וַתֵּתַצַּב מֵרָחֹק
מגילה יד ע"א
"(שמות טו, כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן [אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ]. [אחות אהרן] ולא אחות משה?! – [אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה] אמר רב נחמן אמר רב: שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל. ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי נתקיימה נבואתיך. וכיון שהשליכוהו ליאור - עמד אביה וטפחה על ראשה, ואמר לה: בתי, היכן נבואתיך? היינו דכתיב (שמות ב, ד) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה - לדעת מה יהא בסוף נבואתה".
מנין דרשו שנהג בה בביזיון עד שטפחה על ראשה?
אלא שהוסיפו במדרש משלי פרשה לא סימן לו: "עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה היכן נבואתיך! ועמד וירק בפניה". היריקה שבפניה נזכרה בבמדבר יב, יד: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. ומבואר שפירוש הפסוק שכך אמנם כבר היה מעולם שאביה ירק בפניה. ולמרות שידעה שנבואתה אמת, משום כבוד אביה הנהיגה עצמה כנכלמת מנודה ואבלה, וַתֵּתַצַּב מֵרָחֹק שבעת ימים.
