|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא – עז הבית
"ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא, סריך סליק, אכלה לליפתא ותבריה לדנא, חייביה רבא אליפתא ואדנא נזק שלם; מאי טעמא? כיון דאורחיה למיכל ליפתא, אורחיה נמי לסרוכי ולמסלק. אמר אילפא: בהמה ברשות הרבים, ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה חייבת; מאי טעמא? גבי חברתה כחצר הניזק דמי. לימא מסייע ליה: היתה קופתו מופשלת לאחוריו, ופשטה צוארה ואכלה ממנו חייבת; כדאמר רבא: בקופצת, הכא נמי בקופצת" (בבא קמא, כ ע"א).פירוש: מסופר: הַהוּא בַּרְחָא דַּחֲזָא לִיפְתָּא אַפּוּמָא דְּדַנָּא [תיש אחד ראה לפת על פי חבית חרס], סָרֵיךְ סְלִיק, אֲכָלָהּ לְלִיפְתָּא וּתְבָרֵיהּ לְדַנָּא [טיפס ועלה, אכל את הלפת ושבר את החבית]. חַיְּיבֵיהּ [חייב אותו] רָבָא, את בעל התיש, אַלִּיפְתָּא וְאַדַּנָּא [על הלפת ועל הכלי] בתשלומי נֵזֶק שָׁלֵם. ומסבירים: מַאי טַעֲמָא [מה טעם] חייבו בתשלום נזק שלם גם על הכלי? והרי אין זה דרכו! כֵּיוָן דְּאוֹרְחֵיהּ לְמֵיכַל לִיפְתָּא, אוֹרְחֵיהּ נַמִי לְסָרוּכֵי וּלְמִסְלַק [שדרכו לאכול את הפת, דרכו גם כן לטפס ולעלות] על מנת לאוכלה, ולכן גם שבירת הכלי בכלל נזקי השן היא. אָמַר אִילְפָא: בְּהֵמָה שהיתה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפָשְׁטָה צַוָּארָהּ וְאָכְלָה מירק שהיה עַל גַּבֵּי (על גבה של) חֲבֶרְתָּהּ שעמדה גם כן שם חַיֶּיבֶת, מַאי טַעֲמָא [מה טעם] הדבר גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ כַּחֲצַר הַנִּיזָּק דָּמֵי [נחשב], ולכן חייב גם שם על נזקי השן. ומציעים: לֵימָא [האם נאמר] שמְסַיֵּיעַ לֵיהּ [לו] ממה ששנינו בברייתא: הָיְתָה קוּפָּתוֹ (סלו) של אדם שהיה עומד ברשות הרבים מוּפְשֶׁלֶת לַאֲחוֹרָיו ובתוכה דבר מאכל, וּפָשְׁטָה הבהמה צַוָּארָהּ וְאָכְלָה מִמֶּנּוּ חַיֶּיבֶת. ומשיבים: משם אין ראיה, כי אפשר לפרש ששם מדובר כִּדְאָמַר [כפי שאמר] רָבָא בענין אחר בְּקוֹפֶצֶת, הָכָא נַמִי [כאן גם כן] באוכלת מן הקופה מדובר בְּמקרה שהיתה הבהמה קוֹפֶצֶת, וכיון שהיה זה שינוי ודאי חייב אף ברשות הרבים, ואולם חצי נזק, ולא נזק שלם כנזקי שן (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: עז, תיש שם באנגלית: Goat שם מדעי: Capra aegagrus hircus ראו במאמר "הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים" (בבא קמא, כא ע"ב). לקריאה הקש/י כאן.
|
