טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות אומר: ברוך עושה בראשית – תיאורית ההתפתחות
"על הזיקין, ועל הזועות, ועל הרעמים, ועל הרוחות, ועל הברקים אומר: ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. על ההרים ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות אומר: ברוך עושה בראשית. רבי יהודה אומר: הרואה את הים הגדול אומר: ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שרואהו לפרקים. על הגשמים, ועל בשורות טובות, אומר: ברוך הטוב והמטיב" (ברכות, נד ע"א).
הנושא המרכזי: האמונה בבורא עולם ותיאורית ההתפתחות – הילכו יחדיו?
התפתחות
"בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין (ארמון), אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות, ופינקסאות יש לו (מחברות, תרשימים וכד'), לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין (שערים), כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם. והתורה אמרה: 'בראשית ברא אלהים', ואין ראשית אלא תורה (בראשית רבה, פרשה א').
מבוא
משחר ההיסטוריה האנושית מייחד האדם מחשבה רבה לאופן שבו נברא העולם והחיים על פניו. ניתן להצביע על שתי גישות כלליות לנושא, שלפחות לכאורה, סותרות זו את זו. בהמשך נדון בגישה המשלבת בין שתי התפיסות. מצד אחד עומדים ההסברים הדתיים המתארים את בריאת העולם כפרי מעשיו של בורא עולם (ישנן אמונות שונות בדבר זהות אותו בורא שרווחו, להבדיל, בעמים שונים בכל מהלך ההיסטוריה). לפחות בנצרות ההתייחסות לבריאת העולם היא על פי הנאמר בפרשת בראשית ככתבה וכלשונה. הבורא ברא את כל הנבראים בששה ימים באופן חד פעמי ובאופן בלתי תלוי זה מזה. לעומתם עלו הסברים מדעיים המתארים את בריאת העולם כתהליך טבעי הנובע מחוקי טבע ידועים שאינם נובעים מכוח מטאפיסי כלשהו. הסברים אלו נכללים בתיאוריות מדעיות שונות שעלו במהלך הדורות ותיאורית ההתפתחות של דרווין היא רק אחת מהן. חשוב להדגיש שלכל התיאוריות האבולוציוניות יש מכנה משותף אחד והוא עצם הרעיון שהעולם מתפתח אך הן חלוקות ביניהן לגבי המנגנון המניע את ההתפתחות. בימינו עיקר ההתייחסות היא לגישה של דרווין (עם השינויים שחלו בה) משום שהיא מאד מקובלת על עולם המדע. חשוב להדגיש כבר בשלב זה שלוש נקודות:
א. תיאוריה מדעית איננה נמדדת בהיותה אמת או לא אלא ביכולתה להסביר כמה שיותר תופעות ולאפשר את המשך המחקר. תיאוריה מדעית איננה אמורה להיות אמת מוחלטת אלא כלי לפרש את התופעות הפיסיות שאנו רואים מסביבנו ורק תופעות פיסיות. תיאוריות מדעיות אינן יכולות מעצם הגדרתן לכלול אמונות מכל סוג שהוא.
ב. תיאוריות משתנות, קמו ונפלו במהלך כל ההיסטוריה המדעית ולכן ניתן לשער שגם התיאוריות האבולוציוניות יעברו שינויים. בלשונו של הרב קוק באגרת צ"א: "אלא שאין אנחנו צריכים לקבל השערות לודאיות, אפילו יהיו מוסכמות הרבה כי הן כציץ נובל, שעוד מעט יתפתחו יותר כלי הדרישה, ותהיינה כל ההשערות החדשות ללעג ולקלס, וכל החכמות הנעלות שבימינו לקטנות המוח ודבר אלקינו יקום לעולם. "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, וחסדי מאיתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ד'".
ג. ככלל אין צורך להתייחס לגישה האמונית והמדעית כסותרות זו את זו אלא לטעון שלאור כך שאין פירוט בכתובים לאופן שבו נברא העולם הרי שתיאורית ההתפתחות עשויה להוות הצעה ראויה ובלבד שנדחה בתוקף את האפשרות שהיא מנותקת מרצון ה'.
