טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

החמרים אחת בשבת, הגמלים אחת לשלשים יום – חמור

"מתניתין: המדיר את אשתו מתשמיש המטה, ב"ש אומרים: שתי שבתות, בית הלל אומרים: שבת אחת. התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום, הפועלים שבת אחת. העונה האמורה בתורה, הטיילין בכל יום, הפועלים שתים בשבת, החמרים אחת בשבת, הגמלים אחת לשלשים יום, הספנים אחת לששה חדשים, דברי רבי אליעזר" (כתובות, סא ע"ב).
 

שם עברי: חמור הבית - אתון (נקבה)   שם באנגלית: Donkey, Domestic ass   שם מדעי: Equus asinus  

שמות נרדפים במקורות: חמרא, תרתק


נושא מרכזי: על ההבדלים בין תפקידי החמור, הבקר והגמל?

לנושאים נוספים העוסקים בחמור הבית - הקש/י כאן.

החמור לעומת הגמל

במשנתנו אנו לומדים על כך שהחמור שימש להובלת משאות לטווחים קצרים ואילו הגמל שימש להובלה למרחקים גדולים. מפרש רש"י: "החמרים - שיוצאין לכפרים להביא תבואה למכור בשוק. הגמלין - סוחרי חבילות ומביאין על הגמלים ממקום רחוק".

על הבדל זה ניתן לעמוד מתוך פסוקי המקרא ומאמרי חז"ל נוספים. בגמרא בבבא בתרא (ק ע"א) אנו לומדים: "דרך היחיד ד' אמות: תנא, אחרים אומרים, כדי שיעבור חמור במשאו וכו'". צירוף המילים חמור במשאו איננו צירוף מקרי. בהמת המשא העיקרית בחיי היום יום היתה החמור. הוא שימש להובלת משאות ואנשים למרחקים קצרים יחסית. נראה שלהובלה של סחורות בכמויות גדולות ולמרחקים ארוכים שימש הגמל. אנו מוצאים במקרא פסוקים רבים המתארים את תפקידו של הגמל בהקשר לשיירות העוברות בין ארצות: "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדנָיו בְּיָדו,ֹוַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר" (בראשית, כ"ד י'). "וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה ארְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נשְׂאִים נְכאת וּצְרִי וָלט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה" (בראשית, ל"ז כ"ה). על מלכת שבא מסופר: "וַתָּבא יְרוּשָׁלמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאד גְּמַלִּים נשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב מְאד וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבא אֶל שְׁלמה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ" (מלכים א', י'). לעומת זאת בטווחים קצרים אנו מוצאים: "וַיאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (בראשית כ"ב ה'). לגבי עכסה נאמר: "וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ" (יהושע, ט"ו י"ח). גם אביגיל בדרכה לדוד רכבה על חמור: "וְהָיָה הִיא רכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר וְירֶדֶת בְּסֵתֶר הָהָר וְהִנֵּה דָוִד וַאֲנָשָׁיו ירְדִים לִקְרָאתָהּ וַתִּפְגשׁ אתָם" (שמואל א' כ"ה כ').

לדברי עולא חולקים ת"ק ונחום המדי לגבי השימוש העיקרי של החמור אך אליבא דשניהם מלאכת החמור היא לרכיבה ומשא: "אמר עולא: מחלוקת בשק ודיסקיא וכומני, דתנא קמא סבר סתם חמור לרכוב קאי, ונחום המדי סבר סתם חמור למשאוי קאי, אבל אוכף ומרדעת קילקלי וחבק ד"ה מכורין" (בבא בתרא, ע"ח ע"א). לדעת "אחרים" דרך היחיד היא כדי מעבר חמור ומשאו משום שרק בהמה זו היתה בשימוש שגרתי על ידי האדם בביתו ובשדהו. סביר להניח ששיירות גמלים התארגנו ברחבות גדולות ברה"ר ולא במגורי אדם.

לנושאים נוספים העוסקים בגמל - לחץ כאן.

החמור לעומת הבקר

על ההשוואה בין החמור והבקר נוכל ללמוד מפסוק בספר איוב (א י"ד): "וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיאמַר הַבָּקָר הָיוּ חרְשׁוֹת וְהָאֲתנוֹת רעוֹת עַל יְדֵיהֶם". מפסוק זה  דרש רבי יוחנן (בבא בתרא, טו ע"ב) שהקב"ה הטעים את איוב בעולם הזה טעם העולם הבא וניתן היה לרעות ולאכול את הגידולים שזה עתה נזרעו. בדברי רש"י: "והאתונות רועות וגו' - ע"י הבקר דריש ליה לקרא, שאוכלת חזיז מתלם המענה שהזרע צומח בשעתו". האתונות רעו בצמוד לבקר משום שבנס מיד לאחר החריש שהתבצע על ידי הבקר עלו הגידולים והיו ראויים לאכילה. תופעה זו היא מעין עולם הבא: "מעין העולם הבא - כדכתיב הרה ויולדת יחדו, הריון ולידה ביום אחד, הכי דרשינן ליה במסכת שבת".

ניתן לפרש באופן אחר על פי פשוטו של מקרא שאכן בעבודה הייתה חלוקה בין הבהמות: החריש התבצע על ידי הבקר ואילו האתונות נשאו את הציוד ואת האנשים אל מקום העבודה. בזמן שהבקר חרש האתונות רעו כי בזמן זה היו בטלות מעבודה. בדרך כלל השוורים הם החורשים כמו למשל בדברי הגמ': "ושאינה מסויימת במצריה, עד כמה? אמר רב פפא: כדאזיל תיירא דתורי והדר" (בבא בתרא נ"ד ע"ב). הסיבה לתפקידים השונים היא משום שהבקר מתאים טוב יותר מהאתונות לחרישה, כלומר לגרירת המחרשה, ואילו החמורים לנשיאת משא. החמור מוזכר לגבי חרישה רק בפסוק "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו" (דברים כ"ב י'). האבן עזרא במקום מפרש: "לא תחרוש בשור ובחמור - דבק עם הזריעה והשם חמל על כל מעשיו כי אין כח החמור ככח השור". אמנם איסור החרישה הוא רק יחד עם השור אך גם כשהוא לבדו הוא מתאים פחות לתפקיד זה. על בסיס ההבדל בין שוורים וחמורים הראשונים מפרשים את ההבדל בין מחרשת א"י ובבל: "ארבע אמות שאמרו, כדי עבודת הכרם. אמר שמואל: לא שנו אלא בארץ ישראל, אבל בבבל שתי אמות" (בבא בתרא כ"ו ע"א). רש"י מפרש: אבל בבבל שתי אמות - שמחרישתן קצרה. בא"י אדמה קשה יותר ולכן נזקקים לכוח רב בחרישה ולכן משתמשים בשוורים. בבבל ניתן להסתפק בחמורים ולכן משתמשים במחרישה קצרה יותר (ראה ברמב"ן במקום). מעניין שבאיזור ההר מצאנו את החמורים כמושכי המחרישה (ראה תמונה). החרישה בהר מתנהלת לאורך תלמים קצרים באזור סלעי וייתכן שהבקר הכבד לא מתאים למשימה זו.
 

התמונה צולמה בשמורה ה"חבויה" בעינות צוקים		הצילום באדיבות בית ספר שדה כפר עציון

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.