הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הרמב"ם מעדיף דרשה פשוטה
יבמות פז ע"א
תנו רבנן: כשהיא חוזרת - חוזרת לתרומה, ואינה חוזרת לחזה ושוק.
אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: מאי קרא? +ויקרא כ"ב+ היא בתרומת הקדשים לא תאכל, במורם מן הקדשים לא תאכל.
רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מלחם - ולא כל לחם, פרט לחזה ושוק.
מתקיף לה רמי בר חמא, אימא: פרט להפרת נדרים!
אמר רבא: כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל;
דתנא דבי ר' ישמעאל: +במדבר ל'+ ונדר אלמנה וגרושה... יקום עליה - מה ת"ל? והלא מוצאה מכלל אב ומוצאה מכלל בעל! אלא, הרי שמסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, ונתארמלה או נתגרשה בדרך, היאך אני קורא בה, בית אביה של זו או בית בעלה של זו?
אלא לומר לך, כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב - שוב אינו יכול להפר.
רב ספרא אמר: מלחם אביה תאכל - לחם ולא בשר.
רב פפא אמר: מלחם אביה תאכל - לחם הקנוי לאביה, פרט לחזה ושוק דמשלחן גבוה קא זכו.
ורבא אמר: +ויקרא י'+ ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו... אתה ובניך ובנותיך אתך - בזמן שאתך.
אמר רב אדא בר אהבה, תנא: כשהיא חוזרת לבית אביה - חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק, בשביל בנה - חוזרת אף לחזה ושוק.
אזל רב מרדכי אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי.
אמר: מהיכא קא מתרביא? מובת, מי עדיפא לה מינה? התם כתיבי מיעוטי, הכא לא כתיבי מיעוטי.
מבנה הסוגיה:
1.
תנו רבנן: כשהיא חוזרת - חוזרת לתרומה, ואינה חוזרת לחזה ושוק.
בת כהן שנישאה לישראל והוא מת, היא חוזרת לאכול תרומה בבית אביה, אבל לא אוכלת בקדשים כמו שאכלה טרם נישואיה לישראל.
2.
הגמרא מחפשת מקור לדין הנ"ל:
אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: מאי קרא? +ויקרא כ"ב+ היא בתרומת הקדשים לא תאכל, במורם מן הקדשים לא תאכל.
מקור ראשון - מפסוק זה לומדים שכאשר היא חוזרת לבית אביה היא אוכלת בתרומה אבל לא מהקדשים.
3.
רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מלחם - ולא כל לחם, פרט לחזה ושוק.
רב נחמן מביא דרשה אחרת - מקור שני. מכיון שלא כתוב "לחם אביה תאכל" אלא "מלחם..." משמע שלא אוכלת מכל מה שאכלה בבית אביה - חזה ושוק - לפני נישואיה לישראל.
4.
מתקיף לה רמי בר חמא, אימא: פרט להפרת נדרים!
רמי בר חמא מקשה על הדרשה, אולי הפסוק בא לומר, שהיא לא חוזרת למצב שאביה מיפר את נדריה, אבל לגבי אכילת קדשים - חזה ושוק - היא כן אוכלת.
4.1
רמי בר חמא מקשה רק על הדרשה השניה - של רב נחמן.
4.2
אם רמי בר חמא מקשה מסברא על דרשת רב נחמן מוכרחים לומר שהדרשה של רב נחמן היתה מסברא עצמאית שלו ולא דרשה שהתקבלה במסורת מדורות התנאים. אמנם, דרשת האמוראים בסוגייתנו היא כדי למצוא מקור לדין במשנה.
5
אמר רבא: כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל;
מדוע התוספת של "כבר פסקה רבי..."
דתנא דבי ר' ישמעאל: +במדבר ל'+ ונדר אלמנה וגרושה... יקום עליה - מה ת"ל? והלא מוצאה מכלל אב ומוצאה מכלל בעל! אלא, הרי שמסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, ונתארמלה או נתגרשה בדרך, היאך אני קורא בה, בית אביה של זו או בית בעלה של זו?
אלא לומר לך, כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב - שוב אינו יכול להפר.
רבא מוכיח מהתנא "דבי רבי ישמעאל" שיש דרשה אחרת שמלמדת שאינה חוזרת לבית אביה לעניין הפרת נדרים, ובזה מבוטלת קושייתו של רמי בר חמא ונשארת דרשתו של רב נחמן.
6.
רב ספרא אמר: מלחם אביה תאכל - לחם ולא בשר.
לימוד [מקור] שלישי: האלמנה [בת כהן שנשאה לישראל ואחרי מותו היא חוזרת לבית אביה] חוזרת לאכול לחם בבית אביה: לחם - ולא בשר.
