הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הלכה כלישנא בתרא

יבמות כו ע"א

מתני'. וכולם שהיו להם נשים ומתו - מותרות לינשא להם. וכולן שנישאו לאחרים, ונתגרשו או שנתאלמנו - מותרות לינשא להם. וכולן מותרות לבניהם או לאחיהם.
גמ'. מתו אין, נתגרשו לא;
אמר ליה רב הלל לרב אשי, והתניא: אפי' נתגרשו!
לא קשיא: הא דהואי קטטה, הא דלא הואי קטטה. ואיבעית אימא: הא והא דלא הואי קטטה, ולא קשיא: הא דארגיל הוא, הא דארגילה היא.

1.
הגמרא מביאה שתי "אוקימתות" - באיזה מקרה יכול מי שהעיד לאשה שמת בעלה לשאת אותה לאשה ללא שיחשדו בו שבגלל שרצה לשאתה העיד לה [וכן לגבי מי שהתיר לה את נדרה, או הביא את גיטה].

2.
לפי האוקימתא הראשונה: הכל תלוי אם היתה קטטה בין בני הזוג [של החכם מתיר הנדר או של המעיד על מות בעלה] - לפני המעשה.

3.
לפי האוקימתא השניה: הכל תלוי מי התחיל בקטטה אחרי קרות המעשה [של הפרת הנדר או של העדות] - הבעל או האשה. אם האשה התחילה בקטטה אין לחשוד בו שגרשה כדי לשאת את האשה המדוברת.

4.
רמב"ם הלכות גירושין פרק י הלכה טו:

וכולן שהיו להן נשים ומתו נשותיהן או שנתגרשו והיו הנשים הן שהרגילו את בעליהן לגרשם הרי אלו מותרות להנשא להן לכתחלה, וכן אם הלכו נשים אלו ונשאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו הרי אלו מותרות להנשא להן לכתחלה.

5.
מגיד משנה הלכות גירושין פרק י הלכה טו:

[טו] וכולן שהיו להן נשים. במשנה שם (יבמות דף כ"ז) ודין הגירושין בגמרא דאמרינן התם מתו אין נתגרשו לא וכו' והא תניא אפי' נתגרשו ל"ק הא דהואי קטטה הא דלא הואי קטטה ואב"א הא והא דלא הואי קטטה הא דארגיל הוא הא דהיא ארגילא ע"כ בגמרא ופסק רבינו כלישנא בתרא:

כאשר יש בגמרא שני הסברים או שני תירוצים או שתי אוקימתות והניסוח בגמרא הוא "ואיבעית אימא", השיטה העקרונית של הרמב"ם היא לפסוק כ"לישנא בתרא" - כ"לשון אחרון".

6.
אמנם יש לדון איזו דעה בגמרא - בסוגיות שונות - נחשבת כ"לישנא בתרא" גם אם לא מובא הביטוי "ואיבעית אימא".