|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
המבכיר כרמו של חבירו סמדר – גפן
"... דתניא: המבכיר כרמו של חבירו סמדר, רואין אותו כמה היתה יפה קודם לכן וכמה היא יפה לאחר מכאן, ואילו בששים לא קתני ... אכלה סמדר - רבי יהושע אומר: רואין אותן כאילו הן ענבים עומדות ליבצר, וחכמים אומרים: רואין כמה היתה יפה וכמה היא יפה, רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: במה דברים אמורים בזמן שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים, אבל אכלה פגים או בוסר, רואין אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר וכו'" (בבא קמא, נח ע"ב).
פירוש: ... דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא]: אדם הַמַּבְכִּיר (משחית) כַּרְמוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ בעודו סְמָדָר (בטרם הגיעו הענבים לבישולם) רוֹאִין אוֹתוֹ את הכרם כַּמָּה הָיְתָה יָפָה (שווה) קוֹדֶם לָכֵן לפני שהשחיתוֹ וְכַמָּה הִיא יָפָה לְאַחַר מִכָּאן, וְאִילּוּ בְּשִׁשִּׁים לֹא קָתָנֵי [שנה] ועל כך אתה סומך להחמיר בנזקי גופו ... אָכְלָה הבהמה את הענבים בעודם סְמָדָר (מיד בתחילת גידולם) ר' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: רוֹאִין אוֹתָן את הענבים שניזוקו כְּאִילּוּ הֵן עֲנָבִים העוֹמְדוֹת לִיבָּצֵר, ולפי שיעור זה מעריכים את הנזק, ואילו חֲכָמִים אוֹמְרִים: רוֹאִין את החלקה כַּמָּה הָיְתָה יָפָה (שווה) קודם לכן וְכַמָּה הִיא יָפָה לאחר הנזק, ואת ההפרש ישלם, ואין מעריכים את הפירות לעצמם. ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם (בשם) ר' שִׁמְעוֹן: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שמעריכים את החלקה שניזוקה בִּזְמַן שֶׁאָכְלָה לוּלְבֵי גְפָנִים (ענפים צעירים של גפנים) או יִחוּרֵי (שתילי) תְאֵנִים, אֲבָל כאשר אָכְלָה פַּגִּים של תאנים שעדיין לא הבשילו, אוֹ בּוֹסֶר של ענבים רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ היו עֲנָבִים עוֹמְדוֹת לִיבָּצֵר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על גפן היין הקש\י כאן.
גם במשנה בערלה (פ"א מ"ז) מהווה הסמדר מדד לכניסת הענבים לשלב בו הם נקראים פרי: "העלים והלולבים ומי גפנים וסמדר מותרים בערלה וברבעי ובנזיר, ואסורים באשרה. רבי יוסי אומר: הסמדר אסור מפני שהוא פרי וכו'". כאמור, לאחר שלב הסמדר מגיע שלב הנקרא "בוסר" כפי שאנו לומדים במשנה בגיטין (פ"ג מ"ח): "... רבי יהודה אומר: בשלשה פרקים בודקין את היין: בקדים של מוצאי החג, ובהוצאת סמדר, ובשעת כניסת מים בבוסר". שלבים אלו מציינים כמה תקופות בהן קיימים חילופי מזג אוויר שבגללם ייתכן והיין החמיץ ולכן יש לבדוק את מצבו על מנת שלא יפרישו ממנו מעשרות על יין טבל. לענין איסור כלאים מצאנו: "והתניא: מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו סמדר, ובא מעשה לפני חכמים, ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים וכו'" (מנחות, טו ע"ב). על פי רש"י כך היה המעשה ואין חידוש מיוחד בכך שהכרם היה בשלב הסמדר(1). לענין פדיון נטע רבעי אומרת המשנה (מעשר שני, פ"ה מ"ה): "... הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו ובין שניתן לו במתנה". מפרש רע"ב: "בין שניתן לו במתנה - כשהוא סמדר, דאילו לאחר שנגמר בשולו הא סברי בית הלל דממון גבוה הוא כמעשר ואין יכולים ליתן אותו במתנה". פירוש רש"י
פירושי רש"י לסוגיות השונות למשמעות השם "סמדר", לכאורה, אינם זהים לחלוטין דבר המעורר קושי מסויים. בשיר השירים (ב י"ג) פירש: "והגפנים סמדר - כשנופל הפרח והענבים מובדלים זה מזה ונכרים כל ענבה לעצמה קרויה סמדר וכו'". בהמשך המגילה (ז י"ג): "פתח הסמדר - כשהפרח נופל והענבים ניכרים הוא פתוח הסמדר וכו'". בפירושו במנחות (שם) כתב: "סמדר - כבר חנטו ענבים וכו'". בגיטין (לא ע"א): "הוצאת סמדר - כתום פרח וענביו נראין באשכול כסדרן". מקור הביטוי כתום פרח הוא כנראה בפסוק "כי לפני קציר כתם פרח ובסר גמל יהיה נצה וכו'" (ישעיהו, יח ה'). שם מפרש רש"י: "כתם פרח - שלו ויתקרב להתבשל תבואה במלילותיה ולהיות פגי נצה של גפנה בוסר וגומל נגמל להיות גסים כפול הלבן, הוא בוסר הוא גירוע". בבבא קמא פירש רש"י: "סמדר - ענבים דקין בהתחלתן לאחר שפרחו מיד". בברכות (לו ע"ב): "סמדר אסור - ענבים כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו קרוי סמדר, וקאמר רבי יוסי, כיון שבא לכלל סמדר קרוי פרי, ואסור משום ערלה". בפסחים (נב ע"ב): "דאמר כר' יוסי - דאמר: משנפל פרח הגפן ונראית צורת הענבים, והיינו סמדר ... ובלעז קורין אשפני"ר". ד"ר משה קטן(2) מתרגם את הלעז ל"פיתוח (הפרי)". הוא מוסיף שייתכן שהמילה הצרפתית מתייחסת לכל ההסבר ברש"י "משנפל פרח הגפן ונראית צורת ענבים" ולאו דווקא למילה "סמדר". בסגנון דומה פירש גם המאירי (פסחים, נג ע"א): "סמדר הוא כשנפל הפרח מעליהם והוכרו הענבים, אבל עדיין אין לחות יוצא מהם. והבוסר הוא כשנעשו גסים מעט ומתחילים להזחיל מים והוא שאמרו הוא גירוע מלשון הגפנים משיגרעו שפירושו משיתחילו להזחיל מים מענין כי יגרע נטפי מים ושיעורם לענין גסות כפול הלבן והוא מין קטנית דק". בפירושו במנחות מגדיר רש"י את הסמדר כשלב לאחר החנטה ואילו בשאר הפירושים הוא מקדים את שלב זה לתחילת הפריחה. פירוש הרמב"םהרמב"ם בערלה מפרש: "וסמדר, הוא "אלפקאח" אשר ממנו יהיה הפרי, אבל ה"חצרם" והוא הנקרא בוסר אין חולק שהוא אסור". ז. עמר סבור שהרמב"ם פירש בעקבות רבי יונה אבן ג'נאח (שורש "סמדר"):
לדעת ז. עמר "פקאח" איננו פרח במובן הפשוט אלא ניצן הפרח לפני הפריחה או מיד לאחריה כלומר עוד לפני ההאבקה והחנטה. לדעתו מחלוקת רבי יוסי וחכמים היא סביב השלב שבו הפרח עדיין סגור. לדעת רבי יוסי בשלב זה הפרח נראה כפרי ולכן אסור בערלה ואילו חכמים התייחסו לשלב הביולוגי האמיתי של יצירת הפרי, שהוא רק לאחר החנטה, כלומר לאחר ההאבקה. "מלאכת שלמה"
רבי שלמה עדני מקדים ביותר את מועד ה"סמדר" ומזהה אותו אף לפני נשירת ה"מצנפת". ה"מצנפת" נקראת בלשונו "הנרתיק" ואילו מראה האבקנים הפרושים "וניכר השושן הקטן שבו". האבחנה שהוא עורך בין ה"סמדר" לבין "פתח הסמדר" לא מובנת שהרי בשיר השירים נאמר "והגפנים סמדר נתנו ריח וכו'" הרי שגם לאחר פתיחת הפרחים והפצת ריחם הם נקראים סמדר. אגב אורחא למדתי מדבריו שאכן הבנתי בדברי רש"י אפשרית והסמדר הוא אכן פתיחת הפרחים. הערה להלכה (ולא למעשה)ייתכן והמונח "סמדר" ייחודי לענבים בגלל המבנה המיוחד של פרחיהם (ראה ב"הרחבה") ולא בכדי הוא מופיע אך ורק בהקשר לגפנים. מכאן שיש צורך בזהירות רבה כאשר מנסים להסיק מסקנות מהלכות שנאמרו לגבי ענבים וליישם אותן ביחס לעצי פרי אחרים(4). ולאור כך ניתן להבין את דבריו של בעל משנה ראשונה בערלה (שם):
תמונה 6. הפרחים לאחר החנטה. בחלק מהם ניתן לראות שרידי אבקנים יבשים. הרחבה
גפן היין היא אחד מהמינים השייכים לסוג גפן (Vitis) החשוב ביותר במשפחת הגפניים (Vitaceae). מספר המינים בסוג הוא כ – 60 וגפן היין היא המין הנפוץ ביותר מביניהם. הסוג גפן נבדל מיתר הסוגים במשפחה בכך שעלי הכותרת נשארים מחוברים זה לזה ויוצרים כעין מצנפת המכסה את אברי הרבייה של הפרח (תמונות 1-2). פתיחת הפרח מתבצעת באופן הפוך למקובל ובמקום שעלי הכותרת יפרדו זה מזה בחלקם העליון וישארו מחוברים למצעית בחלקם התחתון הם ניתקים מבסיסם ונושרים כיחידה אחת דמויית מצנפת וחושפים את עמוד העלי והאבקנים (תמונה 3). בניגוד לרוב מיני הסוג גפן שהם חד מיניים ודו ביתיים הרי שרוב זני גפן היין הם דו מיניים בעלי דור של 5 עלי גביע מאוחים, 5 עלי כותרת, 5 אבקנים ושחלה המורכבת משני עלי שחלה שכל אחד מהם מכיל 2 ביציות.
מקראה:
(1) לשיטת תוס' הברייתא מחדשת שלמרות שהענבים הוסיפו לאחר מכן הם לא נאסרו משום שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
רשימת מקורות:
מ. זהרי, עולם הצמחים (299-301). לעיון נוסף:
גפן היין באתר צמח השדה
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|