תאורית ההתפתחות הדרווינסטית (עם השינויים שחלו בה)
התיאוריה עוסקת בשני תחומים כלליים: א. האורגניזמים השונים בעולם התפתחו באופן הדרגתי מאב מוצא משותף באופן שניתן לתארו כעין אילן יוחסין ורמות קרבה שונות בין המינים. ישנן הרבה תופעות בעולמינו שיכולות להיות מוסברות על ידי הרעיון שהעולם התפתח וממשיך להתפתח. ב. ההתפתחות נובעת משני גורמים: מצד אחד קיומו של מגוון תורשתי באוכלוסיות הנובע מהתרחשות של מוטציות אקראיות ורבייה מינית ומצד שני ברירה טבעית. בגלל הברירה חלק מהמופעים הגנטיים כלל לא שורד, ולכן לא נראה אותם בדורות הבאים (כי הם לא יעמידו צאצאים או שלא יעמדו בתחרות), ואילו חלק מהמופעים מקנה ליצור התאמה טובה יותר לתנאי סביבתו, כך שהוא מסוגל להתרבות יותר משאר בני מינו שלא נושאים את המוטציה או הצירוף הגנטי, וכך בתהליך איטי של שרשרת מוטציות אקראיות או צירופים גנטיים חדשים המין משתנה ובאופן הדרגתי מתפתחים מינים אחד מהשני.
כעקרון אני מציע להפריד בין שני התחומים הנ"ל. בין העיקרון שהעולם מתפתח (או נראה כמתפתח) לתחום השני העוסק בתיאור המנגנון. מוצע שלא לשפוך את האמבטיה עם התינוק וגם אם המנגנון המוצע להתפתחות לא סביר מנקודת מבט מדעית ואמונית הרי שעצם תופעת ההתפתחות לא שנויה במחלוקת בקרב אנשי מדע, לא סותרת בהכרח את האמונה ונתמכת על ידי כמה הוגי דעות תורניים חשובים. הרווח בגישה זו הוא שאכן אנחנו שומרים בידינו כלי חשוב לפירוש ולהבנת הטבע מסביבנו.
"כן כל מה שיחקר בהרבה רבבות שנים בהגדלת הדרכים והאמצעיים, שהם מוסיפים לנו דעה והשכל בגאון ד'" (הרב קוק, אגרת צ"א).
גישות חיוביות לרעיון ההתפתחות
עצם הרעיון שהעולם מתפתח מופיע במקורות שונים ונפתח בדברי הרמב"ן:
"הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון ברא, ואין כל הנעשה תחת השמש, או למעלה, הווה מן האין התחלה ראשונה. אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא, מוכן לקבל הצורה, ולצאת מן הכח אל הפועל, והוא החומר הראשון, נקרא ליונים היולי, ואחר היולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותם. ודע כי השמים וכל אשר בהם חומר אחד, והארץ וכל אשר בה חומר אחד. והקב"ה ברא אלו שניהם מאין, ושניהם לבדם נבראים, והכל נעשים מהם".
יש כאן אמירה עקרונית חדה וברורה. לאחר יצירה של "יש מאין" המשך הבריאה היה על ידי שכלול ועצוב של שאר הבריאה – "והכל נעשים מהם". גישה זו עומדת בניגוד לתפיסה הרווחת בקרב ה"בריאתיים" (creationists) הנוצרים שאינם מקבלים את הפרד"ס ורואים את פרשת בראשית כעובדה מדעית מדויקת שעל פיה כל מין נברא לעצמו.
באופן ברור יותר מופיע רעיון זה בדברי המלבי"ם (שהיה בן דורו של דרווין).
לדבריו הדבר ברור שהבריאה הלכה ממדרגה למדרגה ולא בדרך של דילוג אלא ע"י כך שהיו שלבי ביניים ("אמצעיים") בין מדרגה למדרגה כמו האלמוג שהוא אמצעי בין הדומם והצומח. סדר המדרגות הוא מלמטה למעלה והוא מתקדם מהדומם לצומח לחי ולמדבר, וכל שלב הוא הכנה לשלב שאחריו. הערה נוספת שהמלב"ים מוסיף בפרושו היא שנראה שהלשונות השונים המובאים במעשה הבריאה מלמדים אותנו שבריאה פרושה "יש מאין" ויצירה – "יש מיש" ואם כך לפי פסוקי התורה ניתן לראות שנפש החיונית של בעלי החיים נבראה יש מאין אך גופם נוצר "יש מיש" - "ישרצו המים". מעניין לציין את המשפט: "…והקוף שהוא אמצעי בין החי להמדבר", לכאורה נראה שהוא מתייחס לקוף כשלב ביניים בין החיות והאדם. כמובן שיש צורך לברר יותר למה כוונתו ויתכן לפרשה בדרכו של הרב גינצבורג:
"יוצא שהתורה מסוגלת להכיל בעת ובעונה אחת שלושה תיאורים לגבי התפתחות האדם: שהוא נברא מאין; שהוא נוצר מעפר; ושהוא נעשה... ממה? באה תיאורית האבולוציה ומציעה שהאדם נעשה מקוף. המודל הרב-מימדי של הקבלה אינו שולל אפשרות זו, ובלבד שתשולב עם שני התיאורים האחרים. למעשה, האר"י הקדוש, גדול המקובלים שחי במאה השש-עשרה, כבר אמר שהקוף הוא הממוצע בין החיה לאדם. כלומר, השניים סמוכים זה לזה על רצף אחד, ולפחות עקרונית תיתכן תנועה ביניהם.
אך יותר בעומק, נראה שחז"ל ביקשו לתאר תהליך של ניוון פנימי. מהי דבולוציה רוחנית? אפשרות אחת היא שמדובר בהידרדרות מחשיבה במונחי כמה עולמות לחשיבה במונחי עולם העשיה בלבד. לפי זה, דארווין עצמו הוא 'קוף' שנוצר בדבולוציה רוחנית: התיאוריה הדארווינית רואה את המציאות כמונעת רק בידי סיבתיות חומרית - תהליכי 'עשיה' בלבד. התיקון לכך אינו ביטול הדארוויניזם אלא הכלתו במסגרת מודל-על הכולל גם תהליכי בריאה ויצירה. מכיוון שלעולם לא נוכל לבדוק מה התרחש בפועל בעבר השאלה המשמעותית היא, באיזה ציור אנו אוחזים במחשבתנו בהווה? בעניין זה, מובן שהשקפה המכילה מספר עולמות מחשבתיים מפותחת מזו המכילה רק אחד".
ניסוח חריף במיוחד לטובת רעיון ההתפתחות מופיע בדברי הרב קוק ב"אורות הקודש":
"תורת ההתפתחות, ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה, יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות. ההתפתחות, ההולכת במסלול של התעלות, היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם, כי איך אפשר להתייאש בשעה שרואים שהכל מתפתח ומתעלה. וכשחודרים בתוכיותו של יסוד ההתפתחות המתעלה, אנו מוצאים בו את העניין האלוהי מואר בבהירות מוחלטת, שדווקא אין סוף בפועל, מחולל הוא להוציא אל הפועל מה שהוא אין סוף בכוח".
לדידו לא רק שאין לדחות את הרעיון אלא יש לקבלו בשתי ידיים. הוא מבחין בין גדולי ישראל שתמיד הסתכלו על העולם כמתפתח לבין המון העם המתקשה לקבל את הרעיון. הרב קוק מנמק את ההיגיון מאחרי קבלת רעיון ההתפתחות בכך שאם העולם הרוחני הוא עולם מתפתח הרי שגם העולם הגשמי שהוא ביטוי לעולם הרוחני צריך להתפתח.
"מהלך המחשבה של ההתפתחות, שנתפרסמה בכל השדרות, לרגלי למודי הטבע החדשים, עשתה מהפכה רבה, בחוג המחשבות הרגילות. לא אצל יחידי הסגולה, בעלי הדעה וההגיון, שמעולם הסתכלו בסדרי השתלשלות דרגאים, אפילו בההויה הרוחנית המוסקרת בסקירה היותר נסתרה, שאין הדבר זר אצלם להבין במדת ההשואה גם כן באופן זה בדבר ההתפתחות החומרית של העולם המוחשי, שראוי הדבר שתהיה התגלותו מתאמת להשתלשלות הרוחנית של ההוויה, שאינה מחסרת דרגה אחת בדילוג וריקניות" (הרב קוק באורות הקודש).
בהמשך נראה שהרב קוק מודע לבעייתיות הקיימת בקרב המון העם לקבל את הרעיון אך הוא מקווה הדור יוכשר על ידי גדולי ישראל לקבל את הרעיון באופן מקיף:
"... ומי זה ילביש את האמונה הטהורה את המחלצות הראויות לה, מי ישים על ראשה אותו הצניף הטהור ההולם לפי הוד מלכותה, אם לא גדולי הכשרון, חכמי לב, קדושי רגש וטהורי נפש, השתולים בחצרות ד', תלמידי חכמים המסורים להגיון התורה ועמלה".
רק באגרותיו מתייחס הרב קוק לשאלות של סתירה לכאורה בין המדע לאמונה.
הקשיים הקיימים לפני קבלת רעיון ההתפתחות
לפני שנפנה לדיון באופן ספציפי נקדים אמירה כללית שייתכן והיא המפתח להבנת התפתחות האווירה העוינת בין שני התחומים, מדע ואמונה. ייתכן ושני התחומים "חוטאים" בחטא דומה היוצר את הקונפליקט. העוסקים בשני התחומים לא שומרים על גבולות התחום ופולשים למקום לא להם. המדע נועד לפרש תופעות פיסיות ואין בכוחו להוכיח או לשלול את מציאותו של בורא העולם. האמונה מוגבלת להכרה בבורא עולם אך בשום אופן אין באפשרותה להוכיח או לשלול את התהליכים הפיסיים שבעזרתם הקב"ה ברא את עולמו.
בדברי הרב קוק באגרת צ"א:
"כן כל מה שיחקר בהרבה רבבות שנים בהגדלת הדרכים והאמצעיים, שהם מוסיפים לנו דעה והשכל בגאון ד', המה ברוב הפעמים מקוצרים".
לדוגמה ירידת גשם
אנו מאמינים, כיהודים, שה' הוא זה שמוריד את הגשם, ובכל יום בימות החורף אנו מתפללים על ירידת גשמים. עם זאת מנקודת מבט מדעית מתארים את המנגנון הפיסיקלי של ירידת הגשמים (התאדות המים מהים, התקררות האדים לטיפות של מים בשמים וכו'- עד שיורד גשם). האם העובדה שאנו מבינים את המנגנון של ירידת הגשמים סותר לנו את האמונה שה' הוא זה שמוריד את הגשם? ה' הוא זה שבעצם ברא את ה"מנגנון" הזה, והוא זה שמשגיח על פעילותו. האם הוא יפעל ומתי וכמה ואיך וכו'. איננו מסוגלים להבין את הורדת הגשם עצמו מבחינה רוחנית, אך אנו כן מסוגלים בעזרת כלים מדעיים, ושכל (שה' העניק לנו) לנתח ולהבין בעזרת איזה מנגנון ה' מוריד בפועל את הגשם. בדברי האדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה אנו רואים באופן יפה את הביטוי לקשר בין הקב"ה כבורא לתהליכים הגשמיים. "המחדש בטובו מעשי בראשית". כל יום העולם נברא מחדש כמו במעשי בראשית. אולי הכוונה שרצון ה' בא לידי ביטוי בכל רגע ורגע כאותו רצון שהביא לבריאת העולם. אולי ניתן להסיק מתהליכי הטבע היום על האופן בו נברא העולם? כתב האדמו"ר הזקן:
"ואפילו הארץ הלזו הגשמית ובחינת דומם ממש אילו היו מסתלקות ממנה כרגע ח"ו האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית הייתה חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית ממש וזה שכתב האר"י ז"ל שגם בדומם ממש כמו אבנים ועפר ומים יש בחינת נפש וחיות רוחנית דהיינו בחינת התלבשות אותיות הדיבור מעשרה מאמרות המחיות ומהוות את הדומם להיות יש מאין ואפס שלפני ששת ימי בראשית".
ההקבלה בין תיאורית ההתפתחות והבנת ירידת הגשם
אנו מאמינים שה' ברא את העולם (יש לשים לב שהפסוקים לא מפרטים בצורה מדויקת איך ה' יצר כל דבר אלא מתארים משהו כללי). הנחת היסוד היא שה' ברא את העולם. אנחנו, בתור אנשים חושבים, שמסתכלים על העולם ועל תופעות שונות שבו, יכולים לנסות להבין: מהו המנגנון של הבריאה, מנקודת ראות כזו שה' הוא זה שברא את המנגנון עצמו, ומפקח עליו והוא מתקיים במאמרו (ראה האדמו"ר הזקן) ובדיוק כמו שה' ברא את המנגנון של ירידת הגשם והוא זה שמפקח עליו וקובע מתי הוא יתרחש.
כמובן, תמיד אפשר לטעון שהקב"ה ברא את העולם באופן חד פעמי והוא רק נראה לנו כאילו הוא התפתח בהדרגתיות. ייתכן שהקב"ה ברא מלכתחילה את העולם "זקן" כולל המאובנים וכולל התופעות הגיאולוגיות המראות לכאורה שהעולם עתיק. טענה זו צריכה להתמודד עם הטענות שהובאו לעיל המדברות על תהליך כלשהו שלאורכו נברא העולם. בין כך ובין כך ה' ברא את העולם על פי עקרון כלשהו הנראה לנו על פי אמות מידה מדעיות כהתפתחות. השאלה האם באמת היו תהליכי התפתחות או שהעולם נברא כבר מפותח ורק נראה מתפתח משנית מבחינתנו. הגישה הנוחה היא ללכת בדרכם של גדולי ישראל שהובאו לעיל ולקבל באופן כללי את הרעיון שהייתה התפתחות מסוג כלשהו שנבעה מרצון ה'. למשל דברי הרב קוק באגרת צ"א:
"כי יסוד הכל הוא מה שאנחנו מלמדים בעולם, שהכל פועל ד' והאמצעיים. רבים או מועטים, לרבבי רבבות, הם הכל מעשי ד', שלא חיסר מעולמו כלום, ושאין קץ לגבורתו ועז חכמתו ותפארתו ב"ה וב"ש לעדי עד".
באופן כללי ניתן ללכת בדרכו של הרב קוק ולחלק את הקשיים לשני תחומים. חשוב להדגיש שלגבי שניהם הרב קוק מתייחס כקשיים לא אמיתיים שניתנים לפתרון. להלן נציג את הקשיים ואת הפתרון.
"מהלך המחשבה של ההתפתחות, שנתפרסמה בכל השדרות, לרגלי למודי הטבע החדשים, עשתה מהפכה רבה, בחוג המחשבות הרגילות. לא אצל יחידי הסגולה, בעלי הדעה וההגיון, שמעולם הסתכלו בסדרי השתלשלות דרגאים, אפילו בההויה הרוחנית המוסקרת בסקירה היותר נסתרה, שאין הדבר זר אצלם להבין במדת ההשואה גם כן באופן זה בדבר ההתפתחות החומרית של העולם המוחשי, שראוי הדבר שתהיה התגלותו מתאמת להשתלשלות הרוחנית של ההוויה, שאינה מחסרת דרגה אחת בדילוג וריקניות. אבל ההמון לא הסכין להבין את ההתפתחות ברעיון שלם ומקיף, ולא יכול לקשור על פיו את עולמו הרוחני. לא הכבדות שיש בהתאמה של פסוקי תורה או מאמרים מסורתיים אחרים לרעיון ההתפתחות מכבידה היא העמדת המחשבה ההמונית על מכונה, מלאכה זו נוחה היא מאד. הכל יודעים, שהמשל החידה והרמז שולטים בעניינים הללו, שהם כבשונו של עולם, בכל מקום, וגם אוזן ההמון רגילה להיות נשמעת לגזרה קצרה שמקרא זה או מאמר זה הוא בכלל סתרי תורה, שהוא נעלה מפשטו, ודעתו מתיישבת, והיא מתאמת בזה אל סקירת בעל המחשבה, המשער את סוד השירה העליונה שיש בהרצאת חידות מני קדם. אבל איך להתאים את כל הקשר הרוחני, של כל הרצאת מחשבותיו שנתאגדו יחד על פי הסדר של פתאומיות ודליגה, שהיא מצלת את המחשבה מלשוטט במה שהוא רחוק מחוגה, בהפגשן עתה עם החטיבה החדשה של ההתפתחות, ההולכת ומתפרסמת וכובשת מקום בלבבות, לזה צריכה הזרחת אורה מרובה, שתהיה הולכת וחודרת בכל השדרות, עד אשר תופיע בסדריה הנוחים גם בחוג היותר פשוט והמוני".
