סקר
כמה זמן אתה כבר גולש בפורטל הדף היומי






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הפקר בית דין הפקר"

מועד קטן טז ע"א


ומנלן דמפקרינן נכסיה - דכתיב +עזרא י'+ וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה.

 

1.
הגמרא מדברת על הפקרת רכושו של מי שלא מציית לחכמים, כפי שמסכם הרמב"ם:

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כד הלכה ו:

וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם זה והרי הוא אומר בעזרא וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו מכאן שהפקר בית דין הפקר.

הרמב"ם מפרט את המקרים שבהם רשאי הדיין להפקיר נכסי אדם. יתכן שאלה דוגמאות ודיין רשאי בכל מקרה שימצא לנכון להפקיר, ויתכן שזוהי רשימה "סגורה". בדבריו יש גם עניינים בין אדם למקום - "פרצות הדת" - וגם עניינים שבין אדם לחברו - "לקנוס אלם".

הרמב"ם מזכיר את הפסוק בסוגייתנו.

2.
רש"י מסכת מועד קטן דף טז עמוד א :

דמפקרינן לנכסיה - דמאן דלא ציית להו לרבנן.
יחרם הוא וכל רכושו - דהפקר בית דין הפקר - מהכא נפקא לן בכל דוכתי.

וכן:
נימוקי יוסף מסכת מועד קטן דף ח עמוד א:

דמפקרינן. לאו חיוב הוא אלא יש כח ביד בית דין להפקיר ממון המסרב על מצותם
ומהכא נפקא לן בכוליה תלמודא דהפקר בית דין הפקר:

משמע מהם כדברי הרמב"ם.

3.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף פט עמוד ב:

דאמר ר' יצחק: מנין שהפקר ב"ד היה הפקר? שנא': כל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה.

מתאים למקור בסוגייתנו.

3.1
מקור שני בגמרא הנ"ל:

ר' אלעזר אמר, מהכא: אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל, וכי מה ענין ראשים אצל אבות? אלא לומר לך: מה אבות מנחילין בניהם כל מה שירצו, אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו.

יש אומרים שזהו המקור היסודי לדין "הפקר בית דין הפקר".

4.
סיכום:
אנציקלופדיה תלמודית כרך י, הפקר בית דין [טור צה]:

הערה: המספרים הם הערות שלא הובאו כאן.

א. מקורו וגדרו. הפקר בית דין, הפקר1, שיש [טור צו] כח בידם להפקיר ממון שיש לו בעלים2. ואף על פי שאין כח ביד בית דין לעקור דבר מן התורה בקום ועשה3, כל דבר שבממון אין זו עקירה, שהפקר בי"ד הפקר4.

ודבר זה נלמד מן הכתובים:
אמר ר' יצחק מנין שהפקר בי"ד הפקר, שנאמר: וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה5,

ר' אלעזר אמר מכאן: אלה הנחלת אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל6, וכי מה ענין ראשים אצל אבות - ודי היה לו לכתוב וראשי המטות7 - אלא לומר לך מה אבות מנחילים את בניהם כל מה שירצו, אף ראשים מנחילים את העם כל מה שירצו8.

ראשונים כתבו המקור של הפקר בי"ד מהלימוד של ר' יצחק9,

ויש שכתבו המקור של ר' אלעזר10.

ראינו לעיל שהרמב"ם ורש"י סוברים כדיעה הראשונה.

4.1
יש אומרים שהעדיפות לדעה הראשונה היא מכך שמשמע בסוגייתנו שאת הפסוק הראשון אמר רבא. וכנראה בגלל שרבא הוא "בתראי" ביחס לרבי יצחק ולרבי אלעזר.

4.2
לפי זה נוכל להסיק גם שהכלל "הלכה כבתראי" חל לא רק על מחלוקת בהלכה אלא גם על מחלוקת בקביעת מקור הדין [קביעת הנימוק?].

5.
יש אומרים שצריכים את שני הפסוקים. הפסוק הראשון נועד לתת תוקף ל"הפקר בית דין הפקר" לצורך הפקרה של רכושו של אדם [כמפורט בדברי הרמב"ם לעיל], והפסוק השני נועד לתת תוקף לבית דין להקנות לאדם אחר את הרכוש שהם הפקירו מאדם אחר [כמשתמע מ: "... אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו"].
ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד פו. 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר