הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כ"סתם משנה"=כ"תנא קמא"
יבמות מב ע"א
מתני'. היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם - עד שיש לה שלשה חדשים. וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו - עד שיהו להן שלשה חדשים. אחד בתולות ואחד בעולות, אחד גרושות ואחד אלמנות, אחד נשואות ואחד ארוסות; רבי יהודה אומר: הנשואות יתארסו, והארוסות ינשאו, חוץ מן הארוסות שביהודה, מפני שלבו גס בה; ר' יוסי אומר: כל הנשים יתארסו, חוץ מן האלמנה, מפני האיבול.
...
ר' אלעזר לא על לבי מדרשא, אשכחיה לר' אסי, אמר ליה: מאי אמור רבנן בבי מדרשא? אמר ליה, הכי א"ר יוחנן: הלכה כר' יוסי. מכלל דיחידאה פליג עליה? אין, והתניא: הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה, או שהיה לה כעס בבית בעלה, או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין, או שהיה בעלה זקן או חולה, או שהיתה היא חולה, או שהפילה אחר מיתת בעלה, או שהיתה עקרה או זקנה או קטנה או אילונית, או שאינה ראויה לילד - צריכה להמתין ג' חדשים, דברי ר' מאיר; ר' יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד. אמר רבי חייא בר אבא: חזר בו רבי יוחנן. אמר רב יוסף: אי הדר ביה, ממתני' דכרמא הדר ביה; דתניא: אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה: כולן צריכות להמתין שלשה חדשים. אמר ליה ר' ירמיה לר' זריקא: כי עיילת לקמיה דר' אבהו, רמי ליה, מי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי? והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה, ותנן: כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להם שלשה חדשים, אחת בתולות ואחת בעולות! אמר ליה: דרמא לך הא לא חש לקמחיה, סתם ואח"כ מחלוקת היא, ואין הלכה כסתם; דאמר רב פפא, ואיתימא ר' יוחנן: מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם, סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם. מסתמיך ואזיל ר' אבהו אכתפיה דרבי נחום שמעיה, מנקיט ואזיל הלכתא מיניה, בעא מיניה: מחלוקת ואחר כך סתם, מאי? א"ל: הלכה כסתם. סתם ואחר כך מחלוקת, מאי? אמר ליה: אין הלכה כסתם. סתמא דמתני' ומחלוקת בברייתא, מאי? א"ל: הלכה כסתם. מחלוקת במתני' וסתמא בברייתא, מאי? א"ל:
מבנה הסוגיה:
1.
המשנה בדף הקודם:
מתני'. היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם - עד שיש לה שלשה חדשים. וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו - עד שיהו להן שלשה חדשים. אחד בתולות ואחד בעולות, אחד גרושות ואחד אלמנות, אחד נשואות ואחד ארוסות;
לפי תנא קמא: כל אשה שהתגרשה או התאלמנה לא רשאית לא להתארס ולא להינשא לאדם אחר תוך 3 חודשים ממות/גירושין מהבעל הראשון.
2.
רבי יהודה אומר: הנשואות יתארסו, והארוסות ינשאו, חוץ מן הארוסות שביהודה, מפני שלבו גס בה;
לפי רבי יהודה מי שהיתה נשואה [והתגרשה או התאלמנה] יכולה להתארס לאדם אחר גם תוך 3 חודשים כי לא תתעבר בזמן האירוסין, ואם תלד יהיה ברור שהוולד הוא בנו של בעלה הראשון. ואילו מי שרק היתה מאורסת לבעלה הראשון רשאית אפילו להינשא לבעלה השני תוך 3 חודשים, שהרי לא התעברה מבעלה הראשון.
3.
ר' יוסי אומר: כל הנשים יתארסו, חוץ מן האלמנה,
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מא עמוד ב
מפני האיבול.
רבי יוסי מסכים עקרונית לדעת רבי יהודה.
4.
ר' אלעזר לא על לבי מדרשא, אשכחיה לר' אסי, אמר ליה: מאי אמור רבנן בבי מדרשא?
אמר ליה, הכי א"ר יוחנן: הלכה כר' יוסי.
רבי יוחנן פסק כרבי יוסי במשנה.
