הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
נדרים פג ע"ב
במסכת נדרים פרק יא, משנה ג מובא:
"כהנים ולוים נהנים לי יטלו על כרחו כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי יטלו אחרים".
הרעיון של משנה זאת הוא שטובת הנאה לבעלים כלומר הבעלים של מתנות הכהונה יכולים לתת את מתנות הכהונה למי מהלווים והכהנים שהוא רוצה. והסבר המשנה הוא כזה. אם אדם אומר שהוא לא יהנה כהנים ולווים באופן גורף, הרי שכהנים והלווים ייקחו בעל כרחם את המתנות, שהרי המתנות חייבות להינתן לכהנים ולווים. אולם במקרה שבעל הבית אומר שאני לא אתן מנכסי לכהנים ספציפיים, הרי כאן אין בעיה שהרי זכותו של בעל הבית לתת את מתנות הכהונה לאיזה כהן שהוא רוצה.
בנושא זה מעלה הירושלמי סוגיה מעניינת העוסקת בפריבילגיה של בעל הבית לתת לאיזה כהן שהוא רוצה. מציאות זאת יכולה להביא לדבר ים מכוערים, כגון שהכהנים עוזרים לבעל הבית כדי שבעל הבית ייתן להם את מתנות הכהונה. התלמוד הירושלמי מתייחס בחריפות לתופעה זו וזה לשונו
תלמוד ירושלמי נדרים יא, ג
"הכהנים והלוים המסייעין בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן חילל. ולא יחללו את קדשי בני ישראל והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינן תרומה ומעשרותן אינן מעשר. והקדישן אינן הקדש ועליהן הכתוב אומר [מיכה ג יא] ראשיה בשוחד ישפוטו. והמקום מביא עליהן ג' פורעניות לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער".
עד כדי כך טורח הירושלמי שחס ושלום לא יתפשו אנשים המייצגים יהדות, כאנשים בלתי מוסריים.
