גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקס"ב, מדור "עלי הדף"
מסכת כתובות
דף קי ע"ב
ביאור ענין "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה" וכו' (א)
תנו רבנן, לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר באר"י דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו א-לוה וכו', אלא לומר לך, כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים וכו' (כתובות קי:).
בטרם נביא כאן דברי המפרשים אשר רבו, לבאר הא כיצד ניתן לדמות הדר בחו"ל לעובד ע"ז, נציגה כאן מעט מדבריו הידועים של הרמב"ן בפרשת אחרי (יח, כה), וזה לשון קדשו: "... סוד הדבר בכתוב שאמר (דברים לב, ח-ט): 'בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו' וגו', והענין, כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות, וזהו שנאמר (דברים ד, יט): 'אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים', כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם וכו'. והנה השם הנכבד הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט, ה): 'והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ', וכתיב (ירמי' יא, ד): 'והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים', לא שתהיו אתם אל אלוהים אחרים כלל. והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו, ולכך אמר (ויקרא כ, כב): 'ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ', וכתיב (שם, כד): 'ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים', יאמר, כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלוהים אחרים, בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלקים ונהיה מיוחדים לשמו, והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות".
וממשיך הרמב"ן: "והנה בחו"ל, אע"פ שהכל לשם הנכבד, אין טהרה בה שלימה, בעבור המשרתים המושלים עליה, והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם, ולכך יאמר הכתוב (ישעי' נד, ה) 'אלהי כל הארץ יקרא', כי הוא אלקי האלקים המושל על הכל, והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת המשרתים, ואחרי כן יפקוד על מלכי האדמה באדמה וכו', והנה השם הנכבד יתברך אלקי האלקים בכל העולם, ואלקי ארץ ישראל שהיא נחלת ה', וזהו טעם 'וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ' (דברים לא, טז), כי האלוהות נכרים בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר (מ"ב יז, כו) 'לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלהי הארץ', והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלוהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם, וכן שנו בספרא (קדושים יא, יד) 'ולא תקיא הארץ אתכם' וגו', ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה, ובספרי (האזינו שטו) 'ואין עמו אל נכר' (דברים לב, יב), שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבא לשלוט בכם, כענין שנאמר 'ואני יוצא והנה שר יון וגו', והוא מאמרם: 'כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר: 'לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים', ואומר: 'כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלוהים אחרים'...". יעו"ש באריכות.
יסוד דבריו מובא גם בשו"ת הרשב"א (ח"א קלד), וכן בדרשות הר"ן (דרוש ד) שמוסיף לבאר כי מאחר ששאר הארצות מסורות לשרי מעלה, הדבר גורם שבנקל אפשר לטעות בע"ז. ובזה מתפרש המאמר כפשוטו, וז"ל: "וזה החטא [דע"ז] ראוי לחוש ממנו במדבר יותר מבארץ ישראל, כי מצד שישראל היו יודעים ששאר הארצות נמסרות להנהגת הכוכבים והמזלות, כמו שאמרו ז"ל 'כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה'. וזה מצד ששאר ארצות העכו"ם מסורות לשרי מעלה והנהגתם... ולפיכך כל הדר בחו"ל מצד היותו תחת כוכב או מזל אין תפלתו נשמעת כל כך, כאלו היה בא"י שאינה תחת ממשלת קצין שוטר ומושל בלתי לשי"ת לבדו... ולהיות כן זה יהיו יותר קרובים לטעות בעבודת אלילים בהיותם בחו"ל שמושלים שם האלוהות, כמו שאמרו: 'קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו', יותר ממה שיטעו בזה בארץ ישראל..." וכו', יעו"ש.
גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקס"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת כתובות
דף קי ע"ב
ביאור ענין "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה" וכו' (ב)
לפנינו עוד ביאורים בדברי רז"ל "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר באר"י דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו א-לוה" וכו' (כתובות קי:).
וזו לשון ה'מאירי' בזה: "לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה גוים, ולא ידור בחו"ל אף בעיר שרובה ישראל, שחו"ל דירת קבע לגוים ולעובדי האלילים, ואי איפשר שלא ללמוד מדרכיהם". לפי דבריו פשט הענין הוא, כי בחו"ל ישנו חשש מצד המציאות שנתערב בגוים ונלמד ממעשיהם, מחמת היותו דירת קבע שלהם, ומשא"כ בארץ ישראל - גם בעיר שרובה גוים, אין החשש גדול כל כך, כי אינה מקום קביעות של האומות, ואין דעות בני אדם נגררות אחרי האנשים הנמצאים במקום בדרך ארעי. והיינו שאין הדבר מחמת סגוליית וקדושת המקום, כי אם מצד מציאות הדברים, וענינו הוא כדרך שכתב הרמב"ם בהל' דעות (פ"ו ה"א): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם", ולאור האמור מובן גם הגריעותא בהדר בחו"ל. ואמנם כביאור זה במאמר שלפנינו ביאר גם הרמב"ם באגרותיו (סוף מאמר קדוש השם).