4.1
רש"י מסכת יבמות דף מב עמוד ב:
"הלכה כר' יוסי - דשרי ארוסות לינשא הואיל וליכא למיחש לזרע ראשון ונשואה ליארס
והאי דנקט ר' יוסי ולא רבי יהודה דהא רבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא בהדיא
אלא משום דר' יוסי נימוקו עמו."
אומר רש"י שרבי יוחנן יכול או צריך היה לומר גם שהלכה כרבי יהודה [בניגוד לתנא קמא] שגם הוא מתיר להינשא כשאין חשש לזרע ראשון. שזהו עיקר הדיון בסוגייתנו. ורבי יוחנן הדגיש דווקא את רבי יוסי מפני ש"נימוקו עימו". כנראה שכוונת רש"י לומר שכעיקרון יש עדיפות לדברי רבי יוסי [גם להלכה] מפני שטעמו "חזק". וזה למרות שהנימוק עצמו לא מודגש בדברי רבי יוסי [הנימוק בדברי רבי יוסי במשנה הוא רק לחריג]. כנראה שהש"ס יודע שלרבי יוסי היו נימוקים טובים וחזקים לדעותיו גם כשלא היו גלויים לכל [האם מדובר בנימוקים רעיוניים?].
5.
שואלת הגמרא:
מכלל דיחידאה פליג עליה?
באופן עקרוני בכל פעם שאמורא פוסק כתנא מסויים במשנה ההנחה היא שאותו תנא בא לחלוק - ובסוגייתנו לחלוק על תנא קמא - ולכן יש משמעות לקביעה של "הלכה כ...".
הצירוף: "הלכה כ... מכלל דיחידאה פליג" - 2 מופעים בש"ס [בלבד].
כאן ובעירובין דף מז עמוד א. גם שם מדובר על אותו מבנה משפט עם רבי יוחנן [ועם אותו סיפור...]
רש"י מסכת יבמות דף מב עמוד ב:
"מכלל דיחידאה פליג עליה - תנא קמא דאמר לא ינשאו ולא יתארסו אחת ארוסות ואחת בתולות דאסר אפי' ארוסות ליארס כ"ש לינשא יחידאה היא ולאו סתמא דרבים היא."
5.1
מסביר רש"י שטענת הגמרא היא שה"תנא קמא" בסוגייתנו היא דעת יחיד ואיננו "סתמא דרבים", כלומר, משמע מרש"י שבדרך כלל "תנא קמא" נחשב כ"רבים", ולכן הלכה כמותו, וכאן רבי יוחנן פוסק כרבי יוסי כי ה"תנא קמא" במשנתנו הוא דעת יחיד - רבי מאיר - להלן.
[גם משמע מהנ"ל שאין הלכה כרבי יוסי נגד רבים.]
אין,
5.2
והגמרא מוכיחה מיהו התנא שחולק על רבי יוסי:
והתניא: הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה, או שהיה לה כעס בבית בעלה, או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין, או שהיה בעלה זקן או חולה, או שהיתה היא חולה, או שהפילה אחר מיתת בעלה, או שהיתה עקרה או זקנה או קטנה או אילונית, או שאינה ראויה לילד - צריכה להמתין ג' חדשים, דברי ר' מאיר; ר' יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד.
משמע מרבי מאיר שהוא סובר שבכל מקרה - גם אם אין חשש שהאשה התעברה מהבעל הראשון - היא חייבת להמתין 3 חודשים [אפילו להתארס?]
ורבי יוסי חולק על אותו רבי מאיר בברייתא שהוא גם ה"תנא קמא" במשנתנו!
נדגיש: כוונת הגמרא לומר ש"התנא קמא" במשנתנו ורבי מאיר בברייתא הם דעה אחת זהה ולא מדובר בשני תנאים שונים.
[כלומר, יש הבדל בין שני מקורות שיצאו מאותו חכם לבין שני מקורות שמקורם בשני חכמים שונים]
6.
יוצא מכל הנ"ל שכוונת רבי יוחנן היא לפסוק הלכה כרבי יוסי כי הוא חולק "רק" על תנא יחיד="תנא קמא"=רבי מאיר.
6.1
משמע מכאן שככלל אין הלכה כרבי יוסי נגד "תנא קמא" שלא מזוהה כתנא בודד!
7.
למרות שלא היתה קושיה על רבי יוחנן שפסק כרבי יוסי בכל זאת:
אמר רבי חייא בר אבא: חזר בו רבי יוחנן.
רבי יוחנן לא פסק בסוגייתנו כרבי יוסי.
