הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי יוחנן ורב - מי הגדול?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא בתרא קסג ע"א-ע"ב
אמר רב: לא שנו אלא בין עדים לכתב,
אבל בין עדים לאשרתא - אפילו טובא נמי כשר.
... ורבי יוחנן אמר: לא שנו אלא בין העדים לכתב,
אבל בין עדים לאשרתא - אפילו שיטה אחת פסול.
מאי שנא בין עדים לאשרתא? דלמא גייז לעילאי וכתב הוא ועדיו בשיטה אחת, וקסבר: שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת - כשר...
1.
חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף קסג עמוד ב:
ור' יוחנן אמר לא שנו אלא בין העדים לכתב אבל בין העדים לאשרתא אפי' שיטה אחת פסול...
הוא מסביר את המחלוקת בין רבי יוחנן ורב.
1.1
ויש אומרים דרב ור' יוחנן לא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ורב מיירי במטייט ליה ולפיכך מכשיר אפי' בב' שיטין
ור' יוחנן מיירי בדלא מטייט ולפיכך פוסל אפי' בשיטה אחת,
ויש אומרים שרבי יוחנן לא בא לחלוק על רב, וכל אחד מהם מדבר על מקרה שונה.
1.2
ומיהו מדקאמר ור' יוחנן אמר נראה קצת דפליגי...
ונראה לו יותר כהסבר בסעיף 1, מפני שהלשון "ורבי יוחנן אמר..." [ולא "[ו]אמר רבי יוחנן"] מוכיח שרבי יוחנן חולק על רב.
1.2.1
מהלשון של הריטב"א "נראה קצת דפליגי", משמע שמשמעות הביטוי "ורב... אמר..." לא בהכרח מלמדת שאותו אמורא בא לחלוק על מי שקדם לו בסוגיה. כלומר, העיקרון הבסיסי-כללי הוא, שהלשון "ורב... אמר" מלמד שאותו אמורא בא לחלוק על קודמו, אבל יש לכלל זה חריגים.
1.3
אבל יש לשאול מדוע עורך הגמרא השתמש בניסוח זה גם עבור מקרים חריגים שבהם ניסוח זה לא מעיד על מחלוקת.
1.3.1
אולי כוונת עורך הגמרא היא להדגיש שהלכה כמותו - כחכם שעליו נאמר "ורב... אמר..." - ומתאים לפי דברי הריטב"א להלן.
2.
והריטב"א פוסק:
ומ"מ הלכתא כר' יוחנן דרביה דרב הוא.
הוא קובע: הלכה בסוגייתנו כרבי יוחנן נגד רב מפני שרבי יוחנן היה רבו של רב!
3.
על הקשר בין רב ורבי יוחנן ראה מה שכתבנו על מסכת חולין דף נד. מפשט הגמרא שם משמע שרבי יוחנן מתאר את "רב" כגדול ממנו - מרבי יוחנן [ראה דיון על כך ב"מתיבתא", שם, הערה כד]. כנראה ש"רב" היה גם מבוגר מרבי יוחנן ומריש לקיש.
3.2
לפי הנ"ל נשאלת השאלה מדוע נקבע כלל הפסיקה שהלכה כרבי יוחנן נגד "רב" וכנגד שמואל?
4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקנו:
רב ור' יוחנן הלכה כר"י. הטעם הוא מפני שר' יוחנן הוא בתרא ואפילו לגבי רב ושמואל שהרי ראה דבריהם ואפ"ה חלק עליהם... דכיון דלאו בחריפות ובידיעה תליא מלתא אלא מטעם היותו יותר בתרא אפשר שדקדק יותר כיון שראה דבריו ואפ"ה חלק עליהם דמהך טעמא פסקינן כבתראי מאביי ורבא ואילך ואפילו נגד רבם כידוע.
הוא מסביר ש"הלכה כבתראי" לא בגלל חכמת האחרונים אלא בגלל "שדקדק יותר". ולכן הלכה כרבי יוחנן נגד רב מפני שהוא "בתראי" - חי אחרי רב.
