הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי יוחנן ורב הונא - כמי הלכה; "הלכה כבתראי"
מועד קטן כה ע"א
כי נח נפשיה דרב הונא, סבור לאותובי ספר תורה אפורייה.
אמר להו רב חסדא: מילתא דבחייה לא סבירא ליה, השתא ליקום (ליה) ליעבד ליה? דאמר רב תחליפא: אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפורייה, והוה מנח ספר תורה עליה. וכף כדא אארעא ואותיב ספר תורה עילויה. אלמא קסבר: אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה
1.
כי נח נפשיה דרב הונא, סבור לאותובי ספר תורה אפורייה.
אמר להו רב חסדא: מילתא דבחייה לא סבירא ליה, השתא ליקום (ליה) ליעבד ליה? דאמר רב תחליפא: אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפורייה, והוה מנח ספר תורה עליה. וכף כדא אארעא ואותיב ספר תורה עילויה. אלמא קסבר: אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה.
ראה מה שכתבנו על הסוגיה המקבילה במסכת מנחות דף לב:
2.
אמר רב חלבו: אנא חזיתיה לרב הונא דהוה יתיב אפוריא דס"ת עליה, וכף לכדא אארעא ואנח עליה ס"ת והדר יתיב במיטה; קסבר: אסור לישב על גבי מיטה שס"ת מונח עליה. ופליגא דרבה בר בר חנה, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מותר לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה; ואם לחשך אדם לומר: מעשה בר' אלעזר שהיה יושב על המיטה ונזכר שס"ת מונח עליה, ונשמט וישב ע"ג קרקע, ודומה כמי שהכישו נחש! התם ס"ת על גבי קרקע הוה.
3.
מחלוקת בין רב הונא ורבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן.
רב הונא סובר שאסור לשבת על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה ורבי יוחנן מתיר.
4.
תוספות מסכת מנחות דף לב עמוד ב:
אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה - בירושלמי בפרק מי שמתו אמרינן תיבה שהיא מליאה ספרים נותנה לראש המטה ואינו נותנה למרגלות המטה רבי אבין בשם רב הונא והוא שתהא מטה גבוהה עשרה טפחים ולא יהו רגלי המטה נוגעין בתיבה עוד קאמר לא ישב אדם על גבי ספסל שס"ת מונח עליה ומעשה ברבי אליעזר כו' אם היה נתון על גבי דבר אחר מותר עד כמה רבי אבא בשם רב הונא טפח רבי ירמיה בשם רבי זירא כל שהוא.
משמע מהירושלמי שסובר במקרה הנ"ל שאסור וכרב הונא בסוגייתנו.
5.
דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מותר לישב על גבי מטה שס"ת מונח עליה -
נראה דהלכה כר' יוחנן לגבי רב הונא
תוס' פוסק ההלכה כרבי יוחנן נגד רב הונא.
6.
דאפי' לגביה רב רביה הלכה כמותו כדאמר (ביצה דף ד.)
הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד רב, ולכן ברור שההלכה תהיה גם כרבי יוחנן נגד תלמידו של רב - רב הונא.
7.
ומוסיף תוס':
ותלמידי דרב הונא לא סברי כוותיה דבעי לאותובי ס"ת אפורייה בפ' בתרא דמועד קטן דף כה.), מ"ר.
הוא מוכיח מהסוגיה במסכת מועד קטן דף כה - הסוגיה המצוטטת בסעיף 1 לעיל - שגם תלמידי רב הונא חלקו עליו שהרי רב חסדא הוכיח להם שרב הונא סובר שאסור לשבת והם כן רצו להניח על מיטתו של רב הונא ספר תורה - כדעת רבי יוחנן!
8.
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה ו:
"... ואסור לישב על מטה שספר תורה ו עליה. +/השגת הראב"ד/ ולא יאחוז כו' עד עליה. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ ואם היה מקום גבוה טפח וס"ת מונח עליו מותר והכי איתא בירושלמי עכ"ל.+
הרמב"ם פוסק כרב הונא שאסור לשבת על מיטה שספר תורה מונח עליה.
ויש לשאול על הרמב"ם שתי שאלות:
8.1
הרי במחלוקת בין רב הונא ורבי יוחנן ההלכה צריכה להיות כרבי יוחנן, שהרי אפילו נגד האמורא רב [שהיה רבו של רב הונא] הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן, וכדברי התוס' לעיל בסעיף 6.
8.2
הגמרא מנסחת "ופליגא ד..." והרב קאפח [כתבים, כרך ב, עמוד 582] קובע ששיטת הרמב"ם היא בכל הש"ס שהלכה היא כדיעה שמובאת אחרי הביטוי "ופליגא ד..." ולפי זה הרמב"ם צריך היה לפסוק כרבי יוחנן - שמותר - ולא כרב הונא.
9.
בקשר לשאלה הראשונה סובר תוס', שאמנם יש לפסוק כרבי יוחנן שמותר ולא כרב הונא, ובניגוד לפסק הרמב"ם.
9.1
הגהות מיימוניות הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה ו:
[ו] הקומץ רבה כרב הונא דהוא בתראה ודלא כרבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן דאמר מותר ע"ש ופ' אלו מגלחין כי נח נפשיה דרב הונא סבור לאותבי ספר תורה אפורייה וכו' ע"כ:
הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כרב הונא שהוא "בתראה" והכלל הוא ש"הלכה כבתראי" [= הלכה כאמורא מאוחר יותר].