ולא מובן מדוע הוא חזר בו. והאם חזר בו מפני תוכן הדברים עצמם, או מפני כללי הלכה אחרים. אולי הוא כן הכריע שהתנא קמא כן נחשב כרבים והלכה כתנא קמא ולא כרבי יוסי.
8.
רב יוסף מסביר מדוע רבי יוחנן חזר בו:
אמר רב יוסף: אי הדר ביה, ממתני' דכרמא הדר ביה; דתניא: אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה: כולן צריכות להמתין שלשה חדשים.
בברייתא משמע שכולן צריכות להמתין 3 חודשים - זוהי למעשה דעת תנא קמא במשנתנו. ורבי יוחנן חזר בו ולא פוסק במשנתנו כרבי יוסי אלא כתנא קמא בגלל שהברייתא השניה גם היא סוברת כתנא קמא [וכך גם רבי מאיר בברייתא הקודמת]. ובברייתא זו מדובר על "רבים" ["חכמים בכרם ביבנה"] - והלכה כמותם ולא כרבי יוסי.
9.
משמע מהנ"ל שכעיקרון אמנם הלכה כרבי יוסי כי נימוקו עימו אבל לא תקף כשרבי יוסי חולק על רבים! [והשאלה גם כאן היא, האם התנא קמא במשנתנו זהה ממש לאותם דעת חכמים "בכרם ביבנה", או שמא תנא קמא במשנתנו הוא דעת יחיד כלשהו שסובר כאותם "חכמים כרם ביבנה" [שלהם היה מעמד מיוחד].
10.
אמנם רבי יוחנן חזר בו בגלל הברייתא השניה, אבל ללא אותה ברייתא רבי יוחנן היה נשאר בדעתו שהלכה כרבי יוסי.
אמר ליה ר' ירמיה לר' זריקא: כי עיילת לקמיה דר' אבהו, רמי ליה, מי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי? והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה,
ותנן: כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להם שלשה חדשים, אחת בתולות ואחת בעולות!
הערה: הציטוט ממשנתנו הוא בשינוי נוסח מעט.
הקושיה: רבי יוחנן עצמו קבע כלל "הלכה כסתם משנה", והרי במשנתנו - דעת תנא קמא היא "סתם משנה" והלכה צריכה להיות כמותה - כתנא קמא [אמנם בסופו של דבר באמת כך פסק רבי יוחנן], כלומר הכלל של "הלכה כרבי יוסי משום שנימוקו עימו" לא גובר על הכלל "הלכה כסתם משנה".
11.
אמר ליה: דרמא לך הא לא חש לקמחיה,
סתם ואח"כ מחלוקת היא, ואין הלכה כסתם;
רש"י מסכת יבמות דף מב עמוד ב:
"סתם ואח"כ מחלוקת היא - דהא איפלגו עלה ר' יוסי ור' יהודה."
וכן רש"י בהמשך העמוד:
רש"י מסכת יבמות דף מב עמוד ב
סתם ואחר כך מחלוקת - כי מתני'.
תשובת הגמרא: אמנם דעת תנא קמא היא "סתם משנה" אבל במשנתנו רבי יהודה ורבי יוסי חולקים על תנא קמא, וממילא מבנה המשנה יוגדר כ"סתם ואחר כך מחלוקת" [כמפורש ברש"י לעיל], שבה הכלל הוא "אין הלכה כסתם", ולכן אין הלכה כתנא קמא במשנתנו אלא כרבי יהודה או כרבי יוסי, ומתאים לפסק דינו של רבי יוחנן, שהלכה כרבי יוסי [לפי ההסבר הראשון של רבי יוחנן לפני שחזר בו].
11.1
מכאן נלמד כלל גדול: תמיד "תנא קמא" מוגדר כ"סתם משנה" ואם מוזכר באותה משנה תנא שחולק עליו הרי שכל המשנה מוגדרת כ"סתם ואחר כך מחלוקת".
11.2
וקשה מאד: הרי כאן יוצא, שתמיד הלכה צריכה להיות כאותו תנא שחולק על "תנא קמא" [אם נאמר ש"אין הלכה כסתם" פירושו כפשוטו, שמה שנאמר ב"סתם" איננו להלכה], והרי ידוע שבדרך כלל כן פוסקים כתנא קמא נגד תנא יחיד שחולק עליו!
המשך העניין להלן בסעיף 16.
