הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

קידושין פ ע"ב

מובא בתלמוד הבבלי (קידושין פ, ב):

"מתני'. לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים"

ביחס למשנה זו מביאה הגמרא בין השאר:

גמ': נימא, מתני' דלא כאבא שאול! דתניא: כל שלשים יום - יוצא בחיק, ונקבר באשה אחת ושני אנשים, אבל לא באיש אחד ושתי נשים, אבא שאול אומר: אף באיש אחד ושתי נשים! אפילו תימא אבא שאול, בשעת אנינות תביר יצריה. ורבנן? סברי לה כר' יצחק, דאמר רבי יצחק: מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו - אפילו בשעת אנינותו של אדם יצרו מתגבר עליו.

ביחס לגמרא זו יש לתלמוד הירושלמי כמה הדגשות (ירושלמי קידושין ד, יא).

הדגשה ראשונה היא להסביר יותר את סברת אבא שאול בשעת אנינות תבריה יצריה. הירושלמי מכניס כאן טעם פסיכולוגי עמוק – שאין יצר הרע מצוי בבית הקברות. הסבר זה נוסף על כך שהוא מסביר יותר את דברי הבבלי בטעם יותר פנימי, דומה שהוא מרחיב את העניין גם למציאות שהאדם אינו אונן. אדם בבית הקברות הוא הרבה פחות יצרי.

הדגשה שנייה היא שאין בירושלמי, בניגוד לבבלי, מי שחולק על אבא שאול בנקודה של ייחוד בשעת אנינותו של האדם.

אבל ישנה כאן הבדל מעניין בין התלמודים ששייך בעקיפין לעניין. דעתו של אבא שאול מובאת בברייתא שמדברת על קבורת תינוק עד גיל חודש (למרות שעד שלשים יום הוא בחינת נפל). הדין בתינוק כזה הוא שהוא מובא בחיק ולא במיטה, ומספיק שלושה אנשים לקבור אותו. לפחות לפי רש"י במקום צורת הקבורה מעידה על כך שמדובר על קבורה פחות מכובדת.

לקמן הברייתא המופיעה בירושלמי (שם): "תני בן יומו שמת הרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם. לא סוף דבר בן יומו חי אלא אפי' יצא ראשו ורובו בחיים ויוצא בחיק ונקבר באשה אחת ובשני אנשים. אבא שאול אומר אף באיש אחד ובשתי נשים".

כמובן שהירושלמי מסכים עם הדין: שנקבר בחיק ומספיק לקברו בשלשה אנשים, אולם לפחות לגבי הוריו אין הוא מסכים שמדובר בקבורה זניחה, אלא הרי הוא כחתן (הדינים אינם משפיעים על הגדרת הקבורה, אלא יחס ההורים הוא הקובע את היחס לקבורה). כמו כן ישנה הדגשה שאפילו הוא חי רגע אחד דינו כחתן.

ועוד הדגשה בהמשך הסוגיה אומרת הגמרא בבבלי:

"אמר רב יהודה אמר רב: לא שנו אלא בכשרים, אבל בפרוצים - אפילו בי עשרה נמי לא, הוה מעשה והוציאוה עשרה במטה. אמר רב יוסף: תדע, דמיחברי בי עשרה וגנבי כשורא ולא מיכספי מהדדי".

בכל מה שקשור לפרוצים, הרי שאסור להתייחד אפילו עם עשרה. ייתכן שהתלמוד הירושלמי מסכים עם אמירה זאת, על פנים הוא מתבטא (שם) בצורה שמעצימה מאוד את היסוד המוצג:

"אמר ר' אבין: במה דברים אמורים בכשירין אבל בפריצין לא תתייחד אפילו במאה איש".

התלמוד הירושלמי כאן (וגם במקומות אחרים) נלחם מלחמת חורמה נגד כנופיות עבריינים.