כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים
כתובות קי ע"ב
"רשב"ג אומר כו'. מאי בודק? כדשמואל, דאמר שמואל: שינוי וסת תחלת חולי מעים.
כתוב בספר בן סירא: כל ימי עני רעים, והאיכא שבתות וימים טובים? כדשמואל, דאמר שמואל: שינוי וסת תחלת חולי מעים. בן סירא אומר: אף לילות; בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו - ממטר גגים לגגו, ומעפר כרמו לכרמים".
הכיצד אומרת הגמרא: "כתוב בספר בן סירא"? והלא מקרא קדום הוא במשלי טו, טו: כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים, וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד.
אלא שהגמרא הביאה מלשון ספר בן סירא: "כל ימי עני רעים, בן סירא אומר: אף לילות; בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו - ממטר גגים לגגו, ומעפר כרמו לכרמים". בן סירא ציטט מספר משלי כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים, והוסיף עליו מדבריו: בן סירא אומר אף לילות וכו'. והגמרא הפסיקה באמצע דברי בן סירא להקשות: "והאיכא שבתות וימים טובים" כדי לתרץ בדברי שמואל השייכים לסוגיה.
ועדין קשה, למה כלל הביאה הגמרא את כל דברי בן סירא, והלא די היה בהבאת חצי הפסוק ממשלי, שהרי רק עליו הקשתה ותירצה?
אלא שכך פירוש הפסוק במשלי: כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים, ואילו בעל לֵב טוֹב חייו טובים תָּמִיד, כבתוך מִשְׁתֶּה. משמעות הפסוק כפי שפירש רש"י היא כדברי זקני הנגב לאלכסנדרוס מוקדון במסכת תמיד דף לא ע"ב: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. ובן זומא הביא לכך מקור נוסף במסכת אבות פרק ד, א: שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח), יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ.
מכאן עולה שאותו עני שמדובר בו בתחילת הפסוק הוא כלשון אביי במסכת נדרים דף מא ע"א: "אין עני אלא בדעה", וכן במסכת כתובות דף סח ע"א: "עני - עני בדעת". כלומר אדם מדוכדך בנפשו. על איש שכזה לא הקשתה הגמרא: והאיכא שבתות וימים טובים, שכן עלול הוא לחלל גם את השבת ברוחו הנכיאה.
ואילו בדברי בן סירא מוכח שעוסק בעני שבממון, שביתו בשפל עיר וכרמו זיבורית. וכדברי רש"י: "שאין בידו ממון לקנות במקום טוב וקונה בראש ההר וכל זבלים שהוא מוציא לו נופל וזב לכרמים שתחתיו". רק עליו שייכת קושיית הגמרא: והאיכא שבתות וימים טובים, והתירוץ כדשמואל דאמר שינוי וסת תחלת חולי מעים.