עיקר הדרשה גם כאן היא מ"לחם".
7.
רב פפא אמר: מלחם אביה תאכל - לחם הקנוי לאביה, פרט לחזה ושוק דמשלחן גבוה קא זכו.
לימוד [מקור] רביעי:
עיקר הדרשה גם כאן היא מ"לחם".
8.
ורבא אמר: +ויקרא י'+ ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו... אתה ובניך ובנותיך אתך - בזמן שאתך.
לימוד [מקור] חמישי: מהמלה "אתך" - אוכלת מחזה ושוק רק כל זמן שלא נישאה לישראל.
8.1
על כל הדרשות עד כאן יש לשאול: האם כל הדרשות חולקות זו על זו?
8.2
כמו כן יש להעיר על "סדר הדורות":
אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא:
רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
מתקיף לה רמי בר חמא, אימא: פרט להפרת נדרים!
אמר רבא: כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל;
דתנא דבי ר' ישמעאל: +במדבר ל'+ ונדר אלמנה וגרושה... יקום עליה - מה ת"ל? והלא מוצאה מכלל אב ומוצאה מכלל בעל! אלא, הרי שמסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, ונתארמלה או נתגרשה בדרך, היאך אני קורא בה, בית אביה של זו או בית בעלה של זו?
אלא לומר לך, כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב - שוב אינו יכול להפר.
נראה לומר שמכך שרמי בר חמא ורבא עסקו בדינו של רב נחמן משמע שכמוהו הם פוסקים!
רב ספרא אמר: מלחם אביה תאכל - לחם ולא בשר.
רב פפא אמר: מלחם אביה תאכל - לחם הקנוי לאביה, פרט לחזה ושוק דמשלחן גבוה קא זכו.
ורבא אמר: +ויקרא י'+ ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו... אתה ובניך ובנותיך אתך - בזמן שאתך.
מדוע רבא שקדם לרב פפא מוזכר אחרון?
9.
רב אדא מצטט ברייתא [/"תנא"/] -
אמר רב אדא בר אהבה, תנא: כשהיא חוזרת לבית אביה - חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק, בשביל בנה - חוזרת אף לחזה ושוק.
אין כאן לימוד [מקור] שישי, אלא רק ברייתא שמסכימה עם דברי משנתנו ומוסיפה דין נוסף שבת ישראל שנישאה לכהן ויש לה ממנו בן, ומת הכהן, ונישאה לישראל ומת, חוזרת - בגלל הבן - לאכול גם מחזה ושוק כפי שעשתה כשהיתה נשואה לבעלה הראשון - הכהן.
9.1
אזל רב מרדכי אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי.
אמר: מהיכא קא מתרביא? מובת, מי עדיפא לה מינה? התם כתיבי מיעוטי, הכא לא כתיבי מיעוטי.
רב אשי [כנראה שהוא גם זה שעונה על שאלתו] מסביר שבסוגיה לעיל היו דרשות שונות שממעטות בת כהן שחוזרת לבית אביה מלאכול חזה ושוק, אבל אין מיעוט מיוחד לגבי המקרה האחרון שבברייתא [לעיל סעיף 9].
10.
רמב"ם הלכות תרומות פרק ו הלכה ז:
ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל, שני ענינים נכללו בלאו זה, שאם תבעל לאסור לה ותעשה זונה או חללה כמו שבארנו בהלכות איסורי ביאה הרי היא אסורה לאכול בתרומות לעולם כדין כל חלל שהחלל כזר לכל דבר,
ואם תנשא לישראל הרי היא אסורה לאכול במורם מן הקדשים שהוא חזה ושוק לעולם אף על פי שגירשה או מת.
הלכה ח:
אבל התרומה אוכלת אחר שגירשה הישראל או מת אם לא הניח בן ממנה, שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל.
הלכה ט:
מפי השמועה למדו מלחם ולא כל לחם, חוזרת היא לתרומה ולא לחזה ושוק.
10.1
בפשטות הרמב"ם מציין את הדרשה של רב נחמן - המקור השני.
אולם בהלכה ז הרמב"ם הביא את הפסוק "היא בתרומת הקדשים לא תאכל" - הדרשה של רב חסדא - הדרשה הראשונה - לעיל - סעיף 2.
אולי בגלל שדרשת רב נחמן היא מכח סברא עצמאית ואילו לדרשת רב חסדא אולי יש לה מסורת!
11.
ר"י קורקוס הלכות תרומות פרק ו
... ויש לדקדק בדברי רבינו שכתב דרשא דמלחם ולא כל לחם ולמה לן האי דרשא כיון דהא ילפינן לה מקרא דובת כהן וגו'
ותו דרב נחמן דקאמר האי דרשא דמלחם ולא אמר כל לחם אתא לפלוגי אדרב חסדא דיליף לה מקרא דהיא בתרומת הקדשים לא תאכל שכן אמרו שם אמר רב חסדא משמיה דרבינא מאי קראה ובת כהן וגו'
רב נחמן אמר מלחם וכו'
וא"כ איך כתב רבינו שתיהן
הוא מקשה מה שהבאנו לעיל בסעיף 10.1.
11.1
ונראה שדעת רבינו דכיון דבפרק אלמנה לכהן גדול מקשה להדיא מההיא דרב חסדא משמיה דרבינא וג"כ פרק ב' דכתובות ופרק בתרא דקידושין מייתי לה משמע דקושטא והלכתא היא
ומכל מקום צריך לדרשא דמלחם ולא כל לחם להכריע דקרא דובת כהן מיירי בחוזרת לבית אביה דאיכא למימר דמיירי באוכלת בשביל בנה כגון שהיה לה בן מכהן ונשאת לישראל וגירש אותה ישראל או מת דחוזרת היא לאכול בשביל בנה והשתא דאית לן מיעוט בעלמא בחוזרת לבית אביה מקרא דמלחם ולא כל לחם מסתמא דקרא דובת כהן בהכי מיירי ולא בחוזרת בשביל בנה כאשר יתבאר עוד.
... והקשו בתוס' בשלמא לכל הנהו אמוראי דדרשי מיעוט חזה ושוק מקראי אחריני ניחא דאנהו מיעוטי בחוזרת לבית אביה דוקא מיירי
אלא לרב חסדא דדריש מקרא גופיה דהיא בתרומת וגו' מאי משני אכתי מנא לן דההוא מיעוטא בחוזרת לבית אביה לחוד אתא
ונדחקו בתירוץ קושיא זו
ואמרו דכיון דרישא דקרא כתיב ובת כהן משמע דבחוזרת לבית אביה מיירי
ולפי מה שכתבתי בדרך רבינו ניחא דסבר תלמודא גם לרב חסדא אצטריכו חד מהנהו מיעוטי וזה גלו לנו במה שאמרו התם כתיבי מיעוטי ומשמע ודאי דלכלהו קא משני
ואפילו אליבא דרב חסדא דאי לאו הכי אכתי לרב חסדא תקשי כאשר הקשו בתוס' ומשם למד כן
הוא מעיר שגם רב חסדא צריך את הפסוק של רב נחמן.
11.2
ומדוע אין להסתפק בדרשה של רב נחמן:
וא"ת אכתי תסגי לן בדרשא דמלחם ולא כל לחם ודרשא דרב חסדא למה לי
הא לא קשיא דאי מלחם לחודיה ליכא למילף אלא עשה דלאו הבא מכלל עשה הוא ומקרא דובת ילפינן לאו וכאשר כתב רבינו שני עניינים נכללו בלאו זה.
הוא מבדיל בין "עשה" ו"לא תעשה", ומה שנלמד מ"לחם" זה "עשה" על פי הכלל "לאו הבא מכלל עשה - עשה"
עד כאן יוצא, שרב נחמן ורב חסדא לא חלוקים.
11.3
והוא מוסיף הסבר על הצד שהם כן חלוקים זה על זה:
ואפשר עוד שבזה הוא שבא לחלוק רב נחמן על רב חסדא דרב חסדא יליף לאו חוץ מעשה דמלחם ורב נחמן סובר שאין שם אלא עשה דומלחם
וכרב חסדא נקיטינן וכדכתיבנא
11.4
ואפשר ליישב גם לפי שיטת התוספות דכלהו מודו בההיא דרב חסדא אלא דבעו גלויא אחרינא לגלות על ההוא קרא דבהכי מיירי אף על גב דפשטיה לא משמע הכי
כל האמוראים האחרים מודים להסבר - המקור - של רב חסדא [שמובא ראשון בסוגייתנו] והם מביאים פסוקים נוספים רק כדי לאשר את דרשת רב חסדא שמוציאה את הפסוק מפשוטו.
ורב חסדא לא בעי גלוייא אחרינא ואנן כהנך אמוראי נקיטינן
11.5
ולכך כתב רבינו לדרב נחמן שהיא הדרשא היותר פשוטה ומרווחת ובירושלמי ס"פ יש מותרות אמרינן תני רבי חייא לסיועי לרב מלחם ולא כל לחם משמע דדרשא מוסכמת היא ולפי דרך זה אף אם נאמר דרב חסדא לית ליה הנהו מיעוטי לא קשה מידי.
לכן הרמב"ם מביא דווקא את הפסוק של רב נחמן כי הוא ה"פשוט יותר" אבל הוא בעיקר מסתמך על דרשת רב חסדא.