9.2
ומביא אותו ה"יד מלאכי" כללי התלמוד כלל קסז:
וכ"כ הגהות מיימון פ"י מהלכות ס"ת שפסק כרב הונא נגד ר' יוחנן דהוא בתרא...
הוא מוכיח מדברי ה"הגהות מיימונית" שהכלל של "הלכה כבתראי" תקף גם בדורות האמוראים שלפני אביי ורבא.
10.
כסף משנה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה ו:
ואסור לישב על המטה וכו'. פרק ואלו מגלחין (מ"ק דף כ"ה) ובפרק הקומץ (מנחות דף ל"ב) אמר רב תחליפא אנא חזיתיה לרב הונא דבעא למיתב אפוריי' והוה מנח ס"ת עלה וכף כדא אארעא ואותיב ס"ת עילוה אלמא קסבר אסור לישב על המטה שס"ת מונח עליה ואף ע"ג דבהקומץ פליג ר' יוחנן פסק רבינו כרב הונא משום דאיתא במ"ס דעבד ר' אליעזר כוותיה. וכתבו התו' דמדלא אותיבו לס"ת בגבוה ממנו נראה שאפילו הס"ת מונח בגבוה ממנו לא שרי:
ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פסק כרב הונא מפני שרבי אלעזר נהג כך למעשה - וכדברי התוס' לעיל בסעיף 4.
11.
הרב קאפח עונה:
"... ולכאורה צריך היה רבנו לפסוק כר' יוחנן ולא נהג כן אלא פסק כרב הונא שכך כתב בהלכות ספר תורה פ"י הל' י: "ואסור לישב על מטה שספר תורה נתון עליה".
ונראה ברור שפסק כן משום דבירושלמי ברכות פ"ג הל' ה אמרוה בסתם: "לא ישב אדם על גבי ספסל שספר תורה נתון עליו, והביא מעשה דר' אלעזר בלי הסיום של הבבלי שספר תורה היה על גבי קרקע. וסבור רבנו דר' יוחנן הדר מסברא ראשונה שאמרה רבה בר בר הנה בשמו שהרי קבע בירושלמי היפך, ולדעת רבנו ר' יוחנן הוא מחבר הירושלמי ולפיכך פסק כרב הונא."
כלומר, רבי יוחנן [מחבר הירושלמי] חזר בו מדבריו בסוגייתנו [בבבלי] ומודה לדינו של רב הונא, ולכן כך פסק הרמב"ם.
12.
ראה עוד לגבי הכרעת הההלכה בין רבי יוחנן ורב הונא - באופן כללי:
כסף משנה הלכות ברכות פרק ח הלכה י:
ומה שאמר ועל כולן אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא. משנה שם ובגמרא (שם:) ועל כולן אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא איתמר רב הונא אמר חוץ מן הפת ומן היין ורבי יוחנן אמר אפילו פת ויין
ופסק רבינו כרבי יוחנן משום דהלכה כוותיה לגבי רב וכל שכן לגבי רב הונא שהיה תלמידו של רב:
הוא קובע שמכיוון שיש מחלוקת על הדין [אם ברך "שהכל" על פת ויין] בין אמוראים, הרי שהלכה כרבי יוחנן [וכפסק הרמב"ם] מפני שידוע הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד רב, וקל וחומר שהלכה תהיה כרבי יוחנן נגד רב הונא, שהרי רב הונא היה תלמידו של רב.
כדברי תוס' לעיל בסעיף 5-6.
13.
וכן תוספות מסכת ברכות דף מ עמוד ב:
ורבי יוחנן אמר אפי' פת ויין - וכן הלכה דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש לגבי רב הונא שהיה תלמידו של רב.
הוא מסביר בדיוק כדברי ה"כסף משנה" לעיל וכדברי התוס' סעיפים 5-6 לעיל.
14.
אולם בדף הקודם במחלוקת אחרת התוס' מוסיף דבר חשוב:
תוספות מסכת ברכות דף לט עמוד ב:
וה"פ אמר רב הונא מברך על הפתיתין כלומר אם ירצה והוא הדין על השלמין אם ירצה ורבי יוחנן אמר שלמין עיקר וכן הלכה כרבי יוחנן דהא רב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן וכל שכן לגבי רב הונא שהלכה כמותו שהיה תלמידו של רב דדוקא באמוראי בתראי אמרינן הלכה כבתראי.
כמו בתוס' הקודם הוא קובע שכעיקרון הלכה כרבי יוחנן נגד רב הונא. אבל הוא מעלה שאלה: הרי רב הונא חי אחרי רבי יוחנן והלכה צריכה להיות כמותו מדין "הלכה כבתראי"!
אלא – אומר תוס' - שהכלל ש"הלכה כבתראי" חל רק ב"אמוראי בתראי" [=באמוראים אחרונים]. הוא כנראה מתכוון לכלל שהרבה פוסקים קובעים, שהלכה כבתראי חל רק מתקופת אביי ורבא והלאה.
הערה: הוא לא מתכוון שהלכה כרב הונא נגד רבו - "רב", אלא הלכה כרב הונא נגד רבי יוחנן. אולם יש אומרים באמת - לגבי אמוראים אחרונים - שהלכה כתלמיד גם נגד רבו, מפני ש"הלכה כבתראי" - אם התלמיד לא חולק על רבו בפניו ממש או בחייו.
ראה גם לעיל סעיפים 9-9.1
15.
ראה גם מסכת מועד קטן דף כה, "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קלד.
