הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב נחמן פסק שלא כ"רבי"; "ורב... דידיה אמר.."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
כתובות ק ע"א
מתני'. שום הדיינין שפיחתו שתות או הוסיפו שתות - מכרן בטל;
רשב"ג אומר: מכרן קיים, אם כן, מה כח בית דין יפה. אבל אם עשו אגרת בקורת ביניהן, אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה - מכרן קיים...
אמר רב הונא בר חנינא אמר ר"נ: הלכה כדברי חכמים...
מבנה הסוגיה:
1.
מתני'. שום הדיינין שפיחתו שתות או הוסיפו שתות - מכרן בטל;
רשב"ג אומר: מכרן קיים, אם כן, מה כח בית דין יפה. אבל אם עשו אגרת בקורת ביניהן, אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה - מכרן קיים...
2.
לכאורה הלכה צריכה להיות כרשב"ג משני טעמים:
א. הכלל הוא ש"הלכה כרשב"ג במשנתנו" - כנראה אפילו כשהוא חולק על "תנא קמא".
ב. רשב"ג מנמק את דבריו ובדרך כלל הלכה כמי ש"מסתבר טעמיה", וכשלתנא קמא לא מובא כלל נימוק הרי שנימוקו של רשב"ג נחשב כ"מסתבר טעמיה".
3.
אמר רב הונא בר חנינא אמר ר"נ: הלכה כדברי חכמים.
למרות האמור לעיל בסעיף 2 רב הונא בר חנינא בשם רב נחמן פסק הלכה כחכמים. מלשונו [ומכל המשך מהלך הסוגיה] ברור ש"תנא קמא"="חכמים".
4.
הגמרא מקשה על רב נחמן:
ולית ליה לר"נ מה כח ב"ד יפה?
מסעיף 3 משמע שרב נחמן לא פוסק ולא מקבל את נימוקו של רשב"ג.
4.1
והאמר ר"נ אמר שמואל: יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן, ב"ד מעמידין להן אפוטרופוס ובוררין להם חלק יפה, הגדילו - יכולין למחות;
ור"נ דידיה אמר: הגדילו - אין יכולין למחות, א"כ, מה כח ב"ד יפה!
רב נחמן עצמו סובר את הנימוק של "א"כ, מה כח ב"ד יפה" - כנימוקו של רשב"ג במשנתנו, ואם כן, סותר את מה שרב נחמן פוסק כחכמים במשנתנו!
4.2
הערות עקרוניות כלליות:
יתכן שמשמעות הביטוי "אמר רב נחמן אמר שמואל" [אולי כך תמיד לגבי כל מופע של "אמר רב... אמר רב..."] שרב נחמן ושמואל היו תמימי דעים באותה שיטה כללית בדיני ממונות, ולכן לגבי שניהם קיים כלל "הלכה כשמואל בדיני [נגד "רב"], ו"הלכה כרב נחמן בדיני".
4.3
ובסוגייתנו רב נחמן חולק על שמואל רבו. ולפי דברינו לעיל בסעיף 4.2 מובן מדוע בסוגייתנו רב נחמן גם אמר בשם שמואל [כי בדרך כלל רב נחמן הולך בשיטת רבו - שמואל] וגם את דעתו שלו.
5.
הגמרא מיישבת ומבדילה בין שתי הסוגיות:
לא קשיא: הא דטעו, הא דלא טעו.
אי דלא טעו, במאי יכולין למחות? ברוחות.
6.
עד כאן נשארת המסקנה שרב נחמן פסק כחכמים [=תנא קמא] במשנתנו.
7.
כי אתא רב דימי אמר:
מעשה ועשה רבי כדברי חכמים,
עדות ש"רבי" עשה כחכמים [ומתאים להכרעתו של רב נחמן].
7.1
והוא ממשיך בעדותו:
אמר לפניו פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של ר' פרטא הגדול:
שם זהה לנכד ולסב, וכדי להבדיל ביניהם מוסיפים כינוי "הגדול" / "סבא" /
א"כ: מה כח ב"ד יפה?
רבי פרטא הגדול טען כטענת רשב"ג במשנתנו.
7.2
וקשה, הרי "רבי" ידע מהמשנה עצמה מהי סברת רשב"ג, ומדוע הוא קיבל זאת מרבי פרטא הגדול!