4.1
אחרי כן באו לידי חידושי הריטב"א על כתובות וראיתי אליו ז"ל שם בפ"ק [כתובות דף ז' א'] שכתב דהא דקי"ל דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן משום דר' יוחנן חכם טפי אלא דלא אסתיעא ליה מילתא לאסתמוכי לתנא ע"כ
הוא מביא מהריטב"א שרבי יוחנן היה חכם יותר מ"רב".
4.2
ומביא הוכחה גם מהריטב"א בסוגייתנו:
... ראיתי אליו עוד בחידושיו על ב"ב כ"י שבפרק גט פשוט כתב והלכתא כר' יוחנן דרביה דרב הוא וכ"כ הנ"י שם ומוהר"ש אלגאזי בספר זהב שבא דף קי"א וכ"כ עוד הריטב"א בחידושי ע"ז שלו שנדפסו מחדש בספר אוריין תליתאי דף י"א ב' בשם יש מי שהקשו ולא פליג עליה בהכי ע"ש
כלומר, רבי יוחנן היה רבו של "רב".
5.
והוא מקשה על הנ"ל:
ויש לתמוה הפלא ופלא על ג' הרועים האלו שלא דייקו בהא מילתא שפיר לפק"ד שהרי רביה דרב ר' חייא דודו הוא דהוה כדמוכח בחולין דף נ"ד א' דאמר ר"ל מנו רב ומנו רב דלא ידענא ליה וא"ל ר' יוחנן ולא נהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה ור' חייא והאלהים כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד בישיבה אני שמשתי בעמידה ומאן גבר הוא גבר בכלא וכו' ופירש"י ז"ל בישיבה הוא היה יושב ואני עומד שהיה חשוב ממני ומאן גבר במה הוא גדול בכלא בתורה וחסידות ע"כ
הרי מבואר דר' חייא היה רבו של רב ופי ר' יוחנן ענה בו ברב דגדול ממנו היה
ה"יד מלאכי" מוכיח מכמה סוגיות ש"רב" היה גדול מרבי יוחנן.
... אחר זמן בא לידי ספר קול בן לוי וראיתי במפתחות הכנה"ג שבסוף ספרו סי' קנ"ז שכתב וז"ל מי שאמר דר' יוחנן רבו של רב לא חש לקמחיה דבמקומות רבים מהתלמוד מוכח דרב היה גדול מר' יוחנן הרבה ור' יוחנן היה מחזיקו כרבו ע"כ:
6.
בכל אופן לא כל כך מודגש בכל הנ"ל האם מדובר על גדול בחכמה או מדובר בגדול בגיל - מבוגר ממנו.
6.1
סיכום דבריו, שאמנם רבי יוחנן היה צעיר ו"פחות חכם" מ"רב". בכל אופן הלכה כרבי יוחנן מפני שהוא "בתראה".
6.2
ויש להעיר: כל זה נכון רק לפי השיטה ש"הלכה כבתראי" חל גם לפני תקופת אביי ורבא, וגם כתלמיד נגד רבו [שלא בנוכחותו]. ואולי כל הנ"ל מדובר דווקא על רבי יוחנן שזכה לשבת בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא ושמע ממנו.
7.
ומה נאמר על דברי הריטב"א בסוגייתנו - לעיל בסעיף 2?
8.
ונראה לי לחדש: אולי אפשר לומר שרק לגבי קביעת מסורת של דברי משנה/ברייתא היה רבי יוחנן בעל סמכות גבוהה מזו של "רב". והביטוי "לא שנו..." בסוגייתנו יתכן שמעיד על מסורת של ניסוח. ולעניין זה יתכן שרבי יוחנן נחשב כרבו של רב.
8.1
רבי יוחנן היה כאילו ה"דובר" של "רבי" - לעניין ניסוח המשניות ולעניין כללי ההכרעה בין התנאים [כגון: הלכה כסתם משנה], והוא היה גם ה"דובר" של רבי חייא - לעניין ניסוח הברייתות!
