הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
יחיד ורבים הלכה כרבים - תמיד?
יבמות מ ע"א
מתני'. החולץ ליבמתו - הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה, ואם יש שם אב - נכסים של אב. הכונס את יבמתו - זכה בנכסים של אחיו; ר' יהודה אומר: בין כך ובין כך, אם יש שם אב - נכסים של אב....
אם יש שם אב. דאמר מר: אב קודם לכל יוצאי ירכו.
הכונס את יבמתו וכו'. מ"ט? +דברים כ"ה+ יקום על שם אחיו אמר רחמנא, והרי קם.
ר' יהודה אומר וכו'.
אמר עולא: הלכה כר' יהודה.
וכן א"ר יצחק נפחא: הלכה כר' יהודה.
ואמר עולא, ואיתימא ר' יצחק נפחא: מ"ט דר' יהודה? דכתיב: +דברים כ"ה+ והיה הבכור אשר תלד, כבכור, מה בכור אין לו בחיי האב, אף האי נמי אין לו בחיי האב. אי מה בכור נוטל פי שנים לאחר מיתת האב, אף האי נוטל פי שנים לאחר מיתת האב? מידי, יקום על שם אביו כתיב? יקום על שם אחיו כתיב, ולא על שם אביו. אימא: היכא דליכא אב דלשקול נחלה - תתקיים מצות יבום, היכא דאיכא אב [דלא] שקיל נחלה - לא תתקיים מצות יבום! מידי יבום בנחלה תלה רחמנא? יבומי מיבמי, ואי איכא נחלה - שקולי, ואי לא - לא שקיל. יתיב ר' חנינא קרא קמיה דר' ינאי, ויתיב וקאמר: הלכה כר' יהודה, א"ל: פוק קרי קרייך לברא, אין הלכה כר' יהודה. תני תנא קמיה דרב נחמן: אין הלכה כר' יהודה, א"ל: אלא כמאן? כרבנן, פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים! א"ל: אסמייה? א"ל: לא, את הלכה אתנייך, ומוקשה הוא דאקשי לך, ואפכת, ולמאי דאפכת - שפיר אפכת.
מבנה הסוגיה:
1.
מתני'. החולץ ליבמתו - הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה, ואם יש שם אב - נכסים של אב.
הכונס את יבמתו - זכה בנכסים של אחיו;
תנא קמא סובר, שהחולץ יורש ומתחלק עם שאר אחיו בירושת אחיהם שמת. אבל אם אביהם קיים הרי שהאב הוא היורש.
אבל אם אחד האחים מייבם את אשת אחיו המת הרי שהיבם יורש-זוכה את כל רכוש אחיו המת - אפילו אם אביהם עדיין חי! כלומר, לדין שאב יורש את בנו [אם אין לבן צאצאים] יש חריג - כאשר אח מייבם את אשת אחיו המת.
2.
ר' יהודה אומר: בין כך ובין כך, אם יש שם אב - נכסים של אב...
רבי יהודה חולק על עניין היבם וסובר, שתמיד אב קודם לאחים בירושת הבן-אח המת - אפילו אם אחד האחים מייבם את אשת אחיו המת.
הערה: האם יש משמעות מיוחדת לביטוי "בין כך ובין כך" - 77 מופעים בש"ס?
3.
אם יש שם אב. דאמר מר: אב קודם לכל יוצאי ירכו.
המקור הוא במשנה מסכת בבא בתרא דף קטו:
מתני'. סדר נחלות כך הוא: +במדבר כ"ז+ איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו - בן קודם לבת, כל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת. בת קודמת לאחין, יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין. אחין קודמין לאחי האב, יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב. זה הכלל: כל הקודם בנחלה - יוצאי יריכו קודמין. והאב קודם לכל יוצאי יריכו.
הביטוי "אמר מר" - פתיחה לציטוט ממשנה/ברייתא
בסוגייתנו מובאת ציטטה זו כדי להסביר מדוע כשאח חולץ בכל זאת האב הוא זה שיורש את האח שמת.
4.
הכונס את יבמתו וכו'. מ"ט? +דברים כ"ה+ יקום על שם אחיו אמר רחמנא, והרי קם.
תנא קמא סובר: אם האח מייבם אזי הוא יורש את נכסי אחיו המת.
4.1
לעיל במסכת יבמות דף כד:
"ואימא: כי מייבם בכור - לישקול נחלה, כי מייבם פשוט - לא לישקול נחלה!
אמר קרא: יקום על שם אחיו, והרי קם.
ואלא בכור דקרייה רחמנא,
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כד עמוד ב
למאי הלכתא?
לגריעותא, מה בכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק, אף האי אינו נוטל בראוי כבמוחזק."
שם בסוגיה משמע שאמנם היבם יורש את אחיו אבל באותם תנאים שבן בכור יורש את אביו, כלומר "אינו נוטל בראוי כבמוחזק", זאת אומרת, שהיבם יורש בנכסי אחיו המת רק את הנכסים שהיו בידו בשעת המיתה ולא את הנכסים שהיו עתידים להגיע אליו.
5.
ר' יהודה אומר וכו'.
ראינו שרבי יהודה סובר שהאב יורש את נכסי האח שמת אפילו אם אחד האחים [שגם הוא בנו של האב] ייבם את אשת המת.
אמר עולא: הלכה כר' יהודה.
וכן א"ר יצחק נפחא: הלכה כר' יהודה.
עולא ורבי יצחק נפחא פוסקים כרבי יהודה במשנתנו. אולי מפני שגם "תנא קמא" סובר שגלבי חליצה האב קודם, ורבי יהודה רק מוסיף שהוא הדין לגבי יבום, ו"תנא קמא" שקובע שלגבי יבום הדין שונה - האב לא יורש כלל - "עליו הראיה"!
6.
עולא ורבי יצחק נפחא מנמקים את דינם:
ואמר עולא, ואיתימא ר' יצחק נפחא: מ"ט דר' יהודה? דכתיב: +דברים כ"ה+ והיה הבכור אשר תלד, כבכור, מה בכור אין לו בחיי האב, אף האי נמי אין לו בחיי האב.
אי מה בכור נוטל פי שנים לאחר מיתת האב, אף האי נוטל פי שנים לאחר מיתת האב?
מידי, יקום על שם אביו כתיב? יקום על שם אחיו כתיב, ולא על שם אביו.
אימא: היכא דליכא אב דלשקול נחלה - תתקיים מצות יבום, היכא דאיכא אב [דלא] שקיל נחלה - לא תתקיים מצות יבום!
מידי יבום בנחלה תלה רחמנא?
יבומי מיבמי, ואי איכא נחלה - שקולי, ואי לא - לא שקיל.
קשור אולי לסוגיה הקודמת, שמצוה על הבכור לייבם וכן לסוגיה בדף כד שהובאה לעיל בסעיף 4.1.
יוצא שיש לייבם דין "בכור" גם לגבי ירושה. כלומר, שלא יורש בחיי אביו.
ויש להעיר: עד כאן משמע מהגמרא שהיא דנה יותר בדינו של רבי יהודה!
7.
יתיב ר' חנינא קרא קמיה דר' ינאי, ויתיב וקאמר: הלכה כר' יהודה,
גם רבי חנינא קרא אומר לרבי ינאי שהלכה כרבי יהודה.
[הוא לא מובא יחד עם האמוראים לעיל בגלל הדיון בהמשך]
8.
א"ל: פוק קרי קרייך לברא, אין הלכה כר' יהודה.
אמר לו רבי ינאי, שאין הלכה כרבי יהודה.
8.1
וקשה, מדוע רבי ינאי הוסיף את המשפט "קרי קרייך לברא", כלומר, אמור את דברך בחוץ ולא בבית המדרש! האם כך אמר רבי ינאי לכל מי שחלק עליו!
הערה: הביטוי "פוק... לברא" מוזכר בש"ס כ-10 פעמים.
לפני רבי יוחנן 6 פעמים הובאה ברייתא ולכן הלשון היא "פוק תני לברא"
לפני רבי ינאי - 3 פעמים הובא דין ולא ברייתא [בלשון "קאמר"], ולכן הלשון הוא "פוק קרי קראך לברא", וכד'.
לפני רב יוסף - 1 פעם הובאה ברייתא ולכן הלשון היא "פוק תני לברא"
באותם מקרים שהובאה ברייתא [ראה בדוגמאות לגבי רבי יוחנן] מובן הביטוי שבא ללמד שהברייתא איננה מוסמכת ואיננה מקובלת!
מכיוון ששאר הדוגמאות קשורות דווקא לרבי ינאי, כנראה שזה היה מטבע לשונו ללא כוונה מיוחדת.
ראה עוד בהמשך...
9.
תני תנא קמיה דרב נחמן: אין הלכה כר' יהודה,
מדובר בברייתא שהובאה לפני רב נחמן.
הערה: מדוע ההכרעה [בברייתא] היא בלשון שלילית ולא בלשון חיובית: "הלכה כתנא קמא"!
אולי הברייתא ידעה כבר בזמנה את מה שהובא כדברי עולא ורבי יצחק נפחא - לעיל בסעיף 6. ולכן הברייתא מדגישה שאין הלכה כרבי יהודה - ניסוח שלילי. זאת אומרת שאולי הברייתא סברה שדרשת הפסוק מתאימה יותר דווקא לרבי יהודה.
9.1
הליכות עולם שער שני פרק א:
"כא. הא דאתמר בכמה דוכתין תני תנא קמיה דרבא תני תנא קמיה דר"י וכן הרבה בגמרא, ר"ל תנא בכאן אמורא על פלוני אתא ואייתי מתניתא בידיה, וכן הוא תני לה והוא אמר לה בהרבה מקומות כלומר הוא קבלה מרבו והוא פירשה מסברתו, וכן פירש"י פ"ק דחולין:"
כלומר, הכוונה היא להדגיש, שאמורא "מביא" ברייתא מסויימת שלא היתה ידועה לכולם, ולפעמים אף הוא עצמו מפרש אותה.
9.2
כאן בסוגייתנו, כנראה אמורא מסויים אמר בלשונו שלו ברייתא [שלא מצוטטת כאן] שמשמע ממנה שאין הלכה בסוגייתנו כרבי יהודה.
10.
משיב רב נחמן:
א"ל: אלא כמאן? כרבנן,
פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים!
רב נחמן מסכים שהלכה כרבנן במשנתנו. כלומר "תנא קמא" במשנתנו הוא "רבנן" ["רבנן"="חכמים"="רבים"?]
10.1
ומוסיף רב נחמן: ברור שהלכה צריכה להיות כ"תנא קמא" על פי הכלל "יחיד ורבים הלכה כרבים"!
יש מסוגייתנו הוכחה ברורה שכל "תנא קמא" הוא "חכמים"="רבנן"="רבים"!
10.2
ומדוע באמת האמוראים לעיל פסקו כרבי יהודה!
אולי אפשר לומר "חידוש": אולי מדובר שבברייתא שהביא האמורא לפני רב נחמן היו גם "חכמים" שחלקו ופסקו הלכה כרבי יהודה!
10.3
הכלל שפוסקים כרבים נגד יחיד הוא כלל מקובל ומוסכם, אבל יחד עם זה מותר לאמוראים לפסוק באופן נקודתי כתנא יחיד [מפני שסברתו נראית להם יותר- "מסתבר טעמיה"].
10.4
רב נחמן אמר לתלמידו שדברי הברייתא שאין לפסוק כרבי יהודה מאד הגיוניים בגלל הכלל שהלכה כרבים.
11.
א"ל: אסמייה?
שאל האמורא את רב נחמן האם לבטל את הברייתא שברשותו ולמחוק אותה, שהרי היא מיותרת, כי בין כך הלכה כרבים ולא כרבי יהודה!
11.1
נראה מכל הדיון בסוגייתנו שמדובר בברייתא שנאמרה בצמוד למשנתנו ושפוסקת את ההלכה במשנתנו. ולא מדובר בברייתא עצמאית ונפרדת שעוסקת בעצמה באותו נושא כמו במשנתנו.
12.
ענה לו רב נחמן:
א"ל: לא,
את הלכה אתנייך, ומוקשה הוא דאקשי לך, ואפכת, ולמאי דאפכת - שפיר אפכת.
בהתחלה התלמיד שנה בברייתא שהיתה לפניו "הלכה כרבי יהודה", ורב נחמן אמר לו לשנות את הגירסא ל"אין הלכה כרבי יהודה" - בגלל שהלכה כרבים - ולכן איננה מיותרת כי היא באה להדגיש שאין לגרוס בברייתא "הלכה כרבי יהודה" - כפי שהיתה מנוסחת בלימוד הראשוני!
"את הלכה" - מופע יחידאי בש"ס
13.
חידושי הריטב"א מסכת יבמות דף מ עמוד א:
פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים.
וא"ת והא כמה אמוראי דפסקו לעיל כר' יהודה והיכי מתמהינן על מאן דפסק כרבנן,
ויש מתרצין דכיון דלא אמר הלכה כחכמים משמע לן דקסבר דליכא מאן דפסק הלכה כר' יהודה
ולהכי אמר ליה לפי דבריך אינך צריך לפסוק כלום דהא יחיד ורבים הלכה כרבים,
הוא מתייחס לכמה משאלותינו. ומסביר שבברייתא נוסחה ההלכה באופן שלילי, שאין הלכה כרבי יהודה כדי להדגיש שאין תנא אחר שסובר/פוסק כרבי יהודה.
ואינו מחוור,
13.1
והנכון דאפילו איכא כמה אמוראי דפסקי הלכה כיחידאה כל היכא דתנא לה סתמא כל כמה דלא פסיק כיחידאה מסתמא משמע לן דס"ל דהלכתא כרבנן ואינו צריך לפסוק כדבריהם.
כלל חשוב: בדרך כלל, במשנה ובברייתא יש לפסוק כרבים נגד יחיד - כי כך משמע שסוברת הברייתא עצמה אפילו אם אמורא מסויים פסק כיחיד.
13.2
ולמאי דאפכת שפיר אפכת. פי' כיון דשנו לך הלכה כרבי יהודה שפיר אפכת לומר אין הלכה כר' יהודה, והאי לישנא עדיף טפי מלמימר הלכה כחכמים, או כי היכי דתיפוק מדברי הפוסק הלכה כר' יהודה או משום דלא תשנה הרבה בגרסא שאמרו לך, ומפני זה כפל רב נחמן לשונו לומר למאי דאפכת שפיר אפכת,
רב נחמן מסביר כיצד יש לגרוס בברייתא. ונראה שכוונתו היא רק כיצד לגרוס בברייתא אבל עולא וחברו רשאים לפסוק אחרת!
14.
הריטב"א פוסק כרב נחמן שאין הלכה כרבי יהודה במשנתנו:
ופסקו רבוותא ז"ל הלכה כרב נחמן דבתרא הוא.
תוספת הסבר: הוא מדגיש שהלכה כרב נחמן בגלל הכלל ש"הלכה כבתראי". כלומר, רב נחמן נחשב "בתראי" [="מאוחר"] לעומת עולא ורבי יצחק נפחא, ולכן הלכה כמותו. משמע מדבריו, שהכלל "הלכה כבתראי" תקף גם ביחיד נגד רבים!
14.1
וחשוב להעיר: ומה עם הברייתא? הרי לכאורה הברייתא תומכת ברב נחמן ולכן הלכה כמותו! אלא יש לומר שהרי ראינו שיש 2 גירסאות בברייתא ולכן אין ממנה הוכחה או סתירה לרב נחמן!
