הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רישא רבי... וסיפא רבי..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין עב ע"א
מתני'. אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמר להן כתובו,
אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו, אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה - הרי הגט בטל, עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו.
גמ'. טעמא דלא אמר תנו, הא אמר תנו - נותנין,
מני? ר"מ היא, דאמר: מילי מימסרן לשליח;
אימא סיפא: עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו, אתאן לר' יוסי, דאמר: מילי לא מימסרן לשליח;
רישא ר"מ וסיפא רבי יוסי?
אין, רישא ר"מ וסיפא רבי יוסי.
אביי אמר: כולה רבי מאיר היא, והכא במאי עסקינן - דלא אמר תנו.
אי הכי, עד שיאמר תנו מיבעי ליה!
אלא הכא במאי עסקינן - דלא אמר לבי תלתא.
א"ה, עד שיאמר לשלשה מיבעי ליה!
אלא כולה רבי יוסי היא, והכא במאי עסקינן - דלא אמר אמרו...
מבנה הסוגיה:
1.
המשנה:
מתני'. אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמר להן כתובו,
אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו, אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה - הרי הגט בטל, עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו.
2.
גמ'. טעמא דלא אמר תנו, הא אמר תנו - נותנין,
מני? ר"מ היא, דאמר: מילי מימסרן לשליח;
הרישא של המשנה כדעת רבי מאיר במשנה לעיל בגיטין דף סו עמוד ב - מילי מימסרן לשליח.
3.
אימא סיפא: עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו, אתאן לר' יוסי, דאמר: מילי לא מימסרן לשליח;
הסיפא של המשנה כרבי יוסי במשנה לעיל בדף סו עמוד ב - מילי לא מימסרן לשליח.
4.
רישא ר"מ וסיפא רבי יוסי?
שואלת הגמרא האם ניתן לומר שמשנה "סתומה" - שלא מוזכר בה שם של תנא - נחלקת לרישא כדעה אחת ולסיפא - כדעה השניה?
5.
עונה הגמרא:
אין, רישא ר"מ וסיפא רבי יוסי.
אמנם כן!
5.1
בש"ס מובאים 17 מופעים של העמדת חלקי משנה לפי חכמים שונים - 9 מופעים, או במקרים שונים - 8 מופעים.
5.2
ב-7 מופעים אחרי ההסבר של "אין, רישא... " מובא בסוגיה גם הסבר אחר - כבסוגייתנו.
6.
אביי אמר: כולה רבי מאיר היא, והכא במאי עסקינן - דלא אמר תנו.
אביי מסביר את כל המשנה לפי שיטת רבי מאיר - מילי מימסרן לשליח.
[האם בגלל שאביי פוסק כרבי מאיר שמילי מימסרן לשליח?]
7.
דחיית הסברו של אביי:
אי הכי, עד שיאמר תנו מיבעי ליה!
אלא הכא במאי עסקינן - דלא אמר לבי תלתא.
א"ה, עד שיאמר לשלשה מיבעי ליה!
8.
הסבר חדש [על ידי אביי?]
אלא כולה רבי יוסי היא, והכא במאי עסקינן - דלא אמר אמרו.
כל המשנה לפי רבי יוסי - מילי לא מימסרן לשליח.
מי האומר? ה"סתמא דגמרא"? כי היא פוסקת כרבי יוסי?
9.
דחיית ההסבר בסעיף 8:
אי הכי עד שיאמר אמרו מיבעי ליה!
ועוד, מי מודה רבי יוסי באומר אמרו?
והתנן: כתב סופר ועד - כשר,
ואמר רבי ירמיה: חתם סופר שנינו,
ואמר רב חסדא: מתניתין מני?
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף עב עמוד א
ר' יוסי היא, דאמר: מילי לא מימסרן לשליח;
ואי ס"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו, נפיק מינה חורבא,
דזימנין דאמר להו לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו, ומשום כיסופא דסופר חיישי ומחתמי ליה, ובעל לא אמר הכי!
10.
חזרה להסבר בסעיף 5:
אלא מחוורתא, רישא ר"מ וסיפא ר' יוסי.
11.
