סקר
אני מתחיל מסכת חולין:






 

 שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד

מתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"ל
בבא קמא טז ע"א

 

צָבוֹעַ נַעֲשָׂה עֲטַלֵף

תַּנְיָא: צָבוֹעַ, לְאַחַר שֶׁבַע שָׁנִים, דְּהַיְנוּ: שֶׁבַע שָׁנִים לְאַחַר שֶׁמֵּת, נַעֲשָׂה מִמֶּנוּ עֲטַלֵף, כְּלוֹמַר: מִנַּפְשׁוֹ, וְכֵן אֶפְרוֹ מְהַוֶּה מָזוֹן וְתַשְׁתִּית לִצְמִיחַת הָעֲטַלֵף (ראה בן יהוידע כעין זה).
לֹא שִׁעוּר בְּזֵאוֹלוֹגְיָה נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא דְּבָרִים עֲמֻקִּים מִכִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַקְּשׁוּרִים לַסּוֹד הַגִּלְגּוּל, שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת מִתְגַּלְגְּלִים נִשְׁמוֹת בְּנֵי אָדָם בְּבַעֲלֵי - חַיִּים אֵלֶּה וַאֲחֵרִים, וּבְדֶרֶךְ זוֹ מַצְלִיחִים הֵם לְהַגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת בָּהֶם זְקוּקִים הֵם לַעֲרֹךְ אֶת הַתִּקּוּן וּלְשַׁלֵּם אֶת מַה שֶּׁהֵם נוֹתְרוּ חַיָּבִים וְכַדּוֹמֶה. כְּדַרְכָּם שֶׁל חֲזַ"ל, הֵם מַלְבִּישִׁים אֶת עֹמֶק דִּבְרֵיהֶם בָּעֻבְדּוֹת מִן הַשֶּׁטַח, מִלְּבַד מַה שֶּׁיַּסְבִּירוּ חַכְמֵי הַסּוֹד וְהָרָז, גַּם עַל פִּי פְּשׁוּטָם שֶׁל דְּבָרִים לְהַצְבִּיעַ עַל תּוֹפָעוֹת מַפְלִיאוֹת שֶׁהַחִבּוּר שֶׁלָּהֶם יִשְׁפֹּךְ אוֹר עַל הַנֶּאֱמַר כָּאן.
אָמְנָם לֹא בָּרוּר שֶׁהָעֲטַלֵף הַנֶּאֱמָר כָּאן הוּא הָעֲטַלֵף הַמֻּכָּר כַּיּוֹם, וְכֵן הַצָּבוֹעַ לֹא בָּרוּר שֶׁהוּא אוֹתָה חַיָּה מְפַצַּחַת עֲצָמוֹת שֶׁכָּךְ נִקְרֵאת הַיּוֹם, אֲבָל מִתּוֹךְ מַעֲרֶכֶת הַחַיִּים שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַיְדוּעִים כַּיּוֹם, נִתָּן לְהַצְבִּיעַ עַל תּוֹפָעוֹת שֶׁל קִשְׁרֵי קִיּוּם הֲדָדִיִּים, שֶׁהָאֶחָד מִתְקַיֵּם עַל חֶשְׁבּוֹן הַשֵּׁנִי. בַּעֲלֵי- חַיִּים רַבִּים הֶחָשִׁים שֶׁמּוֹתָם מִתְקָרֵב, עוֹזְבִים אֶת מְקוֹם מִחְיָתָם הַטִּבְעִי וְהוֹלְכִים לִנְפֹּחַ אֶת נַפְשָׁם בְּמָקוֹם שָׁמֵם, תּוֹפָעָה הַמְצוּיָה בְּעִקָּר אֵצֶל הַטּוֹרְפִים, כִּי הַנִּטְרָפִים לֹא מַסְפִּיקִים לַעֲזֹב אֶת שְׂדֵה מִחְיָתָם, אֶלָּא כְּשֶׁהֵם נֶחֱלָשִׁים וְנֶחֱשָׁלִים קִמְעָה, הֵם הוֹפְכִים לִהְיוֹת אֹכֶל לַטּוֹרְפִים.
הַצָּבוֹעַ הוּא אֶחָד הַטּוֹרְפִים שֶׁאֵין לוֹ אוֹיְבִים בַּטֶּבַע, כִּי הוּא עָשׂוּי לְהַמְתִּין בְּשַׁלְוָה לְיַד פֶּגֶר שֶׁהֵמִיתוּ חֲזָקִים מִמֶּנּוּ, וְלֹא לָנוּס גַּם כְּשֶׁלְּצִדּוֹ יֶשְׁנָם אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים, כִּי הֵם אֵינָם נֶחְשָׁבִים לְ'מִתְחָרִים' בִּשְׁבִילוֹ, וְלֹא הוּא 'מִתְחָרֶה' שֶׁלָּהֶם. בִּגְלַל לִסְתּוֹתָיו הַחֲזָקוֹת, הוּא סָר אֶל הָעֲצָמוֹת אַחַר שֶׁכֻּלָּם סִיְּמוּ אֶת אֲכִילָתָם, כִּי רַק הוּא מַצְלִיחַ לְפַצֵּחַ אֶת הָעֲצָמוֹת וְלֶאֱכֹל אֶת הַמֵּחַ מִתּוֹכָן. כְּשֶׁהוּא כְּבָר חַלָּשׁ מִלְּהִסְתַּדֵּר עִם תְּנָאֵי הַטֶּבַע הַקָּשִׁים, הוּא עוֹזֵב אֶת מֶרְחַבֵי הַשְּׁפֵלוֹת וּמְחַפֵּשׂ לָמוּת בְּשֶׁקֶט בְּאַחַת הַמְּעָרוֹת שֶׁבְּצַלְעֵי הֶהָרִים, לָכֵן בְּשִׁירַת הַבְּרִיאָה, הַפֶּרֶק שֶׁאוֹמְרוֹת חַיּוֹת הַשָּׂדֶה הוּא: "בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב", זוֹ הוֹדָיָה לַזּוֹכִים לִקְבוּרָה מְכֻבֶּדֶת (ברכות מח/ב. הגרמ"ש).
 

