טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
קאת וקפוד הוכפלו, לראות בשוד ושבר הבא משנער – לילית
"פתח עליה ההוא ינוקא: גזע ישישים עלה מבבל ועמו ספר מלחמות. קאת וקפוד הוכפלו, לראות בשוד ושבר הבא משנער. קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות, ושמח בהם ככלה חדשה. רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק" (מועד קטן, כה ע"ב).
פירוש: כאשר הגיעו לטבריה פתח עליה [עליו] ההוא ינוקא [צעיר אחד] בדברי הספד אלה: גזע ישישים עלה מבבל הוא רבה בר רב הונא שהוא בן גדולים, ועמו ספר מלחמות (רב המנונא, הגדול בתורה, הקרויה במליצה "ספר מלחמות ה'"), קאת וקפוד שהם כאות וסמל לחורבן (ראה ישעיהו לד, יא) הוכפלו, לראות בשוד ושבר הבא משנער (מבבל). קצף ה' על עולמו וחמס ממנו נפשות, והוא שמח בהם כאשר הם מגיעים אליו ככלה חדשה. רוכב ערבות (= ה') שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: לילית (שם הסוג) שם באנגלית: Owl שם מדעי: Strix
שם נרדף במקורות: קאת, לילית, קוק, קיק
הנושא המרכזי: לזיהוי הקאת
את השם קאת אנו פוגשים במקרא 5 פעמים. הקאת מוזכרת פעמיים ברשימת העופות הטמאים שבפרשת שמיני וראה: "וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף. וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם" (ויקרא, יא י"ז-י"ח). בשלוש הפעמים האחרות הקאת מסמלת חורבן ושממה: "וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְערֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בהוּ" (ישעיהו, לד י"א). "מצודת ציון", למשל, מפרש: "קאת וקפוד - שמות העופות השוכנים בחרבות". בצפניה (ב י"ד) אנו מוצאים: "וְרָבְצוּ בְתוֹכָהּ עֲדָרִים כָּל חַיְתוֹ גוֹי גַּם קָאַת גַּם קִפֹּד בְּכַפְתֹּרֶיהָ יָלִינוּ וכו'" ובתהלים (קב ז): "דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת".
קאת – לילית (Strix)
תוכן הפסוקים בהם מופיע השם קאת מצביע על כך שמדובר בדורס לילה כלשהו. הקאת מופיעה בפרשות שמיני וראה בין מינים נוספים של דורסי לילה. הקאת מופיעה אחרי התנשמת אשר לכל הדעות היא דורס לילה. בפסוקים בישעיהו, צפניה ותהילים הקאת מוזכרת כסמל לחורבן. כמה ממיני דורסי הלילה מנצלים חורבות ומקומות נטושים למסתור ומשמיעים בלילה קריאות מעוררות אימה שגרמו לתרבויות רבות לפתח זיקה ביניהם לבין שדים ורוחות. השם קאת מתאים אך ורק לדורסי לילה משום שהם פולטים – מקיאים צנפות. הצנפות הן גושים המכילים את השאריות הבלתי מעוכלות של סעודתם. דורסי הלילה בולעים את טרפם בשלמות (מכרסמים כעכברים, נברנים ומריונים או ציפורי שיר) אך בגלל שמיצי הקיבה שלהם בסיסיים (בניגוד לעופות אחרים ויונקים שמיצי הקיבה שלהם חומציים) הם אינם מעכלים את העצמות ומקיאים אותן כשהן כרוכות יחד עם השערות או הנוצות בצורת צנפה. באבן עזרא (ויקרא, שם) אנו מוצאים: "... והקאת י"א שיש עוף מנהג תולדתו להקיא מאכלו".
לאור תפוצתו הרבה יחסית של הסוג לילית (תמונה 1), והעובדה שהוא מוכר היטב, קשה להניח שהוא לא ימנה בין העופות הטמאים ולכן מתקבל על הדעת שהקאת, שלא ידוע מי היא, היא שמו. ראיה מסויימת לזיהוי זה היא השמות האחרים של הקאת שהם כנראה שמות אונומטופיאיים(1). במסכת חולין (סג ע"א) נאמר: "קאת - זו הקוק". בירושלמי (שבת, פ"ב): "תני רבי ישמעאל ואת הקאת זה קיק". בתרגום יונתן (ויקרא, שמיני, יא י"ח): "וְיַת אוּתְיָא וְיַת קָקָא וְיַת שַׁרְקָרְקָא". באופן דומה תירגם גם הניאופיטי. השמות קוק וקיק הם קולה של הלילית וייתכן וזה מקורם. הבוגרים והצעירים משמיעים את הקול "קיואיק" בעיקר בעונת החיזור באביב. הזכר והנקבה משמיעים דואט הנשמע כעין שירה. בתחילת הקיץ קול זה מושמע על ידי הבוגרים והצעירים.
מבין מיני הליליות הרי שהשם "קאת מדבר" המוזכר בתהילים מתאים ללילית המדבר משום שהיא המדברית ביותר מבין כל דורסי הלילה. הפסוק "דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת" מבטא את בדידותו של נעים זמירות ישראל משום שכשוכנת מדבר המרחקים בין הפרטים גדול יותר מאשר במינים אחרים של דורסי לילה.
קאת – לילית (השם המקראי)
לאחר שהצגתי את הזהות בין הקאת והסוג הביולוגי לילית ברצוני להציג את הצעתו של טריסטראם (מתוך מ. דור) שזיהה בין הלילית המקראית והקאת. השם לילית מוזכר במקרא פעם בודדת בישעיהו (לד י"ד): "פָגְשׁוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְשָׂעִיר עַל רֵעֵהוּ יִקְרָא אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ". מפרש רש"י: "ושעיר – שד ... לילית - שם שידה". לעומת זאת אבן עזרא מזהה את הלילית כדורס לילה: "לילית - העוף שיעוף בלילה". באופן זה מפרש גם הרד"ק: "ציים - ... ושעיר כתרגומו שד, וכן לשעירים אשר הם זונים אחריהם מתרגמינן לשדים, ואפשר שהיא חיה מחיות המדבר, וכן לילית חיה שצועקת בלילה או עוף שעף בלילה, ודברי רז"ל המפלת דמות לילית טמאה לידה ולד הוא אלא שיש לה כנפים". זיהוי הלילית כשדה קדום ושם זה (Lilitu, Lila) מופיע בתבליטים מסופוטמיים בצורות שונות. בתרגום השבעים והוולגטה מזוהה הלילית כשדה או מכשפה.
גם בגמרא אנו מוצאים את פרשנות כפולה זו. בחלק מהסוגיות הלילית מתוארת כשדה ובאחרות כדמות בעלת מאפיינים ריאליים. "כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין וכו'" (עירובין, יח ע"ב), "אמר רבי חנינא: אסור לישן בבית יחידי, וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית" (שבת, קנא ע"ב), "אמר רבה: לדידי חזי לי הורמין בר לילית כי קא רהיט אקופיא דשורא דמחוזא, ורהיט פרשא כי רכיב חיותא מתתאיה ולא יכיל ליה"(2) (בבא בתרא, עג ע"א). מאידך גיסא באזכורים אחרים מייצגת הלילית דמות ממשית: "אמר רב יהודה אמר שמואל: המפלת דמות לילית - אמו טמאה לידה. ולד הוא, אלא שיש לו כנפים" (נדה, כד ע"ב). מפרש רש"י: "דמות לילית - שידה שד יש לו פרצוף אדם ויש לו כנפים". בסוגיה נוספת הגמרא מתארת את תכונותיה של אשה מנודה ואומרת: "... במתניתא תנא: מגדלת שער כלילית וכו'" (עירובין, ק ע"ב). גם כאן מפרש רש"י שמדובר בשד אך עובדה היא שהברייתא מייחסת לו גידול שיער ואמנם לליליות יש כסות נוצות צפופות ורכות.
