טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

האי כלבא דאכל אימרי – כלב הבית

"והשתא דאמרת פלגא ניזקא קנסא, האי כלבא דאכל אימרי ושונרא דאכיל תרנגולי רברבי משונה הוא, ולא מגבינן בבבל, אבל זוטרי אורחיה הוא, ומגבינן, ואי תפס לא מפקינן מיניה ... בין כך ובין כך משמתינן ליה, דאמרינן ליה סליק הזיקך, מדרבי נתן; דתניא, ר' נתן אומר: מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? שנאמר: ולא תשים דמים בביתך" (כתובות, מא ע"ב).

פירוש: וְהָשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ פַּלְגָּא נִיזְקָא קְנָסָא [ועכשיו שאמרת, ופסקת, שחצי נזק קנס הוא], הַאי כַּלְבָּא דַּאֲכַל אִימְרֵי [כלב זה שאכל טלאים], וְשׁוּנְרָא דְּאָכֵיל תַּרְנְגוֹלֵי רַבְרְבֵי [וחתול שאכל תרנגולים גדולים], הרי נזק מְשׁוּנֶּה הוּא ובתם משלם רק חצי נזק כמו בנגיחה, וְלָא מַגְבִּינַן [ואין אנו גובים אותו] בְּבָבֶל, משום שתשלום עבור נזק בלתי רגיל הוא קנס, ואין גובים קנסות בבבל, שאין בה דיינים סמוכים הרשאים לדון בדיני קנסות. אֲבָל, אם אכל החתול תרנגולים זוּטָרֵי [קטנים] אוֹרְחֵיהּ הוּא וּמַגְבִּינַן [דרכו היא ואנחנו גובים לו לניזק], שאין זה קנס אלא ממון. ומעירים: ובמקרים כאלה שהם בתורת קנס גם בבבל, אִי [אם] תָּפַס הניזק מנכסי המזיק כדי שיעור הקנס לָא מַפְּקִינַן מִינֵּיהּ [אין אנו מוציאים ממנו], שהרי מעיקר הדין מגיע לו תשלום, ואין הנתבע יכול לטעון שאינו חייב כלום ... ומעירים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, בין אם עלה לארץ ישראל ובין אם לא עלה, אפילו כשלא מחייבים אותו בבבל לשלם קנס, מכל מקום מְשַׁמְתִּינַן לֵיהּ [מנדים אותו] אם לא יסלק את המזיק, דְּאָמְרִינַן לֵיהּ [שאומרים אנו לו]: סָלֵיק הֶזֵּיקָךְ [סלק את המזיק שלך] וכדברי ר' נָתָן. דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא], ר' נָתָן אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלּא יְגַדֵּל אָדָם כֶּלֶב רַע בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְלֹא יַעֲמִיד סוּלָּם רָעוּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "ועשית מעקה לגגך וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" (דברים כב, ח), מכאן שאסור לו לאדם שישהה בביתו דבר המסכן את הבריות ("דמים"). ואם אינו מסלקו מנדים אותו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: כלב הבית   שם באנגלית: Dog   שם מדעי: Canis lupus familiaris

שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא


נושא מרכזי:  על הכלב כ"טורף".

לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על כלב הבית הקש\י כאן.

בצד התועלת שמפיק האדם מהכלב (ראו במאמר "שושילתא וכלבא וגווזא ואווזא") הרי שכלבים עלולים לתקוף או לטרוף בעלי חיים ולעיתים רחוקות יותר אף אדם. רמת התוקפנות של הכלב תלויה בזן הספציפי אך גם במצבו ה"פסיכולוגי" ברגע נתון. אמנם ניתן למיין את זני הכלבים על פי תוקפנותם אך גם זנים הנחשבים שקטים עלולים להגיב באופן תוקפני בזמני עקה כמו רעב, או כלפי אנשים זרים החודרים לטריטוריה שלהם. מחד גיסא אנו לומדים בסוגייתנו על כלב בעל התנהגות תוקפנית כללית המעניקה לו את התואר "כלב רע" ומאידך גיסא על כלב שהתנהגותו התוקפנית מתעוררת רק בהשפעת האדם: "אבעיא להו: המשסה כלבו של חבירו בחבירו, מהו? משסה ודאי פטור, בעל כלב מאי? מי אמרינן מצי א"ל: אנא מאי עבידנא ליה, או דלמא אמרינן ליה: כיון דידעת בכלבך דמשסי ליה ומשתסי, לא אבעי לך לאשהוייה?"(1) (בבא קמא, כד ע"ב). גם טריפת הטלאים מתוארת בסוגייתנו כאירוע יוצא דופן וכפי שמפרש רש"י: "דאכיל אימרי - שחנק טלאים חיים ואכלם. משונה הוא - אין דרכו בכך וכל נזק משונה בבהמה הוי תולדה דקרן תמה שאף היא משונה וכו'".

