דבר ה'
סנהדרין צט ע"א
"רבי ישמעאל אומר: זה העובד עבודה זרה. מאי משמעה? - דתנא דבי רבי ישמעאל: (במדבר טו, לא) כִּי דְבַר ה' בָּזָה - זה המבזה דבור שנאמר לו למשה מסיני אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים וגו' ".
וכך אמרו גם במסכת הוריות דף ח ע"א: "תנא רבי ישמעאל. אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום".
וקשה:
א. מדוע המצוות: "אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים" נקראו יחד בלשון יחיד – דבר ה' ודיבור אחד? הרי אנכי ולא יהיה לך הם שנים מתוך עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים (שמות לד, כח; דברים ד, יג; דברים י, ד) כמבואר בחלוקת הדברות בטעמי המקרא בטעם העליון.
ב. הטעם שהדברות האחרות לא נאמרו מפי הגבורה מפורש בכתוב: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת (שמות כ, טז), ואמרו בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות כ, ב: "וכששמעו ישראל אנכי ה' אלהיך, ולא יהיה לך, מיד אמרו למשה רבינו דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות". ולמה המתינו ישראל עד למאמר הדיבר השני ולא דברו אל משה מיד בסוף הדיבר הראשון?
ג. מדוע שני דברות אלו נמצאים יחד בפרשה אחת סתומה, כאשר שאר הדברות נמצאות כל אחת בפרשה נפרדת?
ד. מדוע שני הדברות אנכי ולא יהיה לך נמצאים יחד בפסוק אחד בחלוקת הפסוקים שבטעם התחתון?
ה. מדוע נשתרבבה טעות בדפוסי החומשים ונפרדו שני הדברות לשני פסוקים שונים?
אלא שאין להפריד בין הפן החיובי של אנכי ה' אלהיך לבין הפן השלילי המתחייב מכך – לא יהיה לך אלהים אחרים, כי מציאות הבורא שוללת את זולתו. לפיכך נאמרו שני דברות אלו בנשימה אחת, בפסוק אחד, ובפרשה אחת. ורק לאחר מכן יכלו ישראל לבקש ממשה לבל ידבר עמם ה' פן נמות.
ורק במחשך הגלות הפכו להיות פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים (מלכים א יח, כא), כדברי הברייתא במסכת כתובות דף קי ע"ב: "כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: (ויקרא כה, לח) [אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם] לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים". כמי שאין לו אלוה בלשון יחיד, שהרי יש לו גם אלהים אחרים, כמו שממשיכה אותה ברייתא מיד: "וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים; וכן בדוד הוא אומר: (שמואל א כו, יט) כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים". ומשום כך טעו להפריד ציווי 'לא יהיה לך' מהדיבר 'אנכי'.
