסעיפים 2.2-2.3].
4.
אזל, אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי; כתיב +משלי ד'+ פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכנו, וכתיב +משלי ה'+ ארח חיים פן תפלס! - לא קשיא: כאן - במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים,
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ט עמוד ב
כאן - במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.
הדר יתבי וקא מבעי להו: כתיב +משלי ג'+ יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, הא חפצי שמים - ישוו בה, וכתיב +משלי ח'+ וכל חפצים לא ישוו בה - דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה! - כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן - במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.
הפרשנים דנים מדוע הגמרא מביאה את הדיונים הנ"ל.
4.1
ונראה לומר, על פי מה שאמרנו לעיל, שבדיון הנ"ל באה לידי ביטוי שיטתו של רשב"י. לפי רשב"י לימוד התורה הוא הערך הגדול ביותר בחיים כפי שמובא במסכת ברכות ובמסכת שבת ומודגש גם בסוגייתנו. הסיבה היא, שלימוד תורה מדגיש את העדפת הנסתר והנצחי אל מול הנגלה והמיידי [מצוה מעשית ומיידית]. ואמנם, לא כולם ראויים להיות כרשב"י.
בכל אופן, בסוגייתנו הגמרא מביאה את הדיונים הנ"ל ללמדנו, שתלמידי רשב"י קיבלו את שיטתו הנ"ל, ולכן הם מתאימים לברך את רבי אלעזר בנו של רשב"י.
4.2
ומדוע רשב"י עצמו לא ברכם בעצמו?
4.3
נראה להסביר - לפי סעיף 4.1 לעיל - שרשב"י רצה ללמד את בנו ששיטתו של רשב"י איננה מיועדת רק לעצמו אלא גם לתלמידיו ולבנו. ובדיונים הנ"ל ראה רבי אלעזר שאף תלמידי רשב"י נקטו כשיטתו.
5.
אמרו ליה: מאי בעית הכא?
אמר להו: דאמר לי אבא: זיל גבייהו דליברכוך. -
אמרו ליה: יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, תעייל ולא תיפוק, תיפוק ולא תעייל, ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, לבלבל פתורך, ולא תחזי שתא חדתא.
כי אתא לגבי אבוה, אמר ליה: לא מבעיא דברוכי לא בירכן - אבל צעורי צעורן. -
רבי אלעזר פירש את דברי החכמים כקללה [ח"ו]!
5.1
אמר ליה: מאי אמרו לך? - הכי והכי אמרו לי. - אמר ליה: הנך כולהו ברכתא נינהו; תזרע ולא תחצד - תוליד בנים ולא ימותו. תעייל ולא תיפוק - תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון. תיפוק ולא תעייל - תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך. ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך - דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא, דכתיב +תהלים מ"ט+ קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם. לבלבל פתורך - בבני ובנתא, ולא תיחזי שתא חדתא - דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי.
רשב"י פירש את דברי תלמידיו לברכה ולא לקללה! ואף זאת כשיטתו של רשב"י שיש לבדוק לפי כוונת הלב ולא לפי המעשה הגלוי, לפי הכוונה ה"נסתרת" של הדברים [שנאמרו לברכה] ולא כפי פשוטם המילולי והגלוי [שנאמרו לקללה]!