הזהות שערך טריסטרם בין הלילית במקרא והסוג הביולוגי לילית נראה סביר משום ששם זה קשור ללילה ופעילות הלילית מוגבלת ללילה יותר מאשר במיני דורסי הלילה האחרים.
קאת – שקנאי
המתרגמים החל מהשבעים והוולגטה, המפרשים Bochart וטריסטראם ועוד רבים זיהו את הקאת כשקנאי (תמונה 3). לדעת מ. דור זיהוי זה איננו סביר. ראשית אין הוא עונה על הקריטריונים של העופות הטמאים שהרי השקנאי איננו ניזון מלכלוך ואין הוא דורס. בפסוקים הוא נמנה בין התנשמת והרחם ומקום זה איננו מתאים לשקנאי לא במידתו הגדולה ולא באורח חייו כעוף הצד דגים. הפסוק בירמיהו "דמיתי לקאת מדבר" לא מתאים לשקנאי השוכן בגופי מים. דוד המלך משתמש בקאת כדי לסמל את בדידותו אך השקנאי הוא עוף החי בלהקות גדולות ולעולם איננו בודד.
המקור לזיהוי זה הוא אגדה המספרת על כך שהשקנאי מאכיל את גוזליו בדם שהוא מקיא. אגדה זו כמובן איננה נכונה מה גם שהשקנאי איננו דוגר בארץ כך שלא ראו את דרך ההזנה שלו.Driver , גם הוא בהתבסס על קול העוף, שיער שהקאת היא דורס הלילה שעיר (תמונה 2) אך קולו פחות אונומטופיאי מאשר הלילית. השעיר הוא חולף ומקייץ שכיח אך לא יציב כלילית מדבר ותחום תפוצתו איננו מדברי. מ. דור סבר שמקור התרגום לשקנאי הוא בעובדה שתרגום השבעים שהוא התרגום הראשון של המקרא נעשה במצרים שהודות לנילוס עשירה בעופות מים. באופן דומה גם שאר המינים בפסוק זה בויקרא תורגמו על ידם לעופות מים. שאר המתרגמים והמפרשים העתיקו מתרגום השבעים.
החכמים ידעו את השמות אך לא הכירו את העופות ולכן לא ניתן לסמוך עליהם כדברי רבי יוחנן (חולין, סג ע"ב): א"ר יצחק: עוף טהור נאכל במסורת; נאמן הצייד לומר: עוף זה טהור מסר לי רבי. א"ר יוחנן: והוא שבקי בהן ובשמותיהן. בעי ר' זירא: רבו חכם, או רבו צייד? ת"ש, דא"ר יוחנן: והוא שבקי בהן ובשמותיהן; אי אמרת בשלמא רבו צייד שפיר, אלא אי אמרת רבו חכם, בשלמא שמייהו גמיר להו, אלא אינהו מי ידע להו? אלא לאו, ש"מ: רבו צייד".
תמונה 3. שקנאי מצוי צילם: Alan D. Wilson
(1) אונומטופֵיָה או אונומטופאה (בעברית: תַּצְלִיל) היא מילה או צירוף מילים שצלילן מחקה את משמעותן.
(2) פירוש: ועוד אָמַר רַבָּה: לְדִידִי חֲזִי לִי [אני עצמי ראיתי] אותו שקוראים לו "הוּרְמִין בַּר לִילִית", כִּי קָא רָהֵיט אַקּוּפְיָא דְּשׁוּרָא [כאשר היה רץ על שיני חומת] העיר מְחוֹזָא, וְרָהֵיט פָּרָשָׁא כִּי רָכֵיב חֵיוָתָא מִתַּתָּאֵיהּ [והיה רץ פרש כאשר הוא רוכב על בהמות מתחתיו] וְלֹא יָכֵיל לֵיהּ [היה יכול לו להשיגו].
רשימת מקורות:
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 108-109
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
