הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביטול מצוה דאורייתא - אימתי?
יבמות צ ע"א-ע"ב
ת"ש: +דברים י"ח+ אליו תשמעון - אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה, כגון אליהו בהר הכרמל, הכל לפי שעה שמע לו!
שאני התם, דכתיב: אליו תשמעון.
וליגמר מיניה!
מיגדר מילתא שאני.
1.
הגמרא קובעת שאליהו הנביא היה רשאי לעשות בהר הכרמל בניגוד לדין תורה - ולהקריב בבמה. ולכאורה יש מכאן סיוע לרב חסדא שיש כח לחכמים לבטל מצוה/איסור דאורייתא אפילו ב"קום ועשה" ולא רק ב"שב ואל תעשה" [כלומר, באופן אקטיוי ולא רק באופן פסיבי] - שכולם מודים בו שמותר.
2.
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט הלכה ג:
וכן נביא שעבר על דברי עצמו והכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים ובשלשתן נאמר אנכי אדרוש מעמו,
וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה
או על מצות הרבה
בין קלות בין חמורות
לפי שעה
מצוה לשמוע לו,
הרמב"ם פוסק שמצוה לשמוע בקול הנביא [ראה הפסוק בסוגייתנו] גם אם הוא מצוה לעבור על מצוה מן התורה. משמע מהרמב"ם שמדובר בין ב"שב ואל תעשה" ובין ב"קום ועשה" [כמו אליהו בהר הכרמל].
2.1
הוא מדגיש שאין הבדל בין מצוה אחת לבין הרבה מצוות.
2.2
הוא מדגיש שמדובר בכל סוג של מצוה - בין מצוה חמורה ובין מצוה קלה [נקבע לפי העונש?].
2.3
התנאי היחיד הוא שמדובר בביטול "לפי שעה". כנראה שהוא מתכוון לביטול מצוה באופן "חד פעמי" - כמו אצל אליהו בהר הכרמל.
3.
וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה
כאליהו בהר הכרמל שמע לו חוץ מעבודת כוכבים,
והוא שיהיה הדבר לפי שעה, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ וירושלים נבחרת לכך והמקריב בחוץ חייב כרת,
ומפני שהוא נביא מצוה לשמוע לו וגם בזה נאמר אליו תשמעון,
לכאורה, הרמב"ם כאן "רק" מוכיח את דבריו בתחילת ההלכה.
3.1
והוא מוסיף:
ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו היאך נעקור מ"ש בתורה פן תעלה עולותיך בכל מקום, היה אומר לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת כמו שצוה משה,
אבל אני אקריב היום בחוץ בדבר ה' כדי להכחיש נביאי הבעל,
ההיתר לעיל בסעיפים 1-2 הוא רק כשהנביא עצמו אומר במפורש שהוראתו היא הוראת שעה - זמנית - ולא "לעולם". וגם בתנאי שהנביא עצמו ידגיש שהמטרה הינה "ראויה" - "להכחיש את נביאי הבעל"!
ועל הדרך הזאת אם צוו כל הנביאים לעבור לפי שעה מצוה לשמוע להם, ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם מיתתו בחנק שהתורה אמרה לנו ולבנינו עד עולם.
4.
כסף משנה הלכות יסודי התורה פרק ט הלכה ג:
ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם וכו'. וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה כיון שתורתנו נצחית ולמדנו שלא יבא עוד נביא לחדש דבר
ואמרו חז"ל בכמה מקומות (חולין דף קכ"ד.) אילו אמר לי יהושע בן נון מפומיה לא צייתנא ליה.
הוא מתייחס בעיקר למעמדו של הנביא.
וכן בקטע הבא:
גם אמרו (תמורה דף ט"ז. וע"ש) על אותם הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה לא רצה הקדוש ברוך הוא ללמדם ליהושע וא"ל אין נביא רשאי לחדש דבר א"כ כשזה מתנבא בדבר תורה נתברר לנו שדבר סרה.
אבל קשה לי דאמרו פ"ק דיבמות דיצתה בת קול לומר דהלכה כב"ה וקיי"ל הכי בכל דוכתא והתוס' שם ובפרק הזהב נתנו טעם לדבר ואינו עולה כפי דעת רבינו וצ"ע:
5.
ועדיין קצת קשה: האם את מה שעשה אליהו רשאי גם כל "בית דין" לעשות? כנראה שכן, שהרי הגמרא רצתה להוכיח ממנו לדינו של רב חסדא!
5.1
ומה שהגמרא דחתה היה לומר, שדינו של רב חסדא "חמור יותר", שהוא קבע שיש לבית דין סמכות לבטל "קדושת תרומה" דאורייתא, ולא רק במקרה "נקודתי", אלא באופן כללי ולתמיד!
6.
אם הדברים לעיל נוכנים אם כן קצת קשה מדוע הרמב"ם מדגיש דווקא "נביא" ואת "אליהו".
6.1
אלא שלגבי נביא לא רק שיש לו היתר לפסוק כך [לעצמו?], אלא שיש מצוה מיוחדת [מפסוק] לציבור לשמוע בקולו!
7.
לסיכום: ההיתרים בסוגייתנו לבטל מצוה מדאורייתא הם בתנאים הבאים:
7.1
ב"שב ואל תעשה". השאלה היא אם עיקרון זה תלוי בעקרונות האחרים, ולכאורה כך יש לבדוק לגבי כל עיקרון בהמשך.
7.2
"מיגדר מילתא שאני"; "לפי שעה" - מחלוקת פרשנים אם שני הביטויים מבטאים את אותו עיקרון.
7.3
לגבי ענייני ממון - "הפקר בית דין הפקר" - גם אם הפקרת הממון תשפיע על דיני "איסור והיתר" וגם אם הם ישפיעו על ביטול קידושין - דיני עריות.
עיקרון זה הוא ה"רחב" ביותר, ואיננו תלוי בשאר העקרונות. הוא לא חייב להיות רק "לפי שעה".
7.4
ניתן לבטל נישואין על ידי הפקעת הנישואין, על פי הכלל של "מאן דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושין". גם כאן יש מחלוקת פרשנים האם מדובר באותו עיקרון, או שיש כאן שני עקרונות שונים:
א.
"מאן דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש"
ב.
"ואפקעינהו רבנן לקידושין"
או אולי עיקרון זה קשור גם לעיקרון הקודם של "הפקר בית דין" - ראה רש"י בסוגייתנו.
7.5
ביטול נוסף ב"קום ועשה":
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כד הלכה ד:
יש לבית דין להלקות מי שאינו מחוייב מלקות ולהרוג מי שאינו מחוייב מיתה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה,
וכיון שרואים בית דין שפרצו העם בדבר יש להן לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם
הכל הוראת שעה לא שיקבע הלכה לדורות,
מעשה והלקו אדם שבעל אשתו תחת אילן,
ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו,
ומעשה ותלה שמעון בן שטח שמונים נשים ביום אחד באשקלון ולא היו שם כל דרכי הדרישה וחקירה וההתראה ולא בעדות ברורה אלא הוראת שעה כפי מה שראה.
7.6
הנ"ל על פי סוגייתנו:
כסף משנה הלכות סנהדרין פרק כד הלכה ד:
[ד] יש לב"ד להלקות מי שאינו מחויב וכו'. ברייתא דר' אליעזר פ' נגמר הדין (דף מ"ו) ופרק האשה רבה (יבמות דף צ':) אמר ראב"י שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על דברי התורה אלא לעשות סייג לתורה:
8.
הערה כללית: כל הדיון בסוגייתנו אודות סמכויות בית דין ["חכמים"?] עדיין טעון הסבר ודיון באיזה בית דין מדובר? והאם מדובר ב"חכמים" באופן כללי, ובכל דור, או רק עד סוף תקופת האמוראים!
9.
הערה כללית: בכל הדיון בסוגייתנו יש לבדוק גם אם ביטול הדין תורה נעשה גם למפרע או רק מעתה ואילך. בעיקר לגבי "הפקר בית דין הפקר" והפקעת נישואין.