הֶמְשֵׁכִיּוּת וְחֹק שִׁמּוּר הַחַיִּים

אֶת תִּקְרוֹת הַמְּעָרוֹת הַלָּלוּ מְמַלְּאִים הָעֲטָלֵפִים, שֶׁאָמְנָם אֵינָם אוֹכְלִים מִנִּבְלַת הַחַיּוֹת שֶׁבַּקַּרְקָעִית, אַךְ יַחֲסֵי הַתְּלוּת הַהֲדָדִיִּים הַמֻּרְכָּבִים =סִימְבְּיוֹזָה, מְהַוִּים קַרְקַע לִצְמִיחַת דּוֹר חָדָשׁ שֶׁל עֲטָלֵפִים, הָחֵל בַּלַּחוּת וּבָאֵדִים הַמֻּפְרָשִׁים מֵהַנְּבֵלָה הַתּוֹסֶסֶת וּמֵהַתּוֹלָעִים הָאוֹכְלִים אוֹתָהּ, שֶׁהִיא מַעֲלָה כְּלַפֵּי הַתִּקְרָה גַּזִּים וְחָמְרֵי יְסוֹד שֶׁאָכֵן חֲסֵרִים לָעֲטָלֵפִים, בִּפְרָט אַבְנֵי -בִּנְיָן הַחֲסֵרִים לַצְּעִירִים שֶׁעֲדַיִן אֵינָם פּוֹרְחִים בַּחוּץ, וְכַלֵּה בְּכָל מַעֲרֶכֶת הַחַיִּים הַמִּתְקַיֶּמֶת בְּקַרְקָעִית הַמְּעָרָה, שֶׁל תּוֹלָעִים וּמְכַרְסְמִים, שֶׁכָּל הַהַסְפָּקָה שֶׁלָּהֶם מַגִּיעָה דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַבָּאִים מִבַּחוּץ כְּדֵי לָמוּת בְּשֶׁקֶט בְּאַחַת מִפִּנּוֹת הַמְּעָרָה.
הַצָּבוֹעַ הוּא הַבּוֹלֵט בְּיוֹתֵר בָּהֶם. חוֹקְרֵי מְעָרוֹת אָכֵן מַצְבִּיעִים עַל שִׁלְדֵי שׁוּנָרִים וַחֲתוּלֵי - בַּר בְּנִבְכֵי מְעָרוֹת. מַעֲרֶכֶת מֻרְכֶּבֶת שֶׁל תּוֹלָעִים רַבּוֹת נִמְצָאוֹת בְּמַעֲמַקֵּי הַמְּעָרוֹת, לְלֹא אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁמְּקוֹר מִחְיָתָן הוּא לַשְׁלֶשֶׁת הָעֲטָלֵפִים, דּוּ תַּחְמֹצֶת הַפַּחְמָן שֶׁהֵם קוֹלְטִים וְהַחַמְצָן שֶׁהֵם מְשַׁחְרְרִים לִמְעָרוֹת בִּלְתִּי מְאֻוְּרָרוֹת אֵלֶּה, הֵם תְּנַאי לְקִיּוּמָם שֶׁל הָעֲטָלֵפִים.
כָּךְ נִמְצָאִים הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה בְּמַעְגָּל סָגוּר, שֶׁנִּבְלַת צָבוֹעַ הַמִּזְדַּמֵּן מִדֵּי פַּעַם מַזְרִים יְסוֹדוֹת נְחוּצִים שֶׁהוֹלְכִים וְנֶחֱסָרִים עִם הַזְּמָן, יְסוֹדוֹת שֶׁהֵם תְּנַאי הֶכְרֵחִי לְקִיּוּמָם שֶׁל אוֹתָם תּוֹלָעִים, וְהַצָּבוּעַ הַגּוֹסֵס מְבִיאָם מִבַּחוּץ. עַל חִלּוּפֵי הֶחֳמָרִים שֶׁלּוֹ מִתְנַהֶלֶת אֶפְשָׁרוּת הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה, עַל- כֵּן סִכְּמוּ אוֹתָהּ חֲזַ"ל בְּשָׁלֹשׁ מִלִּים: "צָבוֹעַ נַעֲשָׂה עֲטָלֵף".
זוֹ דֻּגְמָא קְטַנָּה וּבוֹדֶדֶת מִתּוֹךְ אַלְפֵי פְּרָטִים מַדְהִימִים שֶׁל פִּלְאִי הַבְּרִיאָה! כִּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם: "הָאֵ -ל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, מִצְוָה לְאוֹהֲבוֹ וּלְיִרְאָה הֵימֶנּוּ _ _ _ הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו, וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים, וְיִרְאֶה מֵהֶן [אֶת] חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ, מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר" ( יסה"ת ב/ב). זֹאת מִפְּנֵי שֶׁ'גָּדוֹל' אֵינוֹ בְּאֹרֶךְ, רֹחַב, גֹּבַהּ וְעֹמֶק, אֶלָּא בַּמֻּרְכָּבוֹת.
 

הִשְׁתַּלְשְׁלוּת ב' בִּירִידַת א'