12.
והגמרא מביאה את הכללים השייכים בזה:
דאמר רב פפא, ואיתימא ר' יוחנן: מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם,
הערה: בין רב פפא [מאחרוני האמוראים] ורבי יוחנן [מראשני האמוראים] היה פער שנים.
12.1
רש"י מסכת יבמות דף מב עמוד ב:
"מחלוקת ואחר כך סתם [שהלכה כסתם] - בין שסתם אחריה מיד באחד מהם בין שסתם אחריה במסכת אחרת באותו הסדר
כגון נתן צמר לצבע דמחלוקת בב"ק בהגוזל (בבא קמא דף ק:) וסתם בב"מ (בבא מציעא דף עו)
כל המשנה ידו על התחתונה וסתם לן כר"י דאמר אם השבח יתר על היציאה כו' הלכה כסתם."
רש"י לא מתייחס למקרה של "מחלוקת ואחר כך סתם" באותה משנה אחת, כי אין דבר כזה שבמשנה אחת יש "סתם" בסוף המשנה [כלומר, שברישא יש מחלוקת והסיפא היא "סתם" - ללא שם תנא]! [ואולי כן מצינו מצב כזה, ראה למשל מה שכתבנו להלן על מסכת יבמות דף פא]
רש"י כן מדגיש שכלל זה שייך גם בשתי מסכתות שונות! [אמנם הוא מדבר על שלושת הבבות שנחשבות כמסכת אחת!]
13.
כלל נוסף בגמרא:
סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם.
רש"י מסכת יבמות דף מב עמוד ב:
"סתם ואחר כך מחלוקת - כי מתני'."
רש"י שוב מדגיש שמשנתנו מוגדרת בעצמה כ"סתם ואחר כך מחלוקת"
14.
המשך הגמרא:
מסתמיך ואזיל ר' אבהו אכתפיה דרבי נחום שמעיה, מנקיט ואזיל הלכתא מיניה,
רבי אבהו היה תלמידו של רבי יוחנן ולכן מתאים שהכללים הבאים "נולדו" מרבי יוחנן [ראה לעיל בסעיף 12]
בעא מיניה:
מחלוקת ואחר כך סתם, מאי? א"ל: הלכה כסתם.
סתם ואחר כך מחלוקת, מאי? אמר ליה: אין הלכה כסתם.
סתמא דמתני' ומחלוקת בברייתא, מאי? א"ל: הלכה כסתם.
מחלוקת במתני' וסתמא בברייתא, מאי? א"ל:
שני הכללים הראשונים נאמרו גם לעיל בסעיפים 12-13, והאחרונים מחודשים כאן.
את הנ"ל ואת ההמשך ראה בדף הבא.
15.
רמב"ם הלכות גירושין פרק יא הלכה יח:
כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה הרי זו לא תנשא ולא תתארס עד שתמתין תשעים יום חוץ מיום שנתגרשה או שמת בעלה בו וחוץ מיום שנתארסה בו, כדי שיודע אם היא מעוברת או אינה מעוברת להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני.
מגיד משנה הלכות גירושין פרק יא הלכה יח:
[יח] כל אשה וכו'. משנה פ' החולץ (יבמות דף מ"א) כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיו להם ג' חדשים אחת בתולות כו'. והלכה כסתם משנה כדאיתא בגמרא. ומ"ש רבינו תשעים יום. כך הוא בגמרא מבואר:
משנה למלך הלכות גירושין פרק יא הלכה יח:
[יח] כל אשה שנתגרשה כו'. תנן פרק החולץ עלה מ"א וכן כל שאר הנשים לא יתרסו ולא ינשאו עד שיהיו להם ג' חדשים אחת בתולות ואחת בעולות אחת גרושות ואחת אלמנות אחת נשואות ואחת ארוסות ר' יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסה שביהודה מפני שלבו גם בה ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול ע"כ.