בניגוד למשתמע מסוגייתנו שכלבים טורפים כבשים (בין גדולים ובין קטנים) רק לעיתים נדירות הרי שמגרסת הגמרא בבבא קמא (טו ע"ב) ניתן להסיק שטריפת טלאים קטנים על ידי כלבים היא תופעה שכיחה: "האי כלבא דאכל אימרי, ושונרא דאכלה תרנגולא משונה הוא, ולא מגבינן בבבל. והני מילי ברברבי, אבל בזוטרי אורחיה וכו'". מפרש רש"י: "ברברבי - תרנגולים וכבשים גדולים דאין דרך כלב וחתול להורגן". מפסק הרמב"ם (הלכות נזקי ממון, פ"ג הל' ז') עולה שהוא סבר כגרסה בסוגייתנו: "... אבל כלב שאכל כבשים קטנים או חתול שאכל תרנגולים גדולים הרי זה שינוי ומשלם חצי נזק".

מדברי הגמרא בעבודה זרה (יח ע"א) משתמע שכלב עלול לטרוף גם אדם: "... אמר ליה: אימא אלהא דמאיר ענני ומתצלת. אמר ליה: מי יימר דהכי איכא? אמר ליה: השתא חזית. הוו הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי, שקל קלא שדא בהו, הוו קאתו למיכליה. אמר: אלהא דמאיר ענני, שבקוה, ויהבה ליה"(2).
 

כלב בית - גזע טמסקן שטופח בכיוון דמיון לזאב          צילם: Kirsten Dieks

הרחבה
 

במאמר "וכי פודין את הקדשים להאכילן לכלבים" עסקנו במוצאם של הכלבים ובמאפייניהם. כאמור, הכלבים בוייתו מהזאבים ועדיין נותרו בהם מאפיינים רבים של אבות המוצא הטורפים וכמעט בכל אחד מהם ניתן למצוא נטייה טבעית כזו או אחרת להתנהגות טריפה. הזאבים הם טורפים יעילים המסוגלים לצוד בחבורות בעלי חיים גדולים כאיילים ממינים שונים. לעומתם הכלבים השתנו במהלך ביותם והפכו לטורפים לא יעילים אם כי כמה מהם עדיין מסוגלים לצוד בהצלחה. לא מפתיע אם כן שלעיתים הכלבים מציגים את מורשתם הגנטית ותוקפים אפילו בני אדם.

למעשה, רוב הגזעים טופחו על ידי האדם בכיוון המדגיש רק חלק מסוים מרצף התנהגויות הטריפה שנברר בהתאמה לייעודו של הגזע. התנהגות הטריפה השלמה כוללת מרכיבים רבים כמו ראייה, מעקב, רדיפה, נשיכת אחיזה, נשיכת הריגה, ביתור ואכילה. למשל, "כלבי רוח" מצטיינים בראייתם החדה ובמהירותם. "כלבי ריח" דוגמת הביגל והבסט (basset) מצטיינים במעקב אחר שבילי ריח. גזע הטרייר מצטיין בלכידה והריגה של מזיקים לא רצויים כעכברים וחולדות.

