חזקה ללא חזקה / רפי זברגר

בבא בתרא קיט ע"א

הקדמה

למדנו במשנה בדף קט"ז: כי בנות צלפחד נטלו שלושה חלקים בארץ ישראל, החלק השלישי מכוח היות אביהם בכור האחים, ולכן נטלו שני חלקים, פי שניים מאחיו. היום נתעמק בהלכה זו.
 

הנושא

שואלת הגמרא: ואמאי? ראוי הוא, ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק! 
כיצד צלפחד נטל שני חלקים מכוח היותו בכור, והרי יש לנו כלל ש"אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק". 
עסקנו כבר בהבדל בין ''ראוי'' ל''מוחזק'' (דף קי''ג) ונחזור על עיקרי הדברים. הנכסים של האבא השייכים לו בפועל בעת מותו נקראים ''מוחזק'' כיוון שהוא ''החזיק'' בהם לפני מותו. לעומת זאת, הנכסים שהאבא המוריש עשוי לזכות בהם לאחר מותו, כגון ירושה שהוא אמור לקבל יותר מאוחר, נכסים אלו נקראים ''ראוי'' כיוון שהם ראויים להיות שלו, אך בפועל עדיין אינם שלו. ההלכה שלמדנו טוענת, כי הבכור אינו נוטל פי שניים מאחיו, ב"נכסים הראויים", אלא רק ב"נכסים המוחזקים" בידיו בעת מותו. אם כן, שואלת הגמרא, מדוע נטלו בנות צלפחד חלק בכורה מהנכסים אשר עתידים לירש בארץ ישראל, הרי אלו ''נכסים ראויים'' ולא מוחזקים בידיו?
עונה רב יהודה בשם שמואל: ביתדות אהלים. החלק הבכורה שהזכרנו במשנה עוסקת במטלטלין שהיו לצלפחד בעת מותו. בנכסים אלו קבלו בנותיו פי שניים, כיוון שהוא ''החזיק'' בהם בעת מותו. אולם בקרקעות אשר הוא עתיד לירש – בהם נוטל רק חלק אחד. 
מקשה על כך רבה, ומביא את דברי רבי יהודה: בנות צלפחד נטלו ד' חלקים, שנאמר (יהושע י''ז,ה'): וַיִּפְּל֥וּ חַבְלֵֽי מְנַשֶּׁ֖ה עֲשָׂרָ֑ה. מדברים אלו של רבי יהודה אנו למדים, כי בנות צלפחד נטלו בקרקע ארבעה חלקים (שלשה כפי שלמדנו במשנה, ועוד חלק מכוח אחד נוסף שנפטר במדבר ללא ילדים, ולא נכנס לארץ), אם כן, חוזרת השאלה למקומה, כיצד נטלו בנות צלפחד פי שנים בירושה ראויה, ולא מוחזקת.
מתרץ רבה תירוץ מעניין וחדשני: ארץ ישראל מוחזקת היא. ארץ ישראל אינה סתם קרקע הנחשבת ל''נחלה רגילה''. ארץ ישראל, למרות שעם ישראל טרם נכנס אליה וכבשה, היא כבר נחשבת ל''מוחזקת'' בידי עם ישראל, וגם צלפחד בתוכם. לכן, בנותיו לא נטלו ''בראוי'' אלא ''במוחזק'', ויכלו לקבל גם את חלק הבכורה.
 

מהו המסר?

תשובתו של רבה מלמדת, כי ארץ ישראל נחשבת למוחזקת בידי ישראל, למרות שבפועל עדיין לא החזיקו בה.
מעבר לפסוק ממנו למד רבה את הלכתו, ניתן לומר, כי הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל הינו קשר מיוחד ובלתי ניתן לניתוק, ו''קשר עז'' כזה, הופך אותם להיות ''מחוברים ומוחזקים" אחד כלפי השני בכל מצב.
נשאף ליצור ''קשרים חזקים'' כאלו, לא רק עם נחלת ארצנו, אלא גם, ואולי בעיקר, עם שותפינו לחיים – בן/בת זוג והילדים. קשר חם, אוהב, מחבק ומקבל בכל מצב ללא תלות בשום גורם. קשר מיוחד זה, אינו מחייב הימצאות ושהייה יחדיו כל הזמן. גם בעת שחלק מאנשי הבית טרודים ועסוקים, ושוהים במקומות אחרים – עדיין הקשר הבסיסי והחם קיים ועומד, והיא מהווה את עמוד השדרה של המשפחה הגרעינית שלנו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]