סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

האי מאן דגזל לוליבא ועבדינהו הוצי קני – תמר מצוי

 

"אמר רבא: האי מאן דגזל לוליבא ועבדינהו הוצי קני, דמעיקרא לוליבא מיקרי והשתא הוצי; הוצי ועבדינהו חופיא קני, מעיקרא הוצי והשתא חופיא; חופיא ועבדיה שרשורא לא קני, מאי טעמא? דהדר סתר ליה והוי חופיא" (בבא קמא, צו ע"א).

פירוש: אָמַר רָבָא: הַאי מַאן [מי] שגָּזַל לוּלִיבָא [לולב] וְעַבְדִינְהוּ הוּצֵי [ועשה ממנו עלים], שפירק את כל העלים מן השידרה קָנֵי [קנה] את זה, דְּמֵעִיקָּרָא לוּלִיבָא מִיקְרֵי [שמתחילה לולב הוא נקרא] וְהָשְׁתָּא הוּצֵי [ועכשיו הוא נקרא עלים]. וכן הוּצֵי וְעַבְדִינְהוּ חוּפְיָא [אם גזל עלים של לולב ועשה מהם רצועות של מטאטא] קָנֵי [קנה], ומדוע? מֵעִיקָּרָא הוּצֵי וְהָשְׁתָּא חוּפְיָא [מתחילה קראו לזה עלים ועכשיו קוראים לזה רצועות מטאטא]. אם גזל חוּפְיָא [מטאטא] וְעַבְדֵיהּ שַׁרְשׁוּרָא [ועשה ממנו כעין שרשרת, חבל] לֹא קָנֵי [קנה], מַאי טַעֲמָא [מה טעם הדבר]? דְּהָדַר סָתַר לֵיהּ וְהָוֵי חוּפְיָא [שהוא חוזר וסותר אותו והוא שוב מטאטא] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: תמר מצוי  שם באנגלית: Date Palm   שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: מבנה עלה התמר

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.



עלי התמר וחלקיו זכו לשמות רבים במקרא ובספרות חז"ל. בפרשת אמור אנו קוראים: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא, כג מ'). בנחמיה (ח ט"ו) הם נקראים בשם המקובל גם בימינו: "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב". המילה "כפה" בהקשר של עלים מופיעה במקומות נוספים במקרא: "וַיַּכְרֵת ה' מִיִּשְׂרָאֵל ראשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד" (ישעיהו, ט' י"ג). מפרש הרד"ק: "ויכרת, כפה ואגמון - החזקים והחלשים, כפה הוא ענף העץ, כמו וכפתו לא רעננה ואגמון הוא הגומא הגדל במים". מקור הרד"ק בפסוק: "בְּלא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לא רַעֲנָנָה" (איוב ט"ו ל"ב). המלבי"ם מפרש: "בלא יומו תמלא כפתו - שהם הענפים והעלים שלו הסוככים על הפרי שהוא משל על קנייניו וחילו, תמלא לפני זמנו, בעוד שכפתו לא רעננה - שיאבד הכל לפני זמנו".

בספרות חז"ל עלי התמר מיוצגים בדרך כלל על ידי השם "חרות" או נגזרות שלו שהן "חריות" ו"חרותא". למשל, בתוספתא (סוכה, ליברמן, פ"ב הלכה הלכה ז') נאמר: "לולב העשוי כמין חרות או שנפרצו רוב עליו פסול וכו'". מקובל לחשוב ש"חריות" היא צורת הרבים של "חרות" ו"חרותא" הוא שמה הארמי. השם "כפה" כעלה תמר מופיע בתוספתא (כלים, בבא בתרא, צוקרמאנדל, פ"ב הלכה א'): "... אמר רבי מאיר מעשה באחד שכיפת שתי כיפין של תמרה להיות יושב עליה ובא מעשה לפני חכמים וטימאום".

סקירה של אזכורי השמות "חרות", "חריות" ו"חרותא" בספרות חז"ל מעלה שאמנם שלושתם מתייחסים באופן כללי לעלי התמר אך לא תמיד לאותו חלק בעלה. עלי התמר מורכבים מנוצים (ראו ב"הרחבה") הבנויים מציר עלה ("שדרה" או "שזרה"(1)) ומעלעלים היוצאים ממנו ("הוצין"). בעלה צעיר ("לולב") העלעלים סגורים והם נפרשים רק לאחר התבגרותו. בחלק מהמקורות משמעות "חרותא" היא עלה שלם לאחר שנפרש ואילו באחרים הכוונה רק לציר העלה ("שדרה"). במקור בודד (לשיטת רע"ב) "חרותא" הם העלעלים בלבד. על מנת שניתן יהיה לנסות לקבוע מהי המשמעות המדוייקת של השמות יש לעיין בהקשרם בסוגיות (הנושא נסקר בהרחבה במאמר "חרות פסול, דומה לחרות כשר").