וְכֵן עֲטַלֵף לְאַחַר שֶׁבַע שָׁנִים, נַעֲשָׂה עַרְפָּד. הָ'עַרְפָּד' הַמֻּכָּר כַּיּוֹם נִמְצָא בְּאֵזוֹר מְצֻמְצָם בַּאֲמֶרִיקָה, מִבְּלִי אֶפְשָׁרוּת לַעֲבֹר אֶת הָאוֹקְיָנוֹס, מִמֵּילָא זֶה וַדַּאי לֹא הוּא! עַרְפָּד לְאַחַר שֶׁבַע שָׁנִים, נַעֲשָׂה קִימוֹשׁ. קִימוֹשׁ, לְאַחַר שֶׁבַע שָׁנִים, נַעֲשָׂה חוֹחַ. בַּמִּקְרָא מוֹפִיעִים שֵׁמוֹת אֵלֶּה: 'קִימוֹש' וְ'חוֹחַ' (ישעיהו לד/יג), וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁהֵם סוּגֵי קוֹצִים, כְּמוֹ "שׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים" (שיה"ש ב/ב), אַךְ הֵם מוֹפִיעִים בְּמָקוֹם נוֹסָף, וְשָׁם הֵבִיא רַשִׁ"י בְּשֵׁם תַּרְגּוּם יוֹנָתָן שֶׁהֵם מִינֵי חַיּוֹת (הושע ט/ו).
כֵּיוָן שֶׁכַּיּוֹם נִקְרָאוֹת הַחַיּוֹת בְּשֵׁמוֹת אֲחֵרִים, וּבֵין הַשֵּׁמוֹת הַמּוֹפִיעִים בַּמִּקְרָא לְבֵין בַּעֲלֵי הַחַיִּים שֶׁכַּיּוֹם נוֹשְׂאִים שֵׁמוֹת אֵלּוּ, כַּנִּרְאֶה שֶׁאֵין הַרְבֵּה קֶשֶׁר, וּכְמוֹ -כֵן אֵין כַּיּוֹם מָסֹרֶת אֲמִינָה עַל הַשֵּׁמוֹת הַמִּקְרָאִיִּים, לַמְרוֹת שֶׁיֶּשְׁנָם נִסְיוֹנוֹת מְעַנְיְנִים בְּשֶׁטַח זֶה, לָכֵן לֹא בֵּאַרְנוּ אֶת זְהוּתָם. חוֹחַ, לְאַחַר שֶׁבַע שָׁנִים, נַעֲשָׂה שֵׁד. אֵלֶּה הֵן הַהִשְׁתַּלְשְלוּיוֹת הָרוּחָנִיּוֹת שֶׁל אֶחָד מִסּוּגֵי הַנָּחָשׁ. אֵין אָנוּ עוֹסְקִים בְּנוֹשְׂאִים אֵלֶּה הַקְּשׁוּרִים לְעוֹלָמוֹת טְמִירִים, אֶלָּא מִתְמַקְּדִים בְּבֵאוּר הַמִּלִּים עַד מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְאֵל יָדֵינוּ וְלֹא בְּעֹמֶק הַקַּבָּלָה. לָכֵן לֹא נוֹתָר לָנוּ אֶלָּא לְצַיֵּן שֶׁהַסְּפָרִים הַדָּנִים בְּחָכְמַת הַסּוֹד וְהַחֵ"ן מַרְחִיבִים כָּאן עַל הִשְׁתַּלְשְׁוּת עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְעַל גִּלְגּוּלֵי נְשָׁמוֹת.
 

נָחָשׁ מֻשְׁפָּל כִּי הִתְגָּאָה

הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת עֲדַיִן לֹא תַּמָּה: שִׁדְרוֹ שֶׁל אָדָם, לְאַחַר שֶׁבַע שָׁנִים נַעֲשָׂה נָחָשׁ. זֶה נִרְאֶה קְצָת דּוֹמֶה, אֲבָל לֹא בִּגְלַל זֶה יַהַפְכוּ חֻלְיוֹת הַשִּׁדְרָה לִזְחֹל וְלִטְרֹף עַכְבָּרִים, אֶלָּא רַק לִהְיוֹת מֻשְׁפָּלִים כְּמוֹ הַנָּחָשׁ.
הָאָדָם וְהַנָּחָשׁ נִתְקַלְּלוּ בִּגְלַל מִפְגָּשׁ אֻמְלָל שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁלֹּא עַל פִּי רְצוֹן ה', וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם לֹא כִּבֵּד אֶת ה' וְלֹא קִיֵּם אֶת רְצוֹנוֹ, הֵם נִפְגָּשִׁים שׁוּב, וְהַפַּעַם כִּיחִידָה אַחַת.
וְהַנֵי מִילֵי =דָּבָר זֶה הוּא בִּתְנַאי דְּלָא כָּרַע וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה בַּתְּפִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ", שֶׁהֲרֵי הַשִּׁדְרָה הִיא זוֹ שֶׁזּוֹקֶפֶת אֶת הַקּוֹמָה וּמְסַמֶּלֶת אֶת עֶלְיוֹנוּת הָאָדָם. גַּם הַנָּחָשׁ לִפְנֵי שֶׁנִּתְקַלֵּל הָיָה מְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וְסִמֵּל אֶת עֶלְיוֹנוּתוֹ עַל כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה. בְּשָׁעָה שֶׁהִתְקַלֵּל נֶאֱמַר עָלָיו: "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג/יד).
כֵּיוָן שֶׁגַּאֲוַת הַנָּחָשׁ הִיא זוֹ שֶׁגָּרְמָה לוֹ לָרֶדֶת מִמַּעֲלָתוֹ, עַל- כֵּן הַהֶבְדֵּל בֵּין זְקִיפוּת קוֹמַת הָאָדָם לְבֵין כְּפִיפוּתוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּהַכְנָעָה וּבְהוֹדָיָה לַה' _ לִכְרֹעַ וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת, וּלְהוֹדוֹת לוֹ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ. אֲבָל הַנִּשְׁאָר בְּגַאֲוָתוֹ וְאֵינוֹ כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה, חוֹזֶרֶת הַשִּׁדְרָה שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת נָחָשׁ _ שֹׁרֶשׁ הִתְהַוּוּתָהּ (מהר"ל ומהרש"א).
הֶסְבֵּר זֶה נָעוּץ בָּעֻבְדָּה שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים אֲמוּרָה לְהַתְחִיל אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בַּנֵּבֶט הַנּוֹתָר בְּעֶצֶם הַלּוּז הַנִּמְצֵאת בְּעַמּוּד הַשִּׁדְרָה, וּמִי שֶׁלֹּא הִסְכִּים לְכוֹפֵף אֶת גַּאֲוָתוֹ וְלִכְרֹעַ לִכְבוֹד ה', יִהְיֶה לוֹ גּוֹרָל מְשֻׁתָּף עִם הַנָּחָשׁ, וּשְׁנֵיהֶם לֹא יִתְרַפְּאוּ לֶעָתִיד לָבֹא, אֶלָּא הוּא יִשָּׁאֵר בַּקֶּבֶר, וְהַנָּחָשׁ יִשָּׁאֵר רָבוּץ עַל הַקַּרְקַע (ענף יוסף). הֲרֵי שֶׁגַּם בְּתוֹךְ הַקֶּבֶר וְגַם עַל יַד הַקֶּבֶר יִהְיוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל חֻלְיוֹת, אַחַת שֶׁל עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁל נָחָשׁ זוֹחֵל.
עַל נִצְחִיּוּתוֹ הַשְּׁלִילִית שֶׁל הַנָּחָשׁ אוֹמְרִים חֲזַ"ל: "לֶעָתִיד לָבוֹא הַכֹּל מִתְרַפְּאִים חוּץ מִנַּחַשׁ" (בר"ר כ/ה, ראה יומא עה/א). אֶת הַמִּשְׁתַּחֲוֶה בְּהַכְנָעָה וּבְכָבוֹד מַגְדִּירִים חֲזַ"ל: "כּוֹרֵעַ כְּמַקֵּל וּמִתְרוֹמֵם כַּנָּחָשׁ" (ברכות יב/ב), דְּהַיְנוּ: לַמְרוֹת שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל כְּבָר זוֹקֵף אֶת רֹאשׁוֹ, הוּא מַשְׁאִיר אֶת לִבּוֹ כָּנוּעַ וּמֻשְׁפָּל לַקַּרְקַע כְּנַחַשׁ. מִי שֶׁלֹּא כָּרַע, כֵּיצַד יִזְדַּקֵּף? לָכֵן לֹא רַק לִבּוֹ יִשָּׁאֵר רָבוּץ עַל הַקַּרְקַע, אֶלָּא כָּל עַמּוּד הַשִּׁדְרָה שֶׁמַּעֲנִיק אֶת הַיַּצִּיבוּת יִצְטָרֵךְ לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת מֻטָּל עַל הַקַּרְקַע (ראה אור חדש בראשית עמ' נ"ה).
 

