|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד – עז הבית
"אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. אמר רב ששת: שער באשה ערוה, שנאמר שערך כעדר העזים" (ברכות, כד ע"א).
לריכוז המאמרים שנכתבו על עז הבית הקש/י כאן.
רוב המפרשים המסורתיים לא התייחסו לצד הריאלי של ההשוואה בין שיער הרעיה לבין עדר עיזים בפסוק בשיר השירים (ד א') שחלקו מצוטט בסוגייתנו: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד" מפרש רש"י: "שגלשו – שנקרחו. גבח מתורגם גלוש כשהבהמות יורדות מן ההר נמצא ההר נקרח וממורט מהם". בפירוש זה מתואר מראה ההר אך לא ניתן להסיק ממנו מה מראה השיער. האלשיך פירש: "ששערך כעדר העזים שגלשו ונמרט כחן בהר הגלעד, הם לבן ואחיו שתקעו אהליהם בהר הגלעד וידביקו את יעקב (בראשית לא כה), והתיש שם הוא יתברך כחן באמור אליו (שם פסוק כד) השמר לך מדבר עם יעקב מטוב וכו', ואלמלא כן היה עם לבבם לעקור את הכל. כן היה".
התייחסות נוספת לשיער כבעל צבע שחור אנו מוצאים בפירוש הרא"ש על התורה (בראשית, ג כ"ב): "הן האדם היה כאחד ממנו היה גימטרייא כ' אמר בר קפרא כבן כ' שנה היו אדם וחוה ואין מענישין מן השמים עד שיהא בן כ' שנה ובית דין שלמטה מענישין משהביא ב' שערות לכך נאמר שתי פעמים שערך כעדר העזים משירבה השחור על הלבן". מפתיע לגלות שסבו של הרשב"ם - רש"י (שיר השירים, ד א') הבין ששיער העיזים לבן:
קושי שלא הצלחתי לפתור הוא מדוע רש"י כתב על שיער העיזים שהוא לבן הרי גם לשיטתו הן משמשות כסמל לצבע שחור בניגוד לכבשים. במסכת שבת (עז ע"ב) מסופר: "רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה, וחזייה דהוה בדיחא דעתיה, ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה. אמר ליה: מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? אמר ליה: כברייתו של עולם, דברישא חשוכא והדר נהורא"(1). מפרש רש"י: "ברישא חשוכא - סתם עזים שחורות, סתם רחלות לבנות" (ראו במאמרים "עיזי מסגן ברישא והדר אימרי", "של צמר ושל שער אין חוצצין"). כך פירש רש"י גם במסכת מנחות (ג ע"א): "אמרי דיכרא אוכמא הוא - סברי איל שחור הוא ולהכי נקט אוכמא דסתם שעירים שחורים הן". תמיכה נוספת לכך שכוונת הפסוק לעזים שחורות היא מתוך ההנגדה בין השיער השחור לשיניים הלבנות. בפסוק הבא נאמר: "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן־הָרַחְצָה וכו'". מפרש רש"י: "שניך - דקות ולבנות וסדורות על סדורן כצמר וסדר עדר הרחלים הברורות משאר הצאן בקצב ומנין נמסרות לרועה חכם והגון ליזהר בצמרן שעושין אותן לכלי מילת ומשמרין אותן מעת לידתן שלא יתלכלך הצמר ורוחצין אותם מיום אל יום". היחס בין צבע השיער והשיניים מקביל ליחס בין צבע העיזים והרחלים ("שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָֽרְחֵלים שֶׁעָלוּ מִן־הָרַחְצָה וכו'", שיר השירים, ו ו').
אוסיף שאין צורך בהסבר "מצודת דוד" ששער העזים נסרק בענפי הקוצים משום שמלכתחילה הוא סרוק באופן טבעי (תמונה 1) בניגוד לצמר הכבשים המסוסל והסבוך (תמונה 2). ב"דעת מקרא" מסבירים שהדמיון בין השיער והעזים הוא בכך שהוא עשוי להתנועע בדומה לעזים הקופצניות ("ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא") בניגוד לשיניים הקבועות במקום ודומות לרחלים השקטות.
עדר כבשים במדבר שומרון צילם: חנוך פלסר
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|