הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מתקיף... דילמא..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין עה ע"א
תנן התם: בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש, כדי שיהא חלוט לו, התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו ללשכה, ויהא שובר את הדלת ונכנס, ואימתי שירצה הלה יבוא ויטול את מעותיו.
ואמר רבא: מתקנתו של הלל נשמע, הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, ונתנה לו מדעתו - מגורשת, על כורחו - אינה מגורשת,
מדאיצטריך ליה להלל לתקוני נתינה בעל כורחיה דהויא לה נתינה,
מכלל, דבעלמא נתינה בעל כרחיה לא הויא נתינה.
מתקיף לה רב פפא, ואיתימא רב שימי בר אשי: ודלמא כי אצטריך ליה לתקוני - שלא בפניו, אבל בפניו - בין מדעתו בין בעל כרחו הויא -
ואיכא דאמרי,
אמר רבא: מתקנתו של הלל, ה"ז גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, ונתנה לו - בין מדעתו ובין בעל כרחו הויא נתינה, וכי איצטריך ליה להלל לתקוני - שלא בפניו, אבל בפניו - בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה.
מתקיף לה רב פפא, ואיתימא רב שימי בר אשי: ודלמא אפילו בפניו נמי - מדעתו אין, על כרחו לא,
והלל מאי דאיצטריך ליה תקין.
1.
בסוגיה יש שתי לשונות בדברי רבא ובקושיית רב פפא על דברי רבא.
2.
רא"ש מסכת גיטין פרק ו סימן ז:
קיצור מהלך הסוגיה:
ז תנן התם בראשונה היה נטמן ביום י"ב חדש...
... והא דלא חייש רבא בקושיות דרב פפא משום דסבירא ליה דאם איתא דבעל כרחו הויא נתינה בפניו הוא הדין נמי שלא בפניו ולא היה צריך הלל לתקן ואי משום ליחודי מקום שיתן שם המעות אפשר שיזכה לו על ידי אחר.
איכא דאמרי אמר רבא מתקנתו של הלל הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה [וכי איצטריך הלל לתקוני שלא בפניו אבל בפניו בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה] מתקיף לה רב פפא ואיתימא רב שימי בר אשי ודלמא אפי' בפניו נמי מדעתו אין בעל כרחו לא והלל מאי דאיצטריכא ליה תקין
3.
בעל העיטור ז"ל כתב (במאמר ג) בשם רב האי גאון ז"ל דהלכתא כלישנא בתרא דרבא
הלכה כלישנא בתרא - כ"איכא דאמרי". נראה לי שהוא מתכוון שזוהי הכרעה עקרונית לכל מקום בש"ס כשיש שתי לשונות. בסוגייתנו יש "איכא דאמרי" על מהלך אחר של הסוגיה.
3.1
וב"איכא דאמרי" הרי רב פפא הקשה על רבא ורבא לא ענה לו. ולכאורה יש לפסוק כרב פפא גם בגלל שהוא "בתראי" על פי הכלל של "הלכה כבתראי".
וסבר רב האי דחשיב דברי רבא עיקר
אף על גב דרב פפא בתראה הוא
3.2
והוא מיישב:
משום דרב פפא לא בא לחלוק על רבא אלא נשא ונתן בדבריו כתלמיד בפני רבו והקשה לו בלשון ודלמא
ואף לעצמו לא היה הדבר ברור ורבא לא חשש להשיבו כדפרישית לעיל.
רב פפא "רק" דן בדברי רבא והתקשה בהם אבל הוא עצמו לא ממש פוסק אחרת מרבא.
3.3
אבל קצת קשה בגלל לשון "מתקיף" שבדרך כלל הוא מהווה קושיה חזקה.
3.4
אמנם מצינו כמה עשרות מופעים בש"ס של הצירוף "מתקיף... ודילמא..."
4.
והרמב"ם ז"ל (פ"ח מה' גירושין) כתב דספק מגורשת הויא וטוב להחמיר:
הוא מביא את הרמב"ם שפוסק לחומרא. יתכן שהרמב"ם לא מכריע אם כלשון ראשון או כלשון שני, ואם כרבא או כרב פפא.
4.1
למרות שיש אומרים שבדרך כלל הרמב"ם מכריע כ"לישנא בתרא".