מהלך סוגייתנו ופירושי הראשונים עולים בקנה אחד עם האופן שבו אנו מזהים את חלקי עלה התמר. את הפיכת הלולב להוצי מתאר רש"י (וכל הראשונים): "הוצי - שנתקן עלה עלה מן השדרה". למעשה אין מדובר בתלישת עלים אלא בתלישת העלעלים מציר העלה. פעולה זו כמובן פוסלת את הלולב ולכן הקשה בעל "תורת חיים": "דמעיקרא לולבא מקרי והשתא הוצא. וא"ת תיפוק ליה דמיפסל פסליה כדאמר בסמוך בנחלקה התיומת? וי"ל דאיירי דגזל לולב הפסול כגון שנפרצו עליו". 

השלב הבא, בשרשרת השינויים האפשרית בלולב, הוא חלוקת העלעל המקופל לשנים לאורך העורק המרכזי על מנת להכשיר אותו למלאכה. החלוקה לשנים הופכת את שני חצאי העלעל לגמישים וראויים, על פי רש"י, להכנת מטאטא ("חופיא - אשקוב"א שבו מכבדים את הבית, וחולק כל הוצא לשנים, דתו לא הדרא"). פירוש רש"י הסובר שחופיא הוא מטאטא קשה שהרי להלן נאמר שהתרת החבל ("שרשורא") מחזירה את העלעלים להיות "חופיא" אך הדבר לא ייתכן ללא אגידתם מחדש. מסיבה זו סברו חלק מהראשונים שהעלעלים המחולקים נקראים חופיא. למשל בתוס' (סוכה, כט ע"ב) נאמר:

" ... ומן ההוצין עושין חופיא כדאמרינן בהגוזל קמא (ב"ק דף צו.) האי מאן דגזל לוליבא מחבריה ועבדינהו הוצי קני, מעיקרא לוליבא והשתא הוצי. הוצי ועבדינהו חופיא, קני מעיקרא הוצי והשתא חופיא. והיינו שחלק כל עלה ועלה לשנים לפי שכל עלי הלולב כפולים ועמד וחלק אותם שכן דרך לעשות חופיא".

לדעת הרשב"א ואחרים חלקו את העלעל לכמה רצועות אורך. לדעתו השתמשו ברצועות אלו לחיפוי כלים. אמנם, כנראה, רש"י ובעלי התוס' לא הכירו את התנהגות עץ התמר ואופן התפתחות עליו(2) אך אין ספק שהם וראשונים אחרים החזיקו בידיהם לולבים, שיובאו מארצות הדרום, וכך ידעו שכל "הוצין" בלולב עשוי משתי שכבות הניתנות להפרדה (שני חצאי העלעל). את שכבות אלו או רצועות שלהן ניתן היה לשזור או לקלוע ולהכין מהן חבל: "חופיא ועבדיה שרשורא לא קני". בלשון הרשב"א: "... שישורא כמו שרשות גבלות לא קנה דהא מצי סתר ליה. ע"כ".
 

               
תמונה 1.  עלה דקל -   תמונה 3.  אוג הבורסקאים - עלה


  


תמונה 3. שדרת דקל ושינגטוניה ליד קבוץ שדה אליהו

 

הרחבה

מבנה עלה התמר

על מנת להבין את מהלך סוגייתנו נרחיב בתיאור מבנה עלה התמר. עלה התמר בנוי משלושה חלקים: הטָרָף (בדרך כלל הכוונה לחלק הרחב בעלה), הפּטוֹטֶרת (החלק הצר המחבר את הטרף לגזע) ובסיס הפּטוֹטֶרת (תמונה 1). בסיס הפּטוֹטֶרת הוא החלק של הפטוטרת העוטף את הגזע. במיני דקליים רבים כדוגמת התמר בסיס הפטוטרת נשאר צמוד לגזע גם אחרי שהיא והטרף נשרו. עלה התמר הוא עלה מורכב כלומר הטרף בנוי מיחידות רבות הנקראות עלעלים ומאורגנות סביב ציר משותף ("ציר העלה" או "שדרה") (תמונה 2). עלים מורכבים נושרים בשלכת כיחידה אחת (הציר עם כל העלעלים) בניגוד לעלים פשוטים הנושרים בנפרד. עלה הדקל נקרא עלה מורכב מנוצה משום שהעלעלים מסודרים משני עברי השדרה כסעיפי נוצה. עלעלי עלים מנוצים עשויים להתחבר משני עברי ציר העלה בניצב זה לזה (תמונה 2) ואילו בתמר וקרוביו העלעלים מחוברים באלכסון (תמונה 1). במין דקל אחר הנקרא ושינגטוניה הטרף איננו מנוצה אלא דמוי מניפה (תמונה 3). 

