הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
התאמה בין כללי הלכה
יבמות לז ע"א-ע"ב
ת"ר: ראשון ראוי להיות כהן גדול, ושני ממזר מספק; רבי אליעזר בן יעקב אומר: אין ממזר מספק. מאי קאמר? אמר אביי, הכי קאמר: ראשון ראוי להיות כהן גדול, ושני ספק ממזר ואסור בממזרת; ר' אליעזר אומר: אינו ספק ממזר אלא ודאי ממזר, ומותר בממזרת. רבא אמר, הכי קאמר: ראשון ראוי להיות כהן גדול, ושני ממזר ודאי מספק, ומותר בממזרת; ורבי אליעזר בן יעקב אומר: אין ודאי ממזר מספק אלא ספק ממזר, ואסור בממזרת. וקמיפלגי בדרבי אלעזר; דתנן, רבי אלעזר אומר: ודאן בודאן - מותר, ודאן בספקן וספקן בודאן וספקן בספקן - אסור, ואלו הן ספקן: שתוקי, ואסופי, וכותי; ואמר רב יהודה אמר רב: הלכה כר' אלעזר, כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: הלל שנה, עשרה יוחסין עלו מבבל: כהני, לויי, וישראלי, חללי, גירי, חרורי, ממזרי, נתיני, שתוקי, ואסופי, וכולן מותרין לבא זה בזה, ואת אמרת: הלכה כרבי אלעזר! אביי סבר לה כשמואל, דאמר הלכה כהלל, ומוקי לה רבי אליעזר בן יעקב אליבא דהלכתא, כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא; רבא סבר לה כרב, דאמר הלכה כר' אלעזר, ומוקי לה לדרבי אליעזר בן יעקב אליבא דהלכתא, כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא. אמר אביי: מנא אמינא לה, דכל ספיקא לר' אליעזר בן יעקב כודאי משוי ליה? דתניא, ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי שבא על נשים הרבה ואין יודע על איזהו מהן בא, וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה, נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו, ונתמלא כל העולם כולו ממזרין, ועל זה נאמר: +ויקרא י"ט+ ומלאה הארץ זמה. ורבא? אמר לך, הכי קאמר: זו מה היא.
מבנה הסוגיה:
1.
ת"ר: ראשון ראוי להיות כהן גדול, ושני ממזר מספק;
רבי אליעזר בן יעקב אומר: אין ממזר מספק.
מובאת ברייתא. מדובר ביבמה שהתחתנה אחרי חודשיים שמת בעלה עם היבם, ואחרי 7 חודשים נוספים נולד ילד. יש ספק אם נולד לראשון - אחרי 9 חודשי הריון - או שנולד לשני - אחרי 7 חודשי הריון.
ואחר כך נולד ילד שני שברור שהוא נולד מהבעל השני - היבם.
1.1
כולם מסכימים שהילד הראשון כשר לגמרי, אלא שיש ספק מי אביו - הבעל הראשון או הבעל השני - והוא בודאי שלא נולד מזנות. כי גם אם הוא נולד מהבעל השני - מהיבם - הרי היא היתה חייבת ביבום כי לא היה ילד מהבעל הראשון.
1.2
השאלה היא לגבי הילד השני האם הוא ממזר, שהרי אם הילד הראשון הוא בנו של האח הראשון הרי שאסור היה לאמא להתייבם ונשואיה עם היבם הם נשואי עריות של אשת אח והולד השני ממזר.
1.3
כלומר, יש ספק אם הילד השני ממזר או כשר.
תנא קמא סובר מה שאמרנו, שהילד השני הוא "ממזר מספק" ["ספק ממזר"].
ורבי אליעזר סובר "אין ממזר מספק". היגד זה לא ברור:
2.
ביאור דברי רבי אליעזר:
מאי קאמר?
אמר אביי, הכי קאמר: ראשון ראוי להיות כהן גדול, ושני ספק ממזר ואסור בממזרת; ר' אליעזר אומר: אינו ספק ממזר אלא ודאי ממזר, ומותר בממזרת.
לפי אביי:
לפי "תנא קמא": השני "ספק ממזר" ואינו רשאי להינשא כלל - אף לא לממזרת.
לפי רבי אליעזר: השני "ממזר ודאי" [וזו המשמעות של הביטוי "אין ממזר מספק"] וממילא רשאי להינשא לממזרת [ודאית].
3.
רבא אמר, הכי קאמר: ראשון ראוי להיות כהן גדול, ושני ממזר ודאי מספק, ומותר בממזרת; ורבי אליעזר בן יעקב אומר: אין ודאי ממזר מספק אלא ספק ממזר, ואסור בממזרת.
לפי רבא:
לפי "תנא קמא": דברי רבי אליעזר "השני ממזר מספק" הכוונה היא [לא שנידון כספק ממזר] שהשני הוא ממזר ודאי [בגלל הספק], ולכן מותר בממזרת.
4.
הגמרא מסבירה את מקור [ונימוקי] המחלוקת של אביי ורבא:
הם חולקים בהבנת דברי רבי אלעזר במשנה הבאה:
וקמיפלגי בדרבי אלעזר;
5.
הגמרא מביאה משנה:
אני מצטט את המשנה במקורה ובמלואה:
משנה מסכת קידושין פרק ד:
משנה א
[*] עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי ישראלי חללי גירי וחרורי ממזרי נתיני שתוקי ואסופי
כהני לויי וישראלי מותרים לבא זה בזה
לויי ישראלי חללי גירי וחרורי מותרים לבא זה בזה
גירי וחרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי כולם מותרין לבא זה בזה:
משנה ב
[*] ואלו הם שתוקי כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא אביו ולא אמו אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי:
משנה ג
[*] כל האסורים לבא בקהל מותרים לבא זה בזה
רבי יהודה אוסר
רבי אליעזר אומר ודאן בודאן מותר ודאן בספיקן [וספיקן בודאן] וספיקן בספיקן אסור ואלו הן הספיקות שתוקי אסופי וכותי:
רבי אליעזר מדגיש את הענין של "ספיקן" ו"ודאן" - דבר דלא מוסבר במשנה על ידי רבי יהודה ותנא קמא.
6.
הגירסא לעיל במשנה היא "רבי אליעזר"
ובסוגייתנו - במסכת יבמות דף לז - הגירסא היא "רבי אלעזר":
דתנן, רבי אלעזר אומר: ודאן בודאן - מותר, ודאן בספקן וספקן בודאן וספקן בספקן - אסור, ואלו הן ספקן: שתוקי, ואסופי, וכותי;
רבי אלעזר סובר שרק "ודאן בודאן" מותר, כלומר - לענייננו - רק ממזר עם ממזרת מותר אבל כל שאר האפשרויות - אסור.
6.1
במסכת קידושין דף עה עמוד א:
ואמר רב יהודה אמר רב: הלכה כר' אלעזר,
סוגייתנו מביאה שרב פסק באותה משנה כרבי אלעזר.
הערה: במשניות שצוטטו לעיל אין הכרח שרבי אלעזר חולק על שאר התנאים.
6.2
רב יהודה שהיה תלמידו של רב היה גם תלמידו של שמואל, והיה - לפעמים - שואל את שניהם!
כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: הלל שנה, עשרה יוחסין עלו מבבל: כהני, לויי, וישראלי, חללי, גירי, חרורי, ממזרי, נתיני, שתוקי, ואסופי, וכולן מותרין לבא זה בזה,
שמואל אמר לתלמידו - רב יהודה - שהלל פסק ש"כולן מותרין לבוא זה בזה", וביניהם יש גם ספיקות [ובניגוד לדעת רב].
6.3
הערה: רש"י מסכת קידושין דף עה עמוד א:
"הלל שונה - משנה אחת בברייתא עשרה יוחסין כו' וכל האסורין שבהם מותרין לבא זה בזה."
רש"י מתכוון לומר שיש ברייתא ששם נאמרו דברי הלל [קצת קשה: האם אותה ברייתא חולקת על המשניות שהבאנו לעיל?].
6.4
אמנם לא ברורה משמעות הביטוי "משנה אחת בברייתא"!
6.5
האם שמואל טוען שבידו מסורת בעל פה של דעת הלל? ואולי לא מדובר במשנה מפורשת ולא בברייתא מפורשת אלא בניסוח כללי של דעת הלל ["מימרא"?]!
6.6
שאלה זו חשובה, מפני שיתכן שאם אמנם דעת הלל לא מובאת באף משנה ולא באף ברייתא הרי ניתן אולי לפסוק בניגוד לדעת הלל!
6.7
שמואל ממשיך בדבריו לרב יהודה:
ואת אמרת: הלכה כרבי אלעזר!
כלומר, לפי שמואל הלכה חייבת להיות כהלל נגד רבי אלעזר. אולי כוונת שמואל לומר שבהכרח הלכה כהלל [הזקן?] נגד כל תנא בודד אחר!
[/"הלכה כהלל"/]
7.
הגמרא חוזרת לדברי אביי ורבא:
אביי סבר לה כשמואל, דאמר הלכה כהלל,
ומוקי לה רבי אליעזר בן יעקב אליבא דהלכתא,
כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא;
טוענת הגמרא:
7.1
אביי פוסק כשמואל שפסק כהלל.
7.2
אביי מעמיד את רבי אלעזר [שוב, תלוי בגירסה - "רבי אליעזר או "רבי אלעזר"] שסובר כשמואל והלל.
7.3
הסיבה: שתהיה התאמה בפסק ההלכה!
7.4
הסבר:
הגמרא עכשיו מסבירה מדוע אביי הסביר לעיל את רבי אליעזר בן יעקב - בסעיף 1+2 - שחולק שם על תנא קמא - באופן מיוחד - שמתאים לדעת הלל ושמואל כאן [שהספיקות מותרים זה בזה].
באותה ברייתא שבה רבי אליעזר בן יעקב חולק על תנא קמא יש לפסוק כרבי אליעזר בן יעקב על פי הכלל שמביא כאן רש"י:
רש"י מסכת יבמות דף לז עמוד ב:
הלכתא אהלכתא - דקיימא לן משנת ר"א ב"י[=רבי אליעזר בן יעקב] קב ונקי במסכת גיטין דף סז).
כלומר, כלל בידינו שהלכה תמיד כרבי אליעזר בן יעקב, ולכן אביי מתאים את דעת רבי אליעזר בן יעקב לדעת הלל ושמואל - שהלכה כמותם.
7.5
הגמרא מביאה מהלך דומה למהלך הקודם - לגבי רבא.
אלא שרבא סובר כרב שפסק כרבי אלעזר במחלוקת עם הלל.
רבא סבר לה כרב, דאמר הלכה כר' אלעזר,
ומוקי לה לדרבי אליעזר בן יעקב אליבא דהלכתא, כי היכי דלא תקשי
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף לז עמוד ב
הלכתא אהלכתא.
7.6
אולי אם נאמר שמי שחולק על הלל איננו "סתם" "רבי אלעזר" אלא אולי הוא רבי אליעזר בן יעקב, ולכן רבא מתאים את דעת "רבי אליעזר" בשני המקורות.
8.
אמר אביי: מנא אמינא לה, דכל ספיקא לר' אליעזר בן יעקב כודאי משוי ליה?
דתניא, ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי שבא על נשים הרבה ואין יודע על איזהו מהן בא, וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה, נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו, ונתמלא כל העולם כולו ממזרין, ועל זה נאמר: +ויקרא י"ט+ ומלאה הארץ זמה.
ורבא? אמר לך, הכי קאמר: זו מה היא.
9.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טו הלכה כא:
דין תורה שספק ממזר מותר לבוא בקהל שנאמר לא יבא ממזר בקהל י"י ממזר ודאי אסור לבוא בקהל ולא ספק, אבל חכמים עשו מעלה ביוחסין ואסרו גם הספיקות לבוא בקהל, לפיכך ממזר ודאי מותר לישא ממזרת ודאית אבל ממזר ספק או שתוקי או אסופי אסור לישא בת ישראל.
בפשטות הרמב"ם פוסק שספיקן אסור. זאת אומרת שהוא פוסק כרב שפסק כרבי אלעזר ולא כשמואל והלל.
9.1
מכיוון שיש כאן מחלוקת בין אביי ורבא, והכלל הוא שהלכה כרבא נגד אביי [בדרך כלל], לכן הרמב"ם פסק כרבא. כלל זה - כך נראה מכאן - תקף גם כאשר אביי ורבא חלוקים כמי יש לפסוק ולא רק כשהם נחלקים בסברת עצמם ["אליבא דנפשייהו"].
9.2
גם בין רב ושמואל הלכה צריכה להיות כרב - כי הלכה כרב באיסורים נגד שמואל - וגם בזה רק אם נאמר שהכלל תקף גם אם הם נחלקים כמי לפסוק [ולא רק כשנחלקו "אליבא דנפשייהו"]. יוצא שרבא כרב ואביי כשמואל - ושני כללי הפסיקה מיושבים.
10.
מכל הדיון לעיל משמע שהכלל שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב [גם בברייתא וגם נגד תנא קמא] היה ידוע בתקופת אביי ורבא.