והנה ת"ק אסר אפי' אירוסין דליכא חששא משום דגזר אירוסין אטו נשואין וכן אסר אפי' הארוסות משום דגזר ארוסה אטו נשואה ואפי' ארוסה אסורה ליארס משום דגזרינן ארוסה אטו נשואה ואירוסין אטו נשואין
ור' יהודה פליג את"ק ולית ליה גזירה ומשום הכי קאמר דבנשואות יתארסו והארוסות ינשאו דלא גזרינן לא ארוסה אטו נשואה ולא אירוסין אטו נשואין
ור' יוסי נמי אית ליה דלא גזרינן אירוסין אטו נישואין ומשום הכי קאמר כל הנשים יתארסו. אך לא נתבאר בדבריו אם גזר ארוסה אטו נשואה ולפי זה אפי' ארוסות לא ינשאו. או דלמא דכי היכי דלא גזר אירוסין אטו נשואין הכי נמי לא גזר ארוסה אטו נשואה ולפי זה אית ליה דהארוסות ינשאו.
והנה רש"י במתני' פירש דלרבי יוסי הארוסות נמי ינשאו ולא פליג עליה דר' יהודה אלא באבלות אך בעירובין פירש"י דלר' יוסי אפילו ארוסות דוקא יתארסו אבל ינשאו לא דגזר ר' יוסי ארוסה אטו נשואה:
16.
הרחבה לסעיף 11 לעיל:
תוספות מסכת יבמות דף מב עמוד ב:
סתם ואח"כ מחלוקת היא -
וא"ת והא אמרינן בריש מסכת ביצה דף ב.) גבי שבת סתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין הדלועין כו' אף על גב דפליג ר' יהודה בסיפא וקאמר אם לא היתה נבילה מערב שבת כו'
הגמרא בסוגייתנו אומרת שאין הלכה כתנא קמא="סתם משנה" כי יש מי שחולק על תנא קמא, ומוגדר כ"סתם ואחר כך מחלוקת". תוס' מוכיחים ממסכת ביצה שכן הלכה כתנא קמא נגד "מחלוקת" בסיפא!
17.
מיישב תוס':
ויש לומר דנהי דלא חשיב סתם גמור מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד
מחדש תוס': גם כשאין הלכה כסתם משנה במקרה של "סתם ואחר כך מחלוקת", אבל בכל זאת ה"סתם"="תנא קמא" נחשב כרבים אם נגדו יהיה רק תנא יחיד, והלכה תהיה כרבים="תנא קמא".
הערה: יש בזה תשובה לשאלתנו לעיל בסעיף 11.2!
18.
המשך תוס':
וא"ת בפ' המוציא יין (שבת דף פא: ושם) דפריך ומי סבר רבי יוחנן דבר שאין מתכוין אסור והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק
ומאי קושיא דסתמא בנזיר דף מב.) ופלוגתא בפ"ב דביצה דף כג.) גבי קירוד וקרצוף
ובתרי מסכתי אמר בפ"ק דמס' ע"ז דף ז. ושם) אין סדר למשנה
וליכא למימר דר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם אפי' בסתם ואח"כ מחלוקת
דהא קאמר הכא בהדיא אליבא דר' יוחנן סתם ואח"כ מחלוקת היא
וי"ל דודאי בסתם ואח"כ מחלוקת מודה ר' יוחנן דאין הלכה כסתם
אבל בתרי מסכתי אית ליה לר' יוחנן דהלכתא כסתם
רבי יוחנן סובר שבשתי מסכתות לא תקף הכלל "סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם" !
19.
וטעמא דר' יוחנן משום דמסתמא אית לן למימר דמחלוקת ואח"כ סתם הוא, ולא סתם ואח"כ מחלוקת דאין לנו לומר שחזר בו רבי מפסקו עד שנראה בפירוש
בשתי מסכתות עדיף לומר שהמחלוקת במסכת ה"מאוחרת" היתה למעשה ראשונה מבחינה כרונולוגית! [ומה יאמר מסברא במקרה של מסכת אחת?]
20.
ממשיך תוס':
מחלוקת אמוראים בעניין זה:
ומיהו שאר אמוראי אית להו דבתרי מסכתי אין סדר למשנה
ואין הלכתא כסתם
וא"ת דבפ' כל גגות (עירובין דף צב. ושם) פסק ר' יוחנן כר"ש בין עירבו בין לא עירבו ופריך והא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ומייתי מסתם משנה דבפרק חלון (שם עירובין דף עו:) והיינו סתם ואח"כ מחלוקת
ותירץ ה"ר אהרן כהן דעיקר קושיא לרבי יוחנן אינה אלא דלא גזר בעירבו ובזה הדבר הוי מחלוקת ואח"כ סתם מחלוקת בשלש חצירות במי שהוציאוהו (שם דף מה:) וסתם בפרק חלון
אבל בפרק כל גגות לא פליגי בגזירה
ומיהו קשה דבסוף פרק קמא דמסכת ע"ז דף כא.) גבי שכירות בתים פסק שמואל כרבי יוסי אף על גב דסתם לן תנא בתר הכי כרבי מאיר.
