אכתפיה ומרקד
כתובות יז ע"א
"רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא - לחיי, ואי לא - לא".
במה נסתפקו רבנן בשאלתם ומה ענם רב אחא?
אלא שבמסכת קידושין דף פא ע"ב הושיב רב אחא בר אבא את נכדתו בזרועותיו, ואף שאסורה עליו באיסור ערוה, הסביר את מעשיו בדברי שמואל: "הכל לשם שמים". פירש רש"י: "הכל לשם שמים - ואין דעתי אחריה לחיבת אישות אלא לחיבת קורבה, ולעשות קורת רוח לאמה כשאני מחבב את בתה". רש"י מנה שני תנאים: א. שלא יעשה לשם הנאתו. ב. שיעשה לשום מצוה וחסד.
והריטב"א שם כתב תנאי, שיהיה חסיד גדול שמכיר ביצרו:
"הכל לפי דעת שמים. וכן הלכתא דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו, אם ראוי לו לעשות הרחקה ליצרו עושה ואפילו להסתכל בבגדי צבעונין של אשה אסור כדאיתא במסכת עבודה זרה (כ' ב'), ואם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא כלל מותר לו להסתכל ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום אשת איש, והיינו ההיא דרבי יוחנן (ב"מ פ"ד א') דיתיב אשערי טבילה ולא חייש איצר הרע, ורבי אמי דנפקי ליה אמהתא דבי קיסר (כתובות י"ז א'), וכמה מרבנן דמשתעי בהדי הנהו מטרונייתא (לעיל מ' א'), ורב אדא בר אהבה שאמרו בכתובות (שם) דנקיט כלה אכתפיה ורקיד בה ולא חייש להרהורא מטעמא דאמרן, אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול שמכיר ביצרו, ולא כל תלמידי חכמים בוטחין ביצריהן כדחזינן בשמעתין בכל הני עובדין דמייתינן, ואשרי מי שגובר על יצרו ועמלו ואומנתו בתורה, שדברי תורה עומדים לו לאדם בילדותו ונותנין לו אחרית ותקוה לעת זקנתו, שנאמר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו".
וזהו ששאלו תלמידיו את רב אחא, אם באו לכלל גדר של חסיד גדול שמכיר ביצרו, ומותרים לרקד עם הכלה לשם מצוה.
וענם שגם לתלמיד שרי, ובלבד שירגיש שאינו בא לכלל תאוה.
