הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תניא כוותיה"; "לא שמיע לי, כלומר, לא סבירא לי"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות צז ע"א
כיצד מוכרת?
אמר רבי דניאל בר רב קטינא אמר רב הונא: מוכרת אחת לשנים עשר חדש, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום;
ורב יהודה אמר: מוכרת לששה חדשים, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.
תניא כוותיה דרב הונא: מוכרת לשנים עשר חדש, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.
תניא כוותיה דרבי יהודה: מוכרת לששה חדשים, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.
אמר אמימר, הלכתא: מוכרת לששה חדשים, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.
אמר ליה רב אשי לאמימר: דרב הונא מאי?
אמר ליה: לא שמיע לי, כלומר, לא סבירא לי.
מבנה הסוגיה:
1.
הדין שמוזכר במשנה:
כיצד מוכרת?
2.
מחלוקת לגבי "סדר" המכירה:
שיטת רב הונא:
אמר רבי דניאל בר רב קטינא אמר רב הונא: מוכרת אחת לשנים עשר חדש, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום;
שיטת רב יהודה:
ורב יהודה אמר: מוכרת לששה חדשים, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.
3.
הגמרא מביאה ברייתא "לטובת" כל אחד מהחולקים:
תניא כוותיה דרב הונא: מוכרת לשנים עשר חדש, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.
תניא כוותיה דרבי יהודה: מוכרת לששה חדשים, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.
4.
הערות על ה"תניא כוותיה":
4.1
יש אומרים שהביטוי "תניא כוותיה" בש"ס משמעו שיש לפסוק הלכה כאותו אמורא שאמרו עליו "תניא כוותיה...", אבל בסוגייתנו הרי ביטוי זה נאמר על כל אחד מהחולקים, ולא יתכן לפסוק כשניהם.
4.2
וכבר כתבתי על כך: ונראה לומר ["חידוש"] כשמובא בגמרא הביטוי "תניא כוותיה" כפול כוונת עורך הגמרא ללמדנו שיש רשות להכריע בין הברייתות ושתיהן סבירות.
4.3
ונראה אולי לומר כך ["חידוש"]: באמת שתי הדיעות נפסקו להלכה, שיטת רב הונא נפסקה "לכתחילה", ושיטת רב יהודה נפסקה "בדיעבד".
4.4
בסוגייתנו בפעמיים של ה"תניא נמי הכי" - דברי הברייתא הם מלה במלה כדברי האמורא [וכמובן, גם להיפך]! וקצת קשה [על כל תופעה כזאת בש"ס], אם האמורא ידע את הברייתא מדוע הוא עצמו לא הביאה, ואם הוא לא ידע כיצד יתכן שתנא ואמורא ניסחו הלכה מסויימת בנסוח זהה מלה במלה מבלי שהאמורא הכיר את הברייתא!
4.5
ואולי יש לומר דבר "חידוש": לפעמים ה"תניא כוותיה" משמעו שהברייתא "נוצרה" בעקבות דברי האמורא! כלומר, מדובר ב"ברייתא" של אמוראים! [לא מצאתי לזה תימוכין מפורשים].
5.
אמר אמימר, הלכתא: מוכרת לששה חדשים, ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.
אמימר פסק כרב יהודה והוא מנסח את ההלכה בלשונו של רב יהודה עצמו וכלשון הברייתא שהובאה לעיל "לטובת" רב יהודה.
5.1
קצת קשה, כי בדרך כלל כשאמורא פוסק הלכה הוא מפרש את שמו של החכם שנפסקה הלכה כמותו, ובסוגייתנו אמימר היה צריך לומר: "הלכה כרב יהודה".
6.
אמר ליה רב אשי לאמימר: דרב הונא מאי?
רב אשי שואל את אמימר מדוע הוא לא פסק כרב הונא. כנראה שמוסכם על כולם שבאופן עקרוני הכלל הוא שהלכה כרב הונא נגד רב יהודה. ואמנם אמורא רשאי לפסוק בניגוד לכללי הפסיקה, ועל כך שאל רב אשי מהו נימוקו של אמימר.
ומתיישב עם הערתנו לעיל בסעיף 4.1
7.
תשובת אמימר:
אמר ליה: לא שמיע לי, כלומר, לא סבירא לי.
אמימר לא מקבל את דינו של רב הונא מבחינת הסברא.
7.1
משמע בבירור שכעיקרון הלכה כרב הונא נגד רב יהודה חוץ כשלא מסתבר טעמו. ולמעשה כלל זה תקף כמעט בדרך כלל, שאמורא רשאי לפסוק בניגוד לכללי ההכרעה בין תנאים או בין אמוראים מכח סברא.
7.2
בכל אופן יש לשאול, מדוע אמימר לא אמר בפשטות "לא מסתבר טעמיה" וניסח בניסוח מיוחד "לא שמיע לי...".
7.3
הביטוי : "לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי" - 10 מופעים בש"ס, כאשר ב 6 מופעים אומר זאת אמימר לרב אשי.
לפעמים הכוונה היא, "לא סבירא לי": אני לא מקבל את הקולא שבדין ..., אבל בסוגייתנו דווקא נראה שרב הונא מחמיר.
7.4
אמימר היה רבו של רב אשי.
7.5
כתבתי על מסכת חולין דף נג:
יש מי שאומר שהמילים "כלומר לא סבירא לי" הם תוספת משובשת, ויש מי שאומר שזו תוספת של סבוראים שבאו לפרש את הביטוי "לא שמיע לי", ויש מי שאומר שהתוספת מדגישה שסברא זו לא מקובלת כלל וכלל.
7.6
ובסוגייתנו כנראה שאמימר טוען שהלכה כרב יהודה אפילו לכתחילה ואין לקבל לגמרי את סברת רב הונא.
8.
ואולי בכלל ההסבר לכל השאלות לעיל הוא מאד פשוט: אמימר טוען שלא הכיר את דעות רב יהודה ורב הונא, וגם לא שמע את הברייתות שהובאו לטובתם.
לגבי הברייתות אומר אמימר "לא שמיע לי", ולגבי סברות רב יהודה ורב הונא הוא אמר "לא סבירא לי" [אחרי שרב אשי הביא לפניו את דעת רב הונא] , ואת פסק ההלכה אמר אמימר מעצמו ללא כל הדעות הקודמות ולכן אמימר לא אמר "הלכה כרב יהודה" - ראה לעיל בסעיף 5.1
הנ"ל דומה למה שכתבתי על מסכת חולין דף נג.
9.
ובכלל, כל הדיון בסוגייתנו בין אמימר ורב אשי הוא דיון של חכמים שהיו בצוות החכמים של "עורכי הגמרא"!