מִשִּׁדְרַת הַגַּאַוְתָן לֹא יָצָא דָּבָר טוֹב

מְכַנֶּה הַמְּשֻׁתָּף שֶׁל הָרְשִׁימָה הַמֻּזְכֶּרֶת עַד כָּאן, הִיא הֱיוֹת הַחַיּוֹת הַלָּלוּ פְּעִילוֹת בְּעִקָּר בַּלַּיְלָה, וּבִפְרָט הַשֵּׁד הַמּוֹפִיעַ בְּסוֹף הָרְשִׁימָה. הַשֵּׁדִים נִקְרָאִים אָמְנָם "מַזִּיקִים" בִּגְלַל הַחֻקִּים הַנִּפְרָדִים שֶׁלָּהֶם, אֲבָל לֹא לְכֻלָּם יֵשׁ כַּוָּנוֹת זָדוֹן, לְהֵפֶךְ, הָיוּ חֲכָמִים שֶׁיָּדְעוּ לְנַצֵּל אֶת הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם לִצְרָכִים שׁוֹנִים שֶׁבְּנֵי אָדָם אֵינָם מְסֻגָּלִים לְבַצֵּעַ (ראה ערובין מג/א: "יוסף שידא"). אֲבָל מִשִּׁדְרַת הַגַּאַוְתָן לֹא יָצָא שׁוּם דָּבָר טוֹב אֶלָּא "נָחָשׁ"! וְאָכֵן רֶמֶז יֶשְׁנוֹ בַּדָּבָר, הַמִּלָּה "שִׁדְרָה" מֻרְכֶּבֶת מִשְּׁתֵּי הַמִּלִּים: "שֵׁד - רַע".

תגובות

  1. יט אב תש"פ 01:02 מעניין מאד האם יש קשר גם לנחש הקונדליני? | חן

    ריתק אותי העניין עם עמוד השדרה והנחש, האם ידוע לכם גם האם יש קשר על נחש הקונדליני המצוי בתחתית עמוד השדרה לפי המיתולוגיה\דת הודית ?
  2. ג כסלו תשפ"ה 22:50 הגמרא עוסקת בפילוסופיה ולא בעובדות | יוסי

    קראתי בעיון את המאמר העוסק בשינוי שחווים בעלי החיים צבוע - לעטלף - ערפד-קימוש-חוח-שד ובהחלט ניתן לומר שיש שם חומר גלם עשיר לסיפורי בדיות בעצם שורש הבעיה טמונה בתפיסה שאנחנו מוכרחים להבין את הכל שבעצם הכל אמת שאנחנו לא מוכנים להודות שיכול להיות שיש דברים שלחז"ל לא היו את הידיעות המספיקות כדי להביע בהן דיעה ולכן אנחנו מחפשים דרכים שונות ומשונות להסביר את הדברים ההזויים האלה החלק של הסימביוזה עוד איך שהוא נתפס באיזה שהוא רציונל אך כנראה שבערפד ובקימוש כבר נאבד חוט השידרה של אותו רציונל אני באופן אישי, יכול להבין מהסוגיא הזו דבר אחד: שמה לעשות הגמ' עוסקת בתחום הפילוסופיה והפילוסופיה חוקרת או משערת על פי סך כלים שיש ברשותה במועד הדיון והחקירה וכנ"ל סביר מאד להניח שהכלים שהיו אז רחוקים מאד מהכלים שיש בימינו אנו ולכן גם המסקנות שגויות. כל ניסיון לתת הסבר בכל אופן ולא משנה כמה הוא מופרך הינו עיוות וסילוף של דברי חז"ל, חז"ל לא עסקו בדמיונות אלא אמרו דברים כפשוטם ואם תשאל איך אני יודע את זה? אענה שבכל דף גמ' אם יש משהו שהוא אפי' קצת לא מובן.. הוא נתון להתקפות חסרת רחמים מיניה וביה.. בגמרא אין מקום למדומיינים והוזים.

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר