הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרב באיסורים נגד שמואל
יבמות מא ע"א
איבעיא להו: מתה אשתו, מהו ביבמתו? רב ורבי חנינא דאמרי תרוייהו: מתה אשתו - מותר ביבמתו; שמואל ורב אסי דאמרי תרוייהו: מתה אשתו - אסור ביבמתו. אמר רבא: מאי טעמא דרב? משום דהואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, תחזור להיתירה הראשון. מתיב רב המנונא: ג' אחין, ב' נשואין ב' אחיות ואחד מופנה, מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר, ואחר כך מת אחיו השני ואחר כך מתה אשתו אחריו - אותה יבמה חולצת ולא מתיבמת; ואמאי? תיהוי כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, תחזור להיתירה הראשון! אישתיק. לבתר דנפק, אמר, אמאי לא אמרת ליה: רבי אלעזר היא, דאמר: כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור - נאסרה עליו עולמית? הדר אמר: אימור דא"ר אלעזר - היכא דלא חזיא בשעת נפילה, אבל היכא דחזיא בשעת נפילה מי אמר? הדר אמר: אין, והתניא, רבי אלעזר אומר: מתה יבמתו - מותר באשתו, מתה אשתו - אותה יבמה חולצת ולא מתיבמת. לימא, שמואל ורב אסי דאמרי כר' אלעזר! אפי' תימא כרבנן, עד כאן לא קמיפלגי רבנן עליה דרבי אלעזר - אלא משום דמנפילה ואילך לא מיתסר עלייהו, אבל הכא דאיתסר - אפילו רבנן מודו.
מבנה הגמרא:
1.
איבעיא להו: מתה אשתו, מהו ביבמתו?
2.
רב ורבי חנינא דאמרי תרוייהו: מתה אשתו - מותר ביבמתו;
3.
שמואל ורב אסי דאמרי תרוייהו: מתה אשתו - אסור ביבמתו.
מחלוקת אמוראים לגבי הדין בבעיה שהציגה הגמרא.
4.
אמר רבא: מאי טעמא דרב? משום דהואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, תחזור להיתירה הראשון.
רבא מנמק את דינו של רב. בפשטות הוא מנמק את "רב" מכיוון שדעת "רב" מוזכרת ראשונה, ועל ידי שיסביר את דעת רב תובן כנראה ממילא גם דעת שמואל.
אולם הריטב"א [מובא ב"מתיבתא", הערה יז] מציין ששיטת שמואל יותר מסתברת ["כיוון שנאסרה עליו שעה אחת נאסרה עליו עולמית"], ולכן רבא צריך לנמק דווקא את דינו של רב.
והנימוק לדינו של "רב" הוא, שכאשר היבמה נפלה לפניו ליבום היא היתה מותרת לו, ורק אחר כך נאסרה ושוב הותרה.
5.
רב המנונא מקשה על רבא:
זו המשנה לעיל בדף כט:
מתני'. שלשה אחין, שנים נשואים שתי אחיות ואחד מופנה, מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר, ואח"כ מת אחיו השני -
בש"א: אשתו עמו, והלזו תצא משום אחות אשה;
וב"ה אומרים: מוציא את אשתו בגט ובחליצה, ואשת אחיו בחליצה,
זו היא שאמרו: אוי לו על אשתו, ואוי לו על אשת אחיו.
5.1
מתיב רב המנונא: ג' אחין, ב' נשואין ב' אחיות ואחד מופנה, מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר, ואחר כך מת אחיו השני ואחר כך מתה אשתו אחריו - אותה יבמה חולצת ולא מתיבמת;
לגבי הביטוי "מתיב", האם מדובר בציטוט המשנה - לעיל בסעיף 5 - או בציטוט ברייתא. ראה ב"מתיבתא", הערה כ, שאמנם הקטע שמביא רב המנונא הוא ציטוט מהמשנה הנ"ל, אבל ההמשך "ואחר כך מתה אשתו אחריו..." איננו באותה משנה, ולכן כנראה מדובר בברייתא [שבתוכה משולבת חלק מהמשנה].
5.2
קושיית רב המנונא על רבא:
ואמאי? תיהוי כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, תחזור להיתירה הראשון!
5.3
אישתיק.
רבא שתק ולא ענה.
5.4
לבתר דנפק, אמר, אמאי לא אמרת ליה: רבי אלעזר היא, דאמר: כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור - נאסרה עליו עולמית?
העלאת אפשרות ליישב את קושיית רב המנונא.
ש"רב" סובר כחכמים שחולקים על רבי אלעזר וסוברים שמותרת ולכן במקרה של "הותרה ונאסרה וחזרה והותרה" - חוזרת להיתרה הראשון.
5.5
רבא חוזר ומבטל את תירוצו ומסביר את קושיית רב המנונא:
הדר אמר: אימור דא"ר אלעזר - היכא דלא חזיא בשעת נפילה, אבל היכא דחזיא בשעת נפילה מי אמר?
וטוב עשה רבא ששתק.
5.6
רבא חוזר לתירוצו הקודם:
הדר אמר: אין, והתניא, רבי אלעזר אומר: מתה יבמתו - מותר באשתו, מתה אשתו - אותה יבמה חולצת ולא מתיבמת.
"והתניא" - בניחותא, הוכחה ולא סתירה.
הברייתא סוברת כרבי אלעזר ו"רב" פוסק כחכמים.
6.
לפי כל הנ"ל ש"רב" סובר כחכמים יוצא ששמואל סובר כרבי אלעזר:
לימא, שמואל ורב אסי דאמרי כר' אלעזר!
6.1
עונה הגמרא:
אפי' תימא כרבנן, עד כאן לא קמיפלגי רבנן עליה דרבי אלעזר - אלא משום דמנפילה ואילך לא מיתסר עלייהו, אבל הכא דאיתסר - אפילו רבנן מודו.
שמואל יכול לסבור גם כחכמים.
7.
רא"ש מסכת יבמות פרק ד סימן כג:
גמ' אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בתירא איבעיא להו מתה אשתו מהו ביבמתו רב ורבי חנינא אמרי מתה אשתו מותר ביבמתו שמואל ורב אסי אמרי מתה אשתו אסור ביבמתו. אמר רבא טעמא דרב משום דהויא יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון
והלכתא כוותיה דרב דקאי רבי יוחנן כוותיה
דאמר רב יהודה אמר רב (לעיל יבמות דף כז ב) שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד חלץ לראשונה הותרה לשניה הותרה מתה ראשונה מותר בשניה ואין צריך לומר מתה שניה שמותר בראשונה משום דהויא לה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון
ור' יוחנן אמר מתה שניה מותר בראשונה משום דהוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון אבל מתה ראשונה אסור בשניה שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה
וקיימי רב ור' יוחנן תרוייהו בחד טעמא לענין יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה והלכתא כוותייהו.
עד כאן טוען הרא"ש שהלכה כ"רב" כי רבי יוחנן סובר כמותו. ומשמע ממנו ש"תרוייהו בחד טעמא", כלומר רב ורבי יוחנן סוברים שניהם שיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה - מותרת. כלומר רק בגלל שרבי יוחנן סובר כרב הלכה כמותם ולא כשמואל!
7.1
משמע ממנו שלולא רבי יוחנן היה סובר כרב אולי ההלכה לא היתה כ"רב", מדוע? [ראה בהמשך]
נראה לומר: כיון שבסוף מהלך הסוגיה הגמרא מיישבת את שמואל גם לפי רבי אלעזר וגם לפי חכמים כנראה ש"עורך הגמרא" סובר כשמואל, והיה צריך לפסוק כמותו להלכה!
ורק בגלל שרבי יוחנן סובר כרב הלכה כמותו.
7.2
בכל זאת קשה, אם "עורך הגמרא" - בכך שהסביר את שמואל בסוף הדיון - מכריע כשמואל מה בכך שרבי יוחנן סובר כרב?
7.3
ונראה ליישב: השאלה לעיל היתה נכונה לו רבי יוחנן אמר את דבריו כאן בסוגייתנו, אבל לא כך, רבי יוחנן אמר את דבריו בסוגיה לעיל ביבמות דף כז-כח, ונוצרה מעין מחלוקת סוגיות ואין להכריע רק על סמך "עריכת הגמרא" - כאן בסוגייתנו.
8.
המשך דברי הרא"ש:
מההיא דרבי יוחנן נראה לי דאין ראיה לכאן דשאני התם דלא נאסרה אלא משום זיקה דרבנן
אבל הכא דנאסרה משום אחות אשה אימא ר' יוחנן מודה להא דשמואל
דהא לרב גופיה צריכינן לפלוגי הכי דהכא מפרש רבא טעמיה דדוקא משום דהותרה מתחלה ולעיל שרי אפילו מתה ראשונה שהיתה השניה אסורה בשעת נפילה אלא ע"כ צריכנא לפלוגי משום דלעיל זיקה דרבנן והכא אחות אשה דאורייתא
הרא"ש דוחה את הקשר בין דינו של רבי יוחנן לדינו של רב בסוגייתנו וממילא מתבטלת ההוכחה שרבי יוחנן בהכרח סובר כ"רב".
9.
אלא הלכתא כרב באיסורי
הלכה כרב היא בגלל הכלל שבדינים מסוג "איסורים" הלכה כרב נגד שמואל.
9.1
ומדוע בהסבר הקודם - לעיל בסעיפים 7 ואילך - הרא"ש לא התייחס לזה [אם נאמר שיש מחלוקת בין תירוצי הרא"ש]?
אולי בגלל שלא מדובר במחלוקת רק בין רב ושמואל בלבד, אלא גם רבי חנינא סובר כרב וגם רב אסי סובר כשמואל, ואולי בזה לא תקף הכלל שהלכה כרב נגד שמואל באיסורים!
10.
וגם רבי חנינא היה יותר גדול מרב אסי
מוסיף הרא"ש נימוק נוסף לפסוק כ"רב": כפי שהבאנו לעיל בסעיף 9.1 בסוגייתנו לא מדובר במחלוקת רק בין רב ושמואל אלא גם רבי חנינא סובר כרב וגם רב אסי סובר כשמואל.
ורבי חנינא "גדול" יותר מרב אסי. אולי הרא"ש מתכוון לומר שגם אם נאמר שבסוגייתנו אין הלכה כרב נגד שמואל [מכל סיבה שהיא, או בגלל שהכלל תקף רק כשהם חלוקים ביניהם בלבד, או בגלל ה"סתמא דגמרא" שהביאה את דברי שמואל בסוף הסוגיה - כלעיל בסעיף 7.1] הרי שהלכה כמותו בגלל שרבי חנינא סובר כמותו והוא גדול יותר מרב אסי שסובר כשמואל.
11.
ועוד דר"א הוא דאמר מתה אשתו אותה יבמה חולצת ולא מתייבמת ומסתמא רבנן פליגי עליה כי היכי דפליגי בההיא דהמגרש:
12.
רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ז הלכה ח:
אחד מן היבמין שקידש אחות יבמתו אומרין לו המתן ואל תגרשנה ואל תשאנה עד שייבם אחיך או יחלוץ ליבמה זו הזקוקה לכולכם, חלץ לה אחיו או יבמה או שמתה היבמה הרי זה יכנוס א ארוסתו, מתו אחיו כולם מוציא את ארוסתו בגט ויבמתו בחליצה, ואם מתה ארוסתו בין שמתה קודם מיתת האחין בין שמתה לאחר מיתתן חזרה היבמה להתירה ורצה חולץ רצה מיבם.
הגהות מיימוניות הלכות יבום וחליצה פרק ז הלכה ח:
[א] כרב ורבי חנינא ולא כשמואל ורב אסי דאסרו דהלכתא כרב באיסורי:
כאחד מהסברי הרא"ש לעיל בסעיף 9.