21.
וראה על הנ"ל מה שכתבתנו על מסכת ביצה דף ב.
22.
וראה גם מה שכתבנו על המקור הבא:
תוספות מסכת בבא בתרא דף קכב עמוד ב:
סתם ואחר כך מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם –
תימה נהי נמי דלא חשיב סתם גמור מ"מ אהני הא דחשיב כרבים וחשיב רבי יוחנן כרבים לגבי רבים ויכול להיות הלכה כמותו
דהא בריש מסכת ביצה דף ב. ושם) אמרי' גבי שבת סתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועין כו' אע"ג דסתם ואחר כך מחלוקת הוא דפליג עליה רבי יהודה דקתני רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה
הסבר:
תוס' טוען שכל משנה של "תנא קמא" ותנא בודד מוזכר אחריו נחשבת כ"סתם ואחר כך מחלוקת", כלומר ה"תנא קמא" עצמו נחשב כ"סתם משנה", ודעת התנא הבודד שמוזכר אחריו נחשב כ"אחר כך מחלוקת", כלומר אין צורך שתובא מחלוקת בין שתי דעות שתובא אחרי ה"תנא קמא", אלא התנא החולק אחריו הוא כבר מוגדר כ"מחלוקת", כאילו שהכלל הוא "סתם ואחר כך חולק". /הבדל אם בסיפא של "תנא קמא" יש מחלוקת בין שני תנאים שונים או שמובאת רק דעתו של תנא בודד שחולק על הרישא הסתומה = "תנא קמא".
אלמא דלכל הפחות חשיב ההוא כרבים לגבי יחיד
תוס' מסביר ש"תנא קמא" נחשב כ"רבים" וגם אם אינו נחשב ממש כ"סתם" לעניין הכלל "הלכה כסתם משנה", אבל הוא נחשב כ"רבים" [הערה: ואולי הוא מתכוון בסוגייתנו שמדובר דווקא כשאותו "תנא קמא" מזוהה עם תנא מסויים], ואם מי שחולק על ה"תנא קמא" הוא יחיד הרי שהלכה תהיה כתנא קמא כדין "יחיד ורבים - הלכה כרבים"
["תנא קמא"="רבים"]
23.
המשך תוס' שם:
ושמא גרע טפי כשאין מחלוקת בסמוך דאיכא למימר דהדר ביה רבי מן הסתם ממה שסתם.
תוס' מעלה אפשרות שדווקא כשהמחלוקת היא במשנה אחרת ולא באותה משנה אזי משמע שאין הלכה כ"סתם" כי "רבי" חזר בו מהכרעתו ב"סתם משנה".
כלומר, כאשר המחלוקת היא בסיפא של "תנא קמא" הרי הלכה כתנא קמא - ולא תקף כאן הכלל של "סתם ואחר כך מחלוקת"!
24.
נראה מתוס' שהכל תלוי כיצד "רבי" ערך את המשנה. מתי הוא פסק ובאיזה אופן, ומתי חזר בו [ותמיד יש לצרף את הכלל שגם אם "רבי" חזר בו הרי "משנה לא זזה ממקומה"!]
25.
מסקנות מתוס':
25.1
"סתם" דינו כרבים ולכן הלכה כמותו. ומדוע באמת כרבים. אולי כי בית דינו של רבי יהודה הנשיא פסקו כמותו והם כמובן נחשבים כרבים.
כלומר, הכלל של "הלכה כרבים" חזק יותר מהכלל של "הלכה כסתם משנה", שהרי במקרה של "סתם ואחר כך מחלוקת" אין הלכה כסתם, ומשמע שה"סתם" חלש יותר, אבל אם ה"סתם משנה" היה נחשב כרבים אז הלכה כאותם רבים נגד המחלקות לאחר מכן!
25.2
והנ"ל תלוי: אם מדובר כשהסתם לפני המחלוקת בצמוד באותה משנה, אז הסתם – כרבים,והלכה כסתם. אבל אם המחלוקת היא במשנה שמובאת אחרי הסתם" ייתכן שרבי יהודה הנשיא חזר בו, ולכן אין הלכה כסתם.
