נפיש ולא נפיש חן דידה
כתובות צז ע"ב
"מהו דתימא אלמנה מן האירוסין הוא, דלא נפיש חן דידה, אבל גרושה דנפיש חן דידה - אימא תיבעי חן".
מדוע אלמנה מן האירוסין לא נפיש חן דידה ולכן תמכור בבית דין, ואילו גרושה מן האירוסין נפיש חן דידה ותמכור אף שלא בית דין?
פירש תוספות שגרושה נפיש חן דידה – "שהיא צריכה חן יותר לינשא שהיא בזויה יותר מן האלמנה".
וקשה שהיה צריך לומר: "דבעיא חן טפי", ואילו לשון "נפיש חן דידה" משמע שכבר מוצאת חן.
ויש לפרש שאלמנה מתאבלת אחר בעל נעוריה שאף לא זכתה להכנס לביתו, ובאבלותה אינה משתדלת להתחנחן ואינה משדלת למצוא חן בעיני אחר, וכלשון רש"י בדף נד ע"א "מחמת כבוד בעלה מעכבת לינשא". ולכן לרבי שמעון לא איכפת לן שגם תתבזה בבית דין.
אבל גרושה שונאת את בעלה שגירשה ואינה מתגעגעת לו, וכבר חפיצה להנשא לאחר. משום כך מוצאת היא חן בעיני הבריות, כמים הפנים לפנים, וצריכה תקנה שלא תתבזה.
