תפיסה של הנושה על ידי שליח, במקום שיש נושים נוספים / הרב עקיבא כהנא

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

כתובות פג ע"ב - פד ע"א

בגמרא (פג ע"ב - פד ע"א) מסופר סיפור על אדם שנפטר שהיה חייב כסף ליימר בר חשו, וגם לרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, והניח ספינה. שלח יימר את שלוחו לתפוס את הספינה כדי שיוכל לגבות ממנה את חובו. הגיע השליח ותפס את הספינה, אך רב פפא ורב הונא דחו אותו באומרם שהוא תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים (שיש נושים נוספים), והם עצמו תפסו את הספינה.

שיטת רש"י במסכת בבא מציעא (י ע"א ד"ה לא קנה) היא שאף שהכלל הוא שאדם התופס עבור בעל חוב כשיש נושים רבים, לא קונה עבור הנושה עבורו תפס, אם הנושה עשה אותו שליח לתפוס, הרי שהשליח יכול לתפוס עבור המשלח.
תוספות (שם ד"ה תופס) מקשים על רש"י מהגמרא שלנו, ממנה משמע שגם שליח אינו יכול לתפוס עבור משלחו, כאשר הוא חב לבעלי חובות אחרים.

על קושיה זו נאמרו כמה תירוצים, המבארים גם את שיטת רש"י, וננסה לפרוס אותם כעת:
א. הפני יהושע (על הסוגיא כאן) וקובץ שיעורים (כתובות סימן שד) מבארים שכאן לא מדובר כשאמר לשליח שיזכה עבורו, אלא רק שיביא לו את הספינה, ולכן זה לא הועיל כיון שהשליח אינו זוכה אלא רק תופס עבורו.
ב. באופן דומה כתבו המחנה אפרים (שלוחין כז) וה'שואל ומשיב' (תליתאה ב, קפה) והבית הלוי (ג, מד) שיש להבדיל בין המקרה בגמרא שלנו, לבין תופס לבעל חוב רגיל, כיוון שבגמרא שלנו לא מדובר בתפיסה רגילה מבעל חוב אלא אחר שהוא נפטר, וזו תפיסה מיוחדת הנוגדת את הכלל שמטלטלין אינם משתעבדים לבעל חוב, ולכן שליח אינו יכול לבצע תפיסה זו.
ג. תומים (קה, א) והמהרש"א (על הסוגיה כאן) כתבו שמה שרש"י כתב שמועיל כשעשאו שליח, הכוונה היא רק כאשר לשליח עצמו ישנה זכות לתפוס כמו במציאה שלכולם יש זכות לתפוס אותה, ולכן מועיל כשעשה שליח, מה שאין כן בכל מקרה אחר שאינו מציאה שבו לא מועיל גם אם עשה שליח, כיון שלשליח עצמו אין שום זכות לתפוס.
ד. הרב וואזנר זצ"ל (שבט הלוי ח, שה, באופן דומה כתבו בשם ר' בונם מפשיסחה) ביאר שלשיטת רש"י אם אחד מהנושים עושה שליח, ופועל על מנת להשיג את חובו, בעוד ששאר הנושים לא עשו כל מעשה לגבות את החוב, הרי שכוונתם אינה ברורה, ויתכן שהם מסכימים למחול אפילו ללווה, ולכן השליח יכול לתפוס גם על חשבון הנושים האחרים שאיננו יודעים את כוונתם, אבל במקרה בגמרא בכתובות, שבה הגיעו הנושים האחרים: רב פפא ורב הונא ותפסו בעצמם, ובכך גילו בדעתם שגם הם מעוניינים בתפיסה, ברורה כוונת הנושים האחרים, ואין אחד מהנושים יכול לתפוס דרך שליח, אלא רק בעצמו, כיון שהתפיסה היא נגד רצון הנושים האחרים.

סיכום:
בהסבר הגמרא בכתובות שבה נאמר ששליח לא יכול לתפוס עבור נושה ששלח אותו, במקום שיש נושים אחרים שעלולים ליפגע מתפיסה זו, אך רש"י כתב במקום אחר שנושה יכול לעשות שליח לתפוס עבורו, גם אם הוא פוגע בנושים אחרים. כמה תירוצים נאמרו על זה:
1. כאן השליח לא מקנה לנושה אלא רק מחזיק לו לזמן, וזה שליח אינו יכול לעשות.
2. כאן השליח לא רוצה רק להקנות עבור המשלח, אלא רוצה לזכות לו בכסף שלא היה מגיע לו בלי תפיסה זו, ולכן הוא לא יכול לעשות כן.
3. כשאין לשליח עצמו זכות לתפוס למרות הפגיעה בנושים, אין הוא יכול לתפוס עבור נושה אחד.
4. פעולתו של נושה אחד, לעומת חוסר פעולה של נושים אחרים היא זו שמתירה לשליח לתפוס, אך אם כל הנושים פועלים לגבות את החוב, התפיסה אסורה על ידי שליח.