עוד יש להביא המשך לשון המאירי: "וכשם שאסור לצאת מא"י לחו"ל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות, שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם דינו כא"י... שכל מה שאמרו לא אמרו אלא מפני שסתם חו"ל אין חכמה ויראת חטא מצויין בה לישראל, לרוב הצרות ועול הגליות שסובלים שם, אלא אם כן על ידי עמל גדול וצער גלגול סבל הצרות, וההתיאש מהם לעבודת השם לשרידים אשר ה' קורא, וסתם א"י חכמה ויראת חטא מצויין בה עד שמתוכם משיגים כבוד בוראם וזוכים ליהנות מזיו השכינה...".
בביאור הריא"ף על העין יעקב מבואר, כי שורש הדבר הוא בגלל קיום מצוות התלויות בארץ, שזה מורה על קבלת עול מלכותו ית"ש, "ואפשר לומר שהדר בחו"ל, ואינו מקיים מצוות הארץ, כגון תרומות ומעשרות, אע"פ שהוא נאמן באלקיו, מ"מ כל רואיו יאמרו שאין לו א-לוה, לקבל עליו עול מלכותו... והדר בא"י ועובד לרבו לקיים מצותיו בתרומות ומעשרות, כל רואיו יכירו שיש לו א-לוה".
בספר 'עיון יעקב' כתב בזה"ל: "ונראה לומר, דמדמה לעבודת כוכבים ומזלות, לפי שאר"י נקרא 'ארץ החיים'... וכבר איתא בירמיה ב' (יג) על עובדי כו"ם: 'אותי עזבו מקור מים חיים' וגו', כן הוא גם כן בזה שעזב ארץ החיים והלך לחו"ל".
בהמשך כתב דבר מחודש: "ועוד נראה, לפי דקיי"ל אין הקב"ה פוקד עון אבות על בנים רק בעבודת כוכבים, דכתיב גביה (שמות לד, ז) 'פוקד עון אבות על בנים'... וגם באר"י אין הקב"ה פוקד עון אבות על בנים, כי העם בה נשוא עון, וכפר אדמתו עמו... וכן לענין המחשבה אינו דן בארץ ישראל כמעשה, לפי שאז יושבין תחת הקב"ה בעצמו, משא"כ בחו"ל שיושבין תחת השרים של מעלה, ונידונו כעובדי עכומ"ז על המחשבה כמעשה, וכן לענין עובדי כוכבים דנין על המחשבה, כדכתיב (יחזקאל יד, ה) 'למען תפוש ישראל בלבם'... להכי שפיר מדמה הדר בחו"ל כאילו עובד עכומ"ז, לענין שנידון על המחשבה כמעשה, ופוקד עון אבות על בנים". אמנם, רבינו החיד"א ב'פתח עינים' כתב על דברים אלו: "ולי ההדיוט אינו מחוור להוסיף ח"ו על חטאות ישראל, כל שלא נמצא הדבר מפורש ברבותינו ז"ל".
ביאור נוסף כתב ה'עיון יעקב' במס' נדרים (כב.) כלפי מה שאמרו: "קא תמה רבי יוחנן מכדי כתיב (דברים כח, סה) 'ונתן ה' לך שם לב רגז' בבבל כתיב", אבל בארץ ישראל לא, ובכן כתב: "ואפשר ג"כ דמהאי טעמא אמרינן בפרק שני דייני גזירות, דכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, כי בחו"ל הרוגז מצוי, והכועס כאילו עובד עבודת כוכבים, ואין אלקים כל מזימותיו', ומהאי טעמא 'אוירא דארץ ישראל מחכים', כי כל אדם שכועס חכמתו מסתלקת ממנו ומוסיף טפשות (עי' פסחים סו:)... משא"כ בארץ ישראל שמסתלק ממנו מדות הכעס, על כן הוא מחכים".
כיוצא בדברים אלו כתוב בספה"ק 'מאור עינים' (ישמח לב, ברכות כט:), וז"ל: "דהנה אמרו בשם מוהר"ר נחמן קאסווער זללה"ה על מה שאמרו בגמרא (קדושין מא.) 'רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו', ודקדק לשון 'בידו', ותירץ, כי נודע כי שבכל לילה בעת עליית הנשמות כותבת היד כל מה שחטא האדם בזה היום, והנה אם היה לו לב רגז באותו היום אינה כותבת היד אלא חטא רגזנותו, ואז אינה צריכה לכתוב יותר מאחר דדא ביה כולא ביה, כי זה מביא לכל עבירות, וזהו: 'לא עלתה בידו', ר"ל לא עלתה בידו לכתוב אלא וכו' ע"כ. כי באמת צריך לזהר בזה מאוד, כי כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו (נדרים כב:) ולכך נקרא 'כאלו עובד ע"ז' (עי' זוה"ק בראשית כז:), ואמרו בגמרא (שם ע"א) במעשה דהנהו שני אנשים שנתלוו בדרך כשעברו נהר פרת קם חד שחטיה לחבריה וכו', ואמר שם בגמרא 'ונתן ה' שם לך לב רגז', אבל בארץ ישראל אין שליטה כל כך להם להרגיז את האדם, ועל כן אמרו (כתובות קי:) 'הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה' כאמור, שאפילו שכינה אינה חשובה כנגדו ח"ו, ואם חכם הוא חכמתו מסתלקת הימנו (עי' פסחים שם) מחמת הסתלקות בחינת שכינה ממנו, והשכל שבאדם הוא בחינת שכינה השוכן בתחתונים כנודע...".