הרב קוק מתייחס לשתי בעיות הקיימות בהמון העם ומנקודת ראותו אינן באותה רמה. מצד אחד קיימת בעיית פסוקי התורה שאותה הוא מבטל. "הכל יודעים, שהמשל החידה והרמז שולטים בעניינים הללו, שהם כבשונו של עולם, בכל מקום, וגם אוזן ההמון רגילה להיות נשמעת לגזרה קצרה שמקרא זה או מאמר זה הוא בכלל סתרי תורה, שהוא נעלה מפשטו, ודעתו מתיישבת". חשוב להעיר שמשום מה דווקא בעיה זו היא המטרידה ביותר היום את המתנגדים לרעיון ההתפתחות. הבעיה השנייה היא בעיה עקרונית הנוגעת לתפיסת עולם דתית כללית. מצד אחד האנשים רגילים לדרך הנהגת העולם של הקב"ה של "פתאומיות ודליגה" (גישה זו סותרת את התפיסה המייחסת לקב"ה פעילות אימננטית לעולם כלומר שהקב"ה פועל מתוך העולם ובמערכת של תופעות הקשורות זו לזו ונובעות אחת מהשנייה ולא כתופעות מנותקות זו מזו) ואילו תיאורית ההתפתחות מתארת את בריאת העולם כתהליך מתמשך שבו כל שלב מהווה נקודת מוצא לשלב הבא (עיין פירוש המלבי"ם). הרב קוק מטפל בשתי הבעיות. את הבעיה הקשה יותר הוא מציע לפתור על ידי חינוך ובמיוחד עתה לאחר שהדור הוכשר לכך כמו שבעבר הוכשרה האנושות להבין את נושא כוח המשיכה:
"... ותוכן הדבר שיש משקל מיוחד לכל רעיון ומחשבה לזמן לידתו ופעולתו, באין שום מקרה והזדמנות בלתי מכוונת כלל. למשל אנחנו יכולים להבין אם הי' נודע דבר תנועת הארץ לפני כמה אלפים שנה למפרע בהמון הי' המין האנושי מתירא לעמוד על רגליו פן יפול מכח התנועה, וק"ו שהי' מתירא לבנות בנינים רמים. וזה הי' מביא לרפיון-לב למניעת-פיתוח שאין לשער, והחשבון של כח המושך לא הי' יכול להבטיחו, אחרי ראותו בעיניו שכל דבר העומד על דבר מתנעע איננו בטוח מנפילה. רק אחרי בגרות של הרגל יפה היה מקום לצאת ההכרה של תנועת הארץ שלא תקבל האנושיות מזה אך טוב".
את הבעיות של הפסוקים מיישב הרב קוק בכמה טיעונים:
א. הסתירה בין גיל העולם לפי התורה וגיל העולם הגיאולוגי:
ועל דבר מנין שנות היצירה ביחש להחשבונות הגיאולוגיים בזמנינו. כך הוא הלכה רווחת, שהיו כבר תקופות רבות קודם למניין תקופתנו הוא מפורסם בכל המקובלים הקדמונים, ובמדרש רבה " שהיה בונה עולמות ומחריבן".
לגבי גיל העולם: מאמר חז"ל "בונה עולמות ומחריבן" שנאמרת כדי לאפשר את הערכת גיל העולם במיליוני שנים, אינה מסתדרת לכאורה עם הממצאים הפליאונתולוגים שמראים שיש רצף של חיים ולא שכדור הארץ הושמד לחלוטין. ניתן להסביר זאת כך ש"עולם" נחשב לתקופה שבה יש הרכב חיים מסוג מסוים על פני הארץ ולאו דווקא כל כדור הארץ עצמו. היו תקופות של אמוניטים ממינים שונים, טרילוביטים, נאוטילידים וכל קבוצה נעלמה מבלי להשאיר שריד תופעה שנקראת במדע "הכחדות המוניות". ייתכן וה"הכחדות המוניות" הן בורא עולמות ומחריבן.
ב. התייחסות לצורות שונות מאשר האדם המוכר לנו:
"ובזוהר פ' ויקרא, שהיו כמה מיני אנשים חוץ מאדם שנאמר בתורה: אלא ששם צריך להשכיל יפה את המליצות העמוקות, הצריכות ביאור רחב מאד מאד".
ג. הסתירה בין תיאורי פרשת בראשית וטענות המדע.
"אבל באמת אין אנו נזקקים לכל זה, שאפילו אם הי' מתברר לנו, שהיה סדר היצירה בדרך התפתחות המינים ג"כ אין שום סתירה, שאנו מונים כפי הפשטות של פסוקי תורה, שונגע לנו יותר מכל הידיעות הקדומות. שאין להן עמנו ערך מרובה. והתורה וודאי סתמה במעשה בראשית, ודברה ברמיזות ומשלים, שהרי הכל יודעים שמעשה בראשית הם מכלל סתרי תורה, ואם היו כל הדברים רק פשוטם איזה סתר יש כאן, וכבר אמרו במדרש "להגיד כח מעשה בראשית לבו"ד א"א, לפיכך סתם הכתוב בראשית ברא אלוקים". והעיקר היא הידיעה העולה מכל העניין לדעת ד', וחיי המוסר האמיתי, והקב"ה נותן במשקל אפילו הרוח שחל על הנביאים, הוא צמצם שדווקא כשיכנסו הדברים הגדולים שבאלה העניינים באלה הציורים יוכלו בנ"א לשאוב מהם, עם כל השתדלותם, את כל היותר מועיל ונשגב להם, ואור יקרות וקפאון, שהם סתרי תורה, שבעוה"ז הם יקרים ויהיו קפויים לע"ל, רק הוא יגלה לנו פרטי הדברים".
התורה איננה ספר מדע והתיאורים המדעיים לכאורה המופיעים בה נועדו להעביר לנו מסרים רוחניים. התורה בחרה לספר דווקא באופן זה משום שזו הדרך הטובה ביותר להעביר לנו את מסרים אלו. למשל השאלה בפרקי אבות "בעשרה מאמרות נברא העולם וכו" או מדוע נברא האדם יחידי, או מדוע האדם נברא אחרון. בכל המקרים ניתנת תשובה של מסר חינוכי עקרוני. ייתכן ובאמת כך היה סדר הבריאה גם מהפן המדעי "הסתכל באורייתא וברא עלמא". בניגוד ליהדות הרי שהכנסייה שרפה את ברונו, שטען שכדה"א סובב סביב השמש ולא ההיפך, לכאורה הדעה 'מנוגדת' לתורה שהרי התורה מדברת במונחים שלפיהם השמש נעה: "והוא כחתן יוצא מחופתו... מקצה השמים מוצאו", "שמש בגבעון דום" וכו'. לפי דעתנו הכתובים מדגישים את מרכזיותו של האדם בעולם ולא את העובדה המדעית של כיוון התנועה.
