דינא הוא דרבה בר הונא
מועד קטן כה ע"ב
"כי נח נפשיה דרבה בר הונא ורב המנונא אסקינהו להתם, כי מטו אגישרא קמו גמלי. אמר להו ההוא טייעא: מאי האי? אמרו ליה: רבנן דקא עבדי יקרא אהדדי. מר אמר: מר ניעול ברישא, ומר אמר: מר ניעול ברישא. - אמר: דינא הוא דרבה בר הונא ליעול ברישא. חליף גמליה דרבה בר הונא, נתור ככיה ושניה דההוא טייעא".
קשה, למה נענש אותו טייעא, וכי איזה עוול עשה? והלא דין הוא שצריך להכריע ולהעביר את את אחד החכמים ראשון, אחרת לא יעברו כלל! וכעין זה מצינו בכמה מקומות שבאין הכרעה ברורה אזלינן בתר שודא דדייני. ועוד שהקדמת חכם בן חכם על פני חכם סתם סברה נכונה היא, שכן מצינו בכמה מקומות שיש מעלה בצדיק בן צדיק ובחכם בן חכם!
אלא שאותו טייעא נפגע כי טעה בהכרעתו. וכמו שאמרו לעיל בעמוד א' – "מילתא דבחייה לא סבירא ליה, השתא ליקום ליעבד ליה?!", שבודאי היה רבה בר הונא קופץ ומוותר ראשון בענוותנתו, שהרי דוקא בו בחר רבא לקמן בדף כח ע"א להדמות לו ולבקש קמי שמיא לזכות בענוותנותו.