בכלבים אנו מוצאים התנהגות חברתית בעלת כללים נוקשים של היררכיה בין מעמדות. הכלב מזהה את בעליו כזכר השליט ומפגין כלפיו מחוות כניעה. הוא מתקיף אנשים זרים הנתפסים כחודרים לטריטוריה שלו או מאיימים על מעמדו בלהקה (בבית). אצל הכלבים נשמר אינסטינקט הסתרת האוכל, ניקויו מחול (גם כאשר למעשה הוא נקי והכלב מבצע תנועות סרק בלבד), התפלשות בהפרשות גוף לצורך סימון טריטוריה, מרדף אחר "טרף" בורח כמו למשל מכונית, אופניים או אדם רץ ועוד. אחד מהמאפיינים ששרדו בכלבים הוא ציד להקתי בדומה לזאבים. כלבים משוטטים עלולים להתלהק ולנהל אורח חיים של ציד. במסגרת זו הם עלולים לתקוף אף בני אדם. קיימים מצבים בהם כלבים תוקפניים במיוחד עלולים לפגוע באדם המאיים, לכאורה, על "מעמדם החברתי" גם כאשר הם אינם בתוך להקה. מדי פעם מדווחים כלי התקשורת על מקרים טרגיים בהם כלב הרג אפילו בן משפחה. בחרתי בדוגמה אחת שהתפרסמה בהארץ ONLINE בתאריך ח' באייר תש"ע:  

להקת הכלבים שהרגה בני זוג בארה"ב, היא כנראה תזכורת לשבריריותה של הברית שנכרתה בין הכלב לאדם

מאת: שרון תיימר | אי-פי

בשבוע שעבר יצאו שני קשישים חביבים מג'ורג'יה לטיול ליד הבית. הם לא שבו אליו. חיות טרף רעבות חיסלו אותם: כלבים. ידידו הטוב ביותר של האדם מוכיח שוב - חברים יש רק באגד

להקת הכלבים שהרגה בשבוע שעבר בני זוג במדינת ג'ורג'יה, היא כנראה תזכורת לשבריריותה של הברית שנכרתה בין הכלב לאדם. אחרי הכל, העיקרון המרכזי שעומד בבסיס הברית הזאת הוא: "אנחנו נאכיל אתכם ואתם לא תהרגו אותנו". בתמורה, אנחנו אוהבים את הכלבים שלנו כמו בני משפחה, הופכים אותם לחלק בלתי נפרד מחיינו ומוכנים לשכוח שבעצם מדובר בחיה עם שיניים חדות, שעלולה להשתמש בהן אם פתאום מתעורר בה הדחף והדחף עלול להתעורר בקלות, אם לכלבים אין בעלים ואין ארוחות מסודרות. די מהר הם עלולים להפוך לדומים מאוד לאבותיהם, הזאבים, ולהתקבץ בלהקות כדי לצוד ולהתגונן ביחד. מבחוץ הם אולי נראים כמו חיות מחמד, אבל למעשה מדובר בחיות טרף. חוקרי המשטרה מאמינים שבני הזוג שוודר - שרי בת 65, ולותר בן 77 - הותקפו על ידי להקת כלבים משוטטים בדרך כפרית בצפון מזרח ג'ורג'יה בארצות הברית. לדברי החוקרים, הכלבים הרגו את שרי שיצאה לצעדת ערב, ופצעו אנושות את בעלה, שיצא לחפש אחריה. הרשויות המקומיות הרגו יותר מעשרה כלבים משוטטים, שככל הנראה היו חלק מהלהקה.

בארצות הברית כלבים הורגים בני אדם רק לעתים רחוקות. מחיר הדמים ל-2009 עומד כעת על מעט יותר מ-20 אמריקאים, פחות ממספר ההרוגים ממכת ברק. אולם נשיכות כלבים אינן נדירות. בכל שנה נושכים כלבים כ-4.5 מיליון בני אדם בארה"ב. לפי דיווחי המרכז לפיקוח על מחלות, כ-900 אלף מהם, מחציתם ילדים, נזקקים לטיפול רפואי, ויותר מ-31 אלף אמריקאים נזקקים לניתוחים פלסטיים לאחר תקיפות כלבים.

מנהל המרכז ליחסי בעלי החיים ובני האדם באוניברסיטת פנסילווניה, ג'יימס סרפל, אמר כי מספר נשיכות הכלבים נמוך ביותר, בהתחשב במערכת היחסים ההדוקה בין בני האדם לכלבים. "זה מפליא שהכלבים לא נושכים אותנו יותר", אמר. "כל כלב ינשוך אם יתגרו בו או יכאיבו לו. כל כלב יפגין תכונות של טורף, במיוחד אם יהיה רעב". ובכל זאת, הסטטיסטיקה מוכיחה שכלבים רבים נושכים את היד שמאכילה אותם. לפי המרכז האמריקאי לפיקוח ומניעת מחלות, אנשים המחזיקים בבתיהם שני כלבים או יותר, מסתכנים בתקיפה פי חמישה ממי שאין להם כלבים כלל.

בני משפחת הכלביים, פראיים או מבויתים, יכולים לתקוף בני אדם מסיבות שונות. הרצון להפוך את האדם למזון הוא רק אחת מהם. כלבים יכולים לתקוף בגלל בעיות רפואיות; בגלל תחושת בעלות על מזון או צעצועים; בשל פחדים - חלקם מולדים גנטית ואחרים הנובעים מחיברות גרוע עם בני אדם; בשל שינוי במטרת התקיפה - למשל כאשר כלב נלחם בכלב אחר ותוקף את האדם שמנסה להפריד ביניהם; או כאשר כלב מגן על טריטוריה מפני זרים.

עיקור או סירוס עשויים לעזור במקרים מסוימים, והם יפחיתו את האלימות כלפי כלבים אחרים, אולם לא ישנו את התנהגות הכלב כטורף כאשר מדובר, למשל, בלהקת כלבים התוקפים בני אדם, מסביר הווטרינר ד"ר ויין האנטהאוזן, שהיה בעבר יו"ר האגודה הווטרינרית לחקר התנהגות בעלי החיים. "העובדה שהכלב רואה באדם את מי שמספק לו את מזונו, אינה מספיקה כדי שייתן לו כבוד", הוא אומר. אדם שהתגורר בשכנות למשפחת שוודר שהותקפה בג'ורג'יה, סיפר שנהג להאכיל את הכלבים ומעולם לא נתקל בבעיה כלשהי. לדבריו, הוא לא מאמין שהם אחראים למותם של בני הזוג.

ד"ר בוני ביוור, לשעבר יו"ר אגודת הווטרינרים וראש צוות הפעולה בנושא תקיפות כלבים, אמרה כי לא הופתעה לשמוע שהכלבים לא תקפו את מי שהאכיל אותם אולם התנפלו על בני הזוג. "כלבים, גם בלהקות, מסתדרים עם מי שמאכילים אותם, אבל כשזרים נכנסים לטריטוריה שלהם או נועצים בהם מבטים, הסיפור שונה לחלוטין", אמרה. אחר כך הוסיפה, שלא היתה מופתעת לשמוע שהכלבים תקפו גם את מי שהאכיל אותם. "אני יכולה להביא אוכל למכלאת זאבים פעם אחר פעם, עד שמשהו משתבש, ואז - הלך עלי", אמרה ביוור.

חוקרים עדיין חלוקים בנוגע למועד שבו הכלבים בויתו. יש עדויות ודאיות לכך שהם נפרדו גנטית מהזאבים לפני כ-15 אלף שנה, אך ממצאים שונים מצמידים את הכלב לאדם בטווח שנע בין כמה עשרות אלפי שנים אחורה ועד לפני יותר מ-100 אלף שנה. ההבדל המרכזי לעומת הזאבים, הוא נכונותם של הכלבים להתרפק על בני האדם, אולם במובנים רבים הם קרובים מאוד לאבותיהם. אינסטינקט טריפה חזק היה המפתח להישרדותם של הכלבים כחיות בר. האנטהאוזן מסביר שככל שתכונה חשובה יותר להישרדותו של מין מסוים, כך קשה יותר לבטל אותה. בגזעים מסוימים - כלבי גישוש, כלבי ציד וכלבי רועים - הדחף לציד טופח ועוצב באמצעות הכלאות וזיווגים, כדי להשיג את ההתנהגות הרצויה לבני האדם.

הדחף לטרוף הוא אחת הסיבות שגורמות לכלבים לרדוף אחרי מכוניות, רוכבי אופניים ואנשים שיוצאים לריצה. ככל שמשהו נע מהר יותר, כך גדל הסיכוי שהוא יעורר את יצר הטריפה, אומר הנטהאוזן. הוא ממליץ לילדים שנתקלים בכלבים לעשות בערך מה שמומלץ לעשות כשנתקלים בדוב גריזלי: לעמוד ללא תנועה כמו עץ, או להתכרבל ולא לזוז כמו אבן - לא לזוז ולא ליצור קשר עין. אולם, נגד כלבים אפשר לעשות משהו שלא עוזר נגד דובי גריזלי - לטפס על עץ או לברוח למקום מקלט בזמן סביר.

"מחקרים מראים שבאופן כללי, מספר התכונות הזאביות שיש לכלב תלוי במידת הדמיון החיצוני שלו לזאב", אומרת ביוור, וטרינרית ומרצה במחלקה לרפואה ולכירורגיה של חיות קטנות באוניברסיטה לחקלאות והנדסה של טקסס. כלבי האסקי סיביריים ומלאמוט אלסקיים, למשל, קרובים יותר מבחינה גנטית לזאבים מאשר צ'יואווה או פודל. ככלל, כלבים מבויתים קרובים יותר לגורי זאבים מאשר לזאבים בוגרים, היא אומרת. כמו גורי זאבים, כלבים נובחים הרבה ותלויים במנהיגם.

לו בני האדם היו נפטרים מהכלבים, חלקם היו מסוגלים לצוד בחבורות ולשרוד, אומר ג'יימס סרפל. הדורות הבאים יתחילו כנראה להיראות כמו כלבי דינגו, הכלבים המבויתים שהתפראו באוסטרליה, "אבל אני משער שרובם ימותו, אם בני האדם לא יטפלו בהם".
 
  

(1) פירוש: אִבַּעֲיָא לְהוּ [נשאלה להם, ללומדים] שאלה זו: הַמְּשַׁסֶּה את כַּלְבּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ בַּחֲבֵירוֹ אחר והזיקו, מַהוּ הדין? מְשַׁסֶּה וַדַּאי פָּטוּר, שהרי הוא לא עשה מעשה, ולא רכושו עשה מעשה, בַּעַל הכֶּלֶב מַאי [מה דינו]? וצדדי השאלה: מִי אָמְרִינַן [האם אומרים אנו] כי מָצֵי אָמַר לֵיהּ [יכול לומר לו] בעל הכלב לניזק: אֲנָא מַאי עָבֵידְנָא לֵיהּ [אני מה עשיתי לו] לכלב? אוֹ דִּלְמָא [שמא] אָמְרִינַן לֵיהּ [אומרים אנו לו]: כֵּיוָן דְּיָדְעַתְּ [שיודע אתה] בְּכַלְבָּךְ דְּמְשַׁסִּי לֵיהּ וּמִשְׁתַּסֵּי [שמשסים אותו והוא משתסה] לֹא אִבָּעֵי לָךְ לְאַשְׁהוּיֵיהּ [היית צריך להשהותו אצלך], וכיון שהשארת את הכלב ברשותך חייב אתה בנזקים שנגרמו על ידו.
(2) פירוש: ... אָמַר לֵיהּ [לו]: אֵימָא [אמור] "אֱלָהָא דְּמֵאִיר [אלהי מאיר] עֲנֵנִי" וּמִתַּצְּלַתְּ [ותינצל]. אָמַר לֵיהּ [לו] השומר וּמִי יֵימַר דְּהָכִי אִיכָּא [ומי יאמר שכך הוא] שיש בכוח אמירה זו להצילני? [אָמַר לֵיהּ [לו] ר' מאיר: הָשְׁתָּא חָזֵית [עכשיו תראה]]. הָווּ הָנְהוּ כַּלְבֵי דְּהָווּ קָא אָכְלִי אֱינָשֵׁי [היו שם כלבים טורפים שהיו אוכלים אנשים], שְׁקַל קָלָא שְׁדָא בְּהוּ, הָווּ קָאָתוּ לְמֵיכְלֵיהּ [לקח רגב אדמה השליך בהם, היו באים לאוכלו], אָמַר: אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי [אלוהי מאיר ענני]! שְׁבַקוּהּ [הניחוהו]. ראה דבר זה, וִיהָבָהּ לֵיהּ [ונתנה לו] את בת ר' חנינא בן תרדיון לר' מאיר. 


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.