רב אשי לא מקבל את המסקנה בסעיף 10:
רב אשי אמר: כולה ר' יוסי היא,
כהסבר לעיל בסעיף 8.
הערה: בש"ס מובאים כמה פעמים נוספות שאמורא - מוקדם לרב אשי - מביא הסבר אחר אחרי שכבר נקבע "אלא מחוורתא...".
12.
ודחיית הקושיות לעיל בסעיף 9:
ולא מיבעיא קאמר,
לא מבעיא היכא דלא אמר תנו, אלא אפי' אמר תנו - לא;
ולא מיבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא, אלא אפי' אמר לבי תלתא - לא;
ולא מיבעיא היכא דלא אמר אמרו, אלא אפילו אמר אמרו - נמי לא.
הערה: למעשה, על ידי פרשנות בדרך של "ולא מיבעיא" יוצא שקשה מאד להוכיח דין שנלמד מתוך דיוק במשנה!
13.
הוכחה לדברי רב אשי:
תניא כוותיה דרב אשי: כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה, אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה - הרי הגט בטל, עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו;
ישמעו - לאפוקי ממ"ד: מודה רבי יוסי באומר אמרו;
קולו - לאפוקי מדרב כהנא אמר רב.
13.1
הערה כללית: אם יש ברייתא לטובת הסברו של רב אשי מדוע עורך הגמרא הביא את כל ההסברים לעיל, והאם האמוראים לעיל לא הכירו את הברייתא?
14.
ראה מה שכתבתי על מסכת מנחות דף נה:
[מיספור הסעיפים - בהתאמה לסוגייתנו - גיטין דף עב]
בגמרא:
אלא פשיטא דאיכא כהן, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן? אין, רישא דליכא כהן, סיפא דאיכא כהן.
אמר רב פפא, שמע מינה: דחקינן ומוקמינן מתני' בתרי טעמי ולא מוקמינן בתרי תנאי.
רב פפא קובע כלל: עדיף לדחוק ולהעמיד 2 חלקי משנה בשתי אוקימתות כדי שלא תהיה סתירה בין שני החלקים ולא להעמיד כל חלק מהמשנה לפי תנא אחר. העמדת כל חלק כתנא אחר הגיונית יותר מפני שמחלוקת התנאים בין כך כבר קיימת [בסוגייתנו, וכך גם בסוגייתנו מסכת גיטין דף עב] במקום אחר [ולא מדובר שהמחלוקת תיווצר במשנה המדוברת עקב העמדת שני חלקיה במחלוקת תנאים].
ויש להבהיר: הביטוי "טעמי" הכוונה ל"אוקימתא", כלומר, שמדובר במקרה מסויים שהדין המדובר הוא דווקא במקרה זה ולכן הדין שונה במקרה אחר.
14.1
כללו של רב פפא נראה הגיוני מפני שהוא כלל פרשני וגורם ל"מיעוט" מחלוקות. כמו כן יש להדגיש שבמימרא של רב פפא מודגש שכלל זה נכון אפילו שהעמדת 2 חלקי המשנה בשתי אוקימתות היא "דחוק" – כנראה בגלל שאין רמז בטקסט המשנה לאוקימתא זו.
14.2
כנראה שדבר זה שנוי במחלוקת שיטתית של אמוראים:
אביא רק את ראשי הפרקים לדיון בזה מהספר "בית אהרן", כרך ג, עמוד תקלז ואילך.
אוקימתא בתרי תנאי וחד טעמא או בחד תנא ותרי טעמי
העמדת רישא וסיפא של משנה או ברייתא אליבא דשני תנאים וטעם אחד, או בשני עניינים וטעמים שונים וכתנא אחד.
התוכן:
א. מקור הסוגיא בשבת דף פו [פ"ו ע"א]. ישוב סתירת דרמב"ם דמוקי שם כחד תנא ובמקום אחר בתרי תנאי. וכן סתירת הרא"ש בזה. ישוב דעת רבנו חננאל בשיטת ר' יוחנן דמוקים כחד תנא בשבת פ"ו ע"ב.
ב. בירור טעמיו דר' יוחנן דמוקי בתרי תנאי בהרבה מקומות בש"ס.
ושיטת רב דמוקי כחד תנא בכמה מקימות בש"ס.
ג. יישוב פסק הרמב"ם בקדושין ס"ג כר' ינאי דמוקי בחד תנא ותרי טעמי, וראיה דהיכא דהלשון דחוק לאוקמי אפילו בחד תנא וחד טעמא, ניחא טפי לאוקמי בתרי טעמי.
ד. בירור שיטת רב אשי בסוגיות פסחים דף צח [צ"ח ע"א]; חולין דף קג [ק"ג ע"א], וחולין דף פג [פ"ג ע"א], וישוב פסקי הרמב"ם בזה. וכן דעת רב יוסף בחולין פ"ג ושאר מקומות .
ה. טעמיה דרבא דמוקי כחד תנא ביבמות דף יג [י"ג ע"א], מנחות דף צה [צ"ה ע"א]; כתובות דף עה [ע"ה ע"ב]; בבא קמא דף מח [ב"ק מ"ח ע"ב], וישובי פסקי הרמב"ם.
ו. טעמים של רבא דמוקי כתרי תנאי בעירובין דף לד [ל"ד ע"ב]; עבודה זרה דף מג [ע"ז מ"ג ע"א]; וחולין דף טז [ט"ז ע"א] וישוב פסקי הרמב"ם שם.
ז. שיטת רב פפא דמוקי כחד תנא במנחות דף נה [נ"ה ע"א], וביאור לדעת ר' יוחנן דמצי סבר הכי בסוגיא שם.
ח. אוקימתא בתרי טעמי מתי הוי שינויא דחיקא, ישוב על פרש"י בבא קמא דף מג [ב"ק מ"ג ע"א].
ט. רשימת האמוראים שסותרים דבריהם, ושאר האמוראים שהולכים בשיטה אחת.
י. כללים וסכומים
בסעיף ז מביא את שיטת רב פפא בסוגייתנו. ושם הוא מציין לשני פירושים בסוגייתנו לגבי האפשרות של "תרי תנאי".
15.
מסוגייתנו מוכח שהביטוי בסעיף 10 "אלא מחוורתא..." לא נקבע על ידי רב אשי עורך הגמרא, שהרי בסעיף 11 הוא מסביר באופן שונה.
16.
ראה ב"שוטנשטיין" הערה 3, הערה מעניינת וחשובה: לפי האמור לעיל בסעיפים 5; 10 שהרישא במשנתנו היא כרבי מאיר, והסיפא של משנתנו היא כרבי יוסי, קשה על "רבי" - עורך המשנה - מדוע הוא חוזר על שתי שיטות אלה אחרי שהם כבר הוזכרו במפורש במשנה לעיל בדף סו עמוד ב.
16.1
ונראה לי יותר מכך, מדוע - לפי הסבר זה - "רבי" לא מזכיר במשנתנו במפורש את שמם של רבי מאיר ורבי יוסי.
16.2
והוא מעיר:
לפי הביאורים האחרים לעיל בסוגייתנו, שמשנתנו היא או כרבי מאיר או כרבי יוסי הרי יוצא שרבי לא מזכיר את שמו של התנא שמשנתנו היא כמותו - כדי שהמשנה כמותו תהיה בגדר של "סתם משנה", וההלכה תהיה כמותה אע"פ שלפניה - בדף סו - יש משנה שבה נחלקו רבי מאיר ורבי יוסי, על פי הכלל "מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם".
16.3
ועל כך יש לי להעיר: גם לפי האמור לעיל בסעיף 16 יתכן לומר שרבי קבע בכוונה את הרישא כרבי מאיר ואת הסיפא כרבי יוסי כדי להשמיענו שהוא - רבי - נשאר בספק כמי לפסוק!
16.4
מהנ"ל ניתן להסיק שבכל מקום בש"ס שהגמרא מעמידה משנה סתמית כתנא מסויים [כתשובה לשאלה "מני"] הרי שהלכה תהיה כאותה משנה שהיא "סתם משנה" שידוע מי אמרה - על פי כללי "סתם משנה", כגון "מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם" - כבמשנתנו לפי האמור לעיל בסעיף 16.2.