ועל כן צריך לומר: המחלוקת במשנתנו היא מחלוקת קדומה מזמן "רבי פרטא הגדול" ["פרוייקט השו"ת: תנא בדור הראשון-השני]. "רבי" שיבץ את המחלוקת הקדומה בדברי משנתנו - במחלוקת "תנא קמא" ורשב"ג. ומה שמובא כאן בדברי רב דימי ש"רבי" פסק כחכמים בא לידי ביטוי בזה ש"רבי" שיבץ את דעת "חכמים" כ"תנא קמא" - שהלכה כמותו.
7.3
ולפי הנ"ל מובן מדוע לא פוסקים - לפי "רבי" - "הלכה כרשב"ג במשנתנו" [ראה לעיל בסעיף 2.א], כי אין זו מחלוקת בסיסית של "תנא קמא" ורשב"ג עצמם, אלא זו מחלוקת שמייצגת מחלוקת עתיקת יומין!
7.4
המשך עדותו של רב דימי:
והחזיר רבי את המעשה.
"רבי" חזר בו מפסק דינו בסעיף 7 לעיל.
7.5
צריך לומר שרב דימי לא חי בזמן המעשה של "רבי" כי הוא חי בדור השלישי של האמוראים, אלא יש לומר שהוא קיבל כך ממסורת רבותיו, והוא היה נוהג למסור את דברי רבותיו לחכמי בבל.
8.
רב דימי מתני הכי.
הגמרא מציינת שיש מחלוקת על העובדות שתיאר רב דימי.
9.
רב ספרא מתני הכי:
מעשה וביקש רבי לעשות כדברי חכמים,
אמר לפניו פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של ר' פרטא הגדול: א"כ, מה כח ב"ד יפה?
לא עשה רבי את המעשה.
כמו בעדותו של רב דימי, אלא שלפי רב ספרא "רבי" לא ממש הורה הלכה למעשה כחכמים אלא "רק" תכנן לפסוק כמותם, ובסופן של דבר חזר בו.
9.1
בלי להתייחס להבדלים בין שתי העדויות - שהגמרא תדון בהם בהמשך - יוצא ש"רבי" פסק בסופו של דבר דווקא כרשב"ג.
10.
הגמרא מעלה אפשרות לבירור יסוד המחלוקת בין רב דימי ורב ספרא אודות התנהגותו של "רבי".
לימא בהא קמיפלגי,
מר סבר: טעה בדבר משנה חוזר,
ומר סבר: אינו חוזר!
שיטה מקובצת מסכת כתובות דף ק עמוד א:
"ובמהדורא בתרא כתב דלהכי חשיב דבר משנה משום דנתן רשב"ג טעם לדבריו וכ"כ הריטב"א ז"ל:"
11.
לא,
דכ"ע - טעה בדבר משנה חוזר,
12.
ומר סבר: הכי הוה מעשה,
ומר סבר: הכי הוה מעשה.
המחלוקת בין רב דימי ורב ספרא איננה מחלוקת הלכתית-סברתית אלא מחלוקת עובדתית, מה היה בדיוק המעשה של "רבי".
13.
בכל זאת יש לשאול: מדוע רב נחמן לא פסק - כפי מה שנראה - כ"רבי".
13.1
ויש ליישב: דברי "רבי" לא מובאים בסוגייתנו בתוך משנה או בברייתא אלא כ"מימרא" - עדות שהעידו אמוראים, ולכן אין לדבריו תוקף כמו שיש ל"רבי" לו שמו היה מוזכר במפורש במשנה!
14.
רמב"ם הלכות מכירה פרק יג הלכה י:
בית דין שמכרו נכסי יתומים וטעו בין בקרקעות בין במטלטלין, אם טעו בפחות משתות הרי זו מחילה כהדיוט,
טעו בשתות בטל המקח ואם רצו שלא לבטל הממכר ויחזירו ההונייה מחזירין, לא יהיה כח הדיוט חמור מהן.
15.
מגיד משנה הלכות מכירה פרק יג הלכה י:
[י] ב"ד שמכרו נכסי יתומים וכו'. שנינו בכתובות דף צ"ט) פרק אלמנה ניזונית שום היתומים שפחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל וקי"ל הכי אף על גב דרשב"ג פליג עלה
כלומר, כעיקרון יש לפסוק כרשב"ג נגד תנא קמא.
15.1
כבר פסק רב נחמן (שם ק') כחכמים וכן בהלכות...