ד. תשובה נוספת לפער בין פשטי הפסוקים והתיאור המדעי מובא בהמשך דברי הרב קוק:
"ופעמים שאנחנו מזכירים את האמצעיים ג"כ בשם, להרחיב את הדעת, ולפעמים אנו אומרים בדרך דילוג "ויצר ד'" "ויעש ד'" כמו שאנו אומרים "אז יבנה שלמה", ואין אומרים ששלמה צוה לשרים והשרים להנמוכים מהם, והם להאדריכלים והאדריכלים לאומנים והאומנים לעושי המלאכה הפשוטים, מפני שהוא דרך ידוע, וגם איננו עקרי. כן כל מה שיחקר בהרבה רבבות שנים בהגדלת הדרכים והאמצעיים, שהם מוסיפים לנו דעה והשכל בגאון ד', המה ברוב הפעמים מקוצרים וכו'".
בעיה קשה נוספת שאיננה מודגשת בדברי הרב קוק היא בעיית האקראיות. המנגנון האבולוציוני הדרווינסטי מתייחס לתהליכים אקראיים דבר שכמובן אנו דוחים לחלוטין. אחת הנגזרות מקביעה זו נוגעת למשמעויות מוסריות חשובות. אם הכול אקראי ותלוי בתחרות בין מינית לית דין ולית דיין. רעיון האקראיות לא מובן גם בגלל הפן המתמטי שהרי העולם לא קיים זמן כה רב העשוי להסביר את מספרם הרב של השינויים שחלו במינים הקיימים והמינים שנכחדו. קשה גם להבין את העובדה שגנים שאינם מעניקים יתרון תוך כדי התפתחות איבר מסוים משתלטים על אוכלוסיה.
האם קיימת דיכוטומיה בין המדע לאמונה
כאמור אין צורך לטעון שקיימת סתירה בין תיאורי פרשת בראשית ומדע ההתפתחות לפחות בחלק של התיאור ההתפתחותי. המנגנון המייחס אקראיות להתפתחות העולם בעייתי מבחינתנו כאנשים מאמינים. מאחר והמדע לא הוכיח ולא מסוגל להוכיח אקראיות נוכל לטעון שבדיוק כאן באה ההשגחה לידי ביטוי. רצון ה' הוא זה שמוביל את תהליך האבולוציה. ניתן לקבל את רוב רעיונות מדע זה ובלבד שנזכור שהתהליכים אינם אקראיים ויש דין ויש דיין.
חשיבות הכרת הטבע
אם כן, מהי בכל זאת משמעות לימוד הטבע, אם התורה לא כותבת את התיאור המדעי ואילו המדע משתנה באופן מתמיד לכאורה הוא איננו חשוב?
הקב"ה ברא את העולם כביטוי לרצונו. הטבע שלנו הוא ביטוי של רצון ה' ודרך עולמנו אנו מגלים את הבורא. זו משמעות דברי האריז"ל שהקב"ה "הסתכל באורייתא וברא עלמא" שמקורם במדרש (לעיל בראש דברינו). – תופעות הטבע יונקות מאותו מקור של התורה והן אמורות לשקף אותו. הרב קוק מוסיף שיש משמעות גדולה לכך שתגליות ותיאוריות מדעיות עולות בזמנים מתאימים. שהרי הן מוסיפות לנו דעה והשכל בגדלות ה'. העובדה שתיאוריות מדעיות קמות ונופלות באה להזכיר לנו שאין מה להיבהל מהסתירות שעולות בין התורה למדע, כיוון שבעצם תיאוריה מדעית אינה הלכה למשה מסיני ורק התורה היא נצח ואמת ללא עוררין ונזכיר כאן, שתיאורית ההתפתחות היא רק תיאוריה וכל ה"הוכחות" לכאורה אינן מעידות שהיא אמת מוחלטת אלא שהיא מסבירה תופעות טבע רבות ולכן נוח לנו להשתמש בה.
 |
|
 |
|
תמונה 1. אמוניטים - קיר האמוניטים במכתש רמון |
|
תמונה 2. אמוניט צילם: Dlloyd |
תודה לר' יוסי אביב"י על ההפניה למדרש בבראשית רבה שבו פתחנו.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
