אל תחושו למניינכם
חגיגה ג ע"ב
"תניא: מעשה ברבי יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני רבי אליעזר בלוד, אמר לו: מה חידוש היה בבית המדרש היום? - אמר ליה: נמנו וגמרו: עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. אמר לו: יוסי! פשוט ידיך וקבל עיניך. פשט ידיו וקבל עיניו. בכה רבי אלעזר ואמר: סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. אמר לו: לך אמור להם: אל תחושו למניינכם, כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו: הלכתא למשה מסיני, עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. מה טעם? הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית. תנא: לאחר שנתיישבה דעתו, אמר: יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן. וחזרו".
וקשה,
א. מאי נפקא מינה אם נימנו וגמרו או שקבלה היא מרבן יוחנן בן זכאי? הלא זו אותה הלכה!
ב. כתב רש"י: "אל תחושו למניינכם - אל יהי לכם שום חשש וגמגום במה שמיניתם ותיקנתם, שהרי הסכמתם להלכה". וקשה, למה שיהא כלל איזה חשש וגמגום? וכי חששו וגמגמו בשאר תקנות שתיקנו חכמים?! גם לשון "אל תחושו למניינכם" משמע: אל תחששו שמא שמץ אמת יש בו.
ג. הכיצד יכולה הלכה זו להיות הלכתא למשה מסיני? והלא במתן תורה טרם היו לא כיבוש ראשון ולא כיבוש שני! ואין לפרש זאת כמליצה בעלמא, שבמפורש אמרו בתוספתא במסכת ידים ב הלכה טז: "מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי שקיבל מן הזוגות והזוגות מן הנביאים ונביאים ממשה הלכה למשה מסיני".
ד. מדוע כעס כל כך רבי אליעזר אם כיוונו אמת להלכה?
ה. למה הענישוֹ דוקא בניקור עיניו?
אלא שנמנו וגמרו לתקן תקנה מדרבנן ולהפקיע את הקרקע. על כך חלק רבי אליעזר ואמר שאין מקום לתקנה כזו וגם אין צורך בה. כי דין זה דאורייתא הוא, הלכה למשה מסיני, שכיבוש של מלחמה נפקע בגלות, וכך היה בכיבוש ראשון, ושבכיבוש שני רשאין לשייר כרכים מלקדשם.
ועל טעות בבית הדין הגדול מקרא כתוב: (במדבר טו, כד) וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה. כשעיני העדה, זו סנהדרין, אינן רואות נכוחה משול הדבר לניקור עיני העדה.