ניתן לחלק עלים מורכבים מנוצים על פי מדד נוסף והוא האם הם בעלי מספר עלעלים זוגים או אי-זוגי. בעלים בעלי מספר עלעלים אי-זוגי נוסף עלעל בודד בראש הטרף. שני סוגי העלים עשויים להופיע באותו צמח. בדרך כלל אלה ארצישראלית נבדלת מאלת המסטיק בכך שמספר עלעליה אי-זוגי אך בשני המינים ניתן למצוא עלים מהטיפוס השני בשכיחות נמוכה (תמונות 4-5). לענ"ד גם עלי התמר עשויים להיות משני הטיפוסים דבר הבא לידי ביטוי בהגדרת התיומת (ראו במאמר "בעי רב פפא: נחלקה התיומת מהו?").
 

               
תמונה 4.  אלה א"י – מספר עלעלים אי-זוגי   תמונה 5.  אלה א"י – מספר עלעלים זוגי

    

בשלבים הראשונים להתפתחותם מבצבצים העלים בצמרת התמר(3) כלולבים שבהם העלעלים חופים זה את זה ואת ציר העלה ועטופים במעטפת חיצונית קרומית בצבע חום (תמונות 6-7). בהמשך התפתחות העלה, העלעלים גדלים ונפרשים בשני צירים (מימדים): 1. העלעלים נפרשים ומתמקמים בזווית אלכסונית לציר העלה (תמונה 6). 2. העלעלים שהיו מקופלים בלולב לאורכם לשתי שכבות נפרשים בעלה הבוגר משני צידי ציר העלעל (תמונות 8-9). תהליך זה מתואר באופן תמציתי ומדויק על ידי הרמב"ם (הלכות שופר וסוכה ולולב, פ"ז הלכה א'): "כפות תמרים האמורות בתורה הן חריות של דקל כשיצמחו קודם שיתפרדו העלין לכאן ולכאן אלא כשיהיה כמו שרביט והוא הנקרא לולב".
 

               
תמונה 6.  לולבים על רקע עלעלים   תמונה 7. 

    

               
תמונה 8.    תמונה  9.  

   


(1) בירושלמי (סוכה פרק ג דף נג טור ג /ה"א) אנו מוצאים במקום "שדרה" "שזרה": "אמר רבי יוסי קיימה רבי סימון רבי חיננא ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי: לולב טפח, אזוב טפח, שופר טפח, שילייא טפח, ויש אומרים אף דופן שלישית טפח. רבי זעורה בעי: לולב טפח מלבד שיזרה, אזוב טפח חוץ מגבעולין וכו'" .
(2) כתב מהר"ם בן חביב בספרו כפות תמרים סוכה לב: "פרש"י והר"ן כו' ודבריהם תמוהים דאנחנו הדרים בא"י שדקלים מצויים בינינו עינינו הרואות כו' ובארצם של התוס' כיון שאין לולבים גדלים אלא שולחים להם מארץ רחוקה כו' סוברים דתחלת ברייתם כו' אבל בא"י ומצרים דשכיחי דקלים אנו רואים כו'".
(3) עץ התמר נושא עלים בצמרתו בלבד משום שבה נמצא הקור. על כך ראו בהרחבה במאמר "דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא".
 
 

לעיון נוסף:

ע. אביטל, 'הגידולים והכלים החקלאיים בפסיפסים מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית מארץ ישראל', כרך המחקר, חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ד (עמ' 185-193). לקריאה לחצו כאן.
ר. בן ששון, 'מוטיבים צמחיים באמנות הפסיפסים הארץ ישראלית בתקופה הרומית ועד שלהי התקופה הביזנטית', עבודת דוקטוראט, האוניברסיטה העברית, תשע"ג. לקריאה לחצו כאן.
ז. עמר, 'ארבעת המינים', תל אביב תש"ע.
י. פליקס, עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל (113-130).
באתר "צמח השדה": "תמר מצוי".



 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

  1. יב תשרי תשפ"א 12:32 בביאור הלשון כפות | דוד

    לפי דבריך יוצא שראוי לומר כיפות תמרים מלשון כיפה ולא כפות וכן צ"ע שלפי"ז הלולב שלנו ככל אינו נחשב ככיפה ורק כשהוא נפתח אז נראה ככיפה ואולי חז"ל עשו כן משום דרכי נועם אך ביסודו הכונה כדבריך